השנה לא יתקיים סדר באפיקים, סדר שהתקיים כמעט כל השנים, חוץ מב-1948 וב-2021-2020 בגלל הקורונה. אפילו ב-2024 הסדר התקיים כולל אירוח של 50 מפונים מברעם. השנה אזיל דמעה על החירות שלא קיימת בחג החירות ועל המציאות המחורבנת שבה אנחנו חיים. לשנה הבאה באפיקים הבנויה
*תמונה ראשית: "סדר פסח באפיקים הוא קודם כל השירים". מנצחת: הלה שרת לולב
לפני כמה שבועות החלטתי להתעסק קצת בחוויית הילדות שלי מליל הסדר באפיקים ולהעמיק את ידיעותיי בנושא. רציתי לקבוע פגישה בארכיון עם מאיה אשכנזי, אגדת הארכיון, ללכת קצת בשבילים, לקפוץ לחדר האוכל ולעשות את הדרך ברגל לבית של סבא וסבתא ז"ל, לקנח בביקור בבית הקברות ולנשום קצת מהאוויר של אפיקים שהיה כל כך משמעותי בילדותי ונעוריי והפך לזיכרון עמום ורחוק.
אבל אז קרו שני דברים בו זמנית.
ברמה הלאומית – המלחמה עם אירן וחיזבאללה וברמה האישית – אובדן גדול עקב פטירתה של אחותי הבכורה, כנרת וסטמן לבית מייזלמן (לבית גפן,אם הולכים אחורה) ולא היה לי כוח לעסוק בכלום.
בתום השבעה, אחרי המון שיחות משפחתיות ונבירה באלבומים, החלטתי לכתוב על ליל הסדר באפיקים אבל בעצם, לכתוב על הביטול שלו השנה ומשמעותו.
ביומיים-שלושה האחרונים צללתי לקטעי וידאו ותמונות, לארכיונים וספרים, התכתבתי ושוחחתי עם אנשי אפיקים בעבר ובהווה וניסיתי לגעת קצת ביציאה המופלאה – ליל הסדר של אפיקים.
את הטור אם כך, אקדיש לאנשי אפיקים היקרים והיקרות, החיים ואלה שאינם בחיים, ובמיוחד לעליה לוי לבית גורביץ', שהייתה אם הסדר עד לפני שלוש שנים והלכה לעולמה בנובמבר האחרון, רגע לפני שמלאו לה 100, ולאחותי כנרת האהובה ששמה ניתן לה על שם הכנרת וששני אחיה, שי ואני, אורי, קרויים גם על שם שירים של רחל המשוררת. כנרת שאפיקים זרם בדמה כל חייה, שפקדה את הקיבוץ כילדה ונערה וכשבגרה, הגיעה לאזכרות המשפחתיות שלנו לסבא וסבתא שרה ויצחק גפן.
קניידלך מצטיינים
פניתי לעוקביי בטוויטר מאפיקים לכתוב לי (מסתבר שיש צבא שלם כזה שלא הכרתי) ואחת מהן,שמה שמור איתי, שלחה לי את הקטע הבא:
"מבחינתי, סדר פסח באפיקים הוא קודם כל השירים. בתור ילדה ששרה במקהלה, תמיד הייתי עולה לבמה בשלב מסוים, ובעיקר בחלק השני שבו היו לנו קטעי שירה ידועים מראש, שבמשך עשר שנים לפחות שרתי כל שנה, באותו סדר ובאותו תזמון, "בשוב ה' את שיבת ציון" שבו כמובן כלולה שורת הסולו שחשבנו שנכתבה במיוחד בשבילנו "שובה ה' את שביתנו, כאפיקים בנגב". ואת השיר של אליהו הנביא, שאז חשבתי שמכירים רק באפיקים – יש לנו אב זקן פנים.
החזרות שהיינו מתחילות כבר חודש לפני, הסימון של הקטעים בהגדה שהיה ידוע שבהם צריך להתקדם מהשולחן (הארוךךךך) עד לבמה, העמידה על הבמה לצד החברות מול יעל תבורי הנצחית.
זאת ה-חוויה של ליל הסדר של אפיקים מבחינתי.
לצד עריכת השולחן הקבוע בשעה 16:00 עם אותן משפחות באותו מקום כל שנה.
והדבר היחיד שהייתי באמת מחכה לו – הקניידלך של אפיקים. לא משנה כמה קניידלך מצטיינים ורכים וטעימים אני אכין בבית – לטעם של אפיקים אין מתחרים".
דרך לעולם אחר
כילד כפר סבאי באייטיז בעולם ללא סלולר וויז גוגל מפס וכו' הדרך לאפיקים הייתה מורכבת מאבני דרך שהיו האינדיקציה עבורי לדעת מתי מתקרבים. סופרים תחנות דלק ובתי כלא, גרפיטי וכל מיני שלטים אייקוניים. כשמתקרבים לעמק היו אלה שלטי "מחסה" בצידי הדרך. כשבגרתי שאלתי מה הם ונעניתי שמדובר במקומות מסתור מתחת לכביש מתקופת המרדפים וההתשה. אנחנו נסענו לאפיקים לדרך שהייתה דרך לעולם אחר, מופלא וקסום. עולם ייחודי של מסורות מראות וריחות. אוויר אחר. לא מתקבל על הדעת שהנוסעים היום במדינה שלנו שאמורה להיות בית חופשי ובטוח לתושביה נאלצים שוב לחפש מחסה בצידי הדרך.
בשנים שהיינו מגיעים לליל הסדר נחשף לעיניי כילד עולם מופלא של יצירה אנושית וייחודית. כמובן שהכול התחיל שבועות לפני, אבל גם לנו, שהגענו מהעיר יום-יומיים לפני זה, היה מחזה מרהיב של קיבוציות עם תוכן ורגש, הווי ייחודי וכיף גדול.
ההגדה לא כתובה לפי הרצף המקובל
לפני מספר שנים נכתב בדף הפייסבוק של הקיבוץ (קרדיט גדול גם פה – מאיה אשכנזי):
"ההגדה של אפיקים עברה גלגולים רבים לאורך השנים: משלילה גמורה של חגים מסורתיים בימיו הראשונים של הקיבוץ, דרך פארודיות, חיקוי והיתול, עבור בשנות קום המדינה, אז שולבו בהגדה מ"ענייני היום": מלחמה, שואה ותקומה. בהמשך, בשנות ה-50 תנועת האיחוד הוציאה הגדה קיבוצית והיא נתנה את הקו ואת הבסיס. השתלבה בה גם ההגדה בנוסח יגור, שגם היא השאירה חותמת בהגדה של אפיקים, ובמשך תקופה הלה שרת (לולב) ז"ל, בתו של יהודה שרת וחברת אפיקים, ניצחה על מקהלת ליל הסדר.
בשנות ה-80 ישב צוות שגיבש נוסח להגדה שהוא הנוסח שאיתו חוגגים עד ימינו – שולבו בו מרכיבים מההגדות ההיסטוריות של אפיקים, קטעי הקריאה כבר הפכו להיות מזוהים עם החברים המקריאים אותם, ההגדה היא שילוב בין המסורתי לקיבוצי (בין חברי הצוות היו: ראובן מיכאל, יעל תבורי, עמיקם אסם ועוד).
החלק הראשון הוא סיפור יציאת מצרים, הלקוח למעשה מהמקורות. החלק השני (לאחר הארוחה) הוא החלק הקליל – הוא עוסק באביב, בשירים ובאלמנטים "פיקנטיים" יותר.
ההגדה לא כתובה לפי הרצף המקובל, אלא הותאמה לאפיקים.
את הסדר מסיימים ב"אחד מי יודע" וב"חד-גדיא" בהשתתפות כל החוגגים.
השירים בהגדה – חלקם מההגדה המסורתית, חלקם של יהודה שרת, ונשאר שיר אחד מתקופתו של המנצח המיתולוגי לובה רביץ".
מלאכת שיבוץ המקומות
אני הגעתי לליל הסדר באייטיז, כאמור, והגעתי לשילוב הזה של מסורת ומקורות עם הקטעים והשירים הייחודיים שיש רק באפיקים. כמובן שכאורח שבא פעם בכמה שנים זה הטריף אותי שאני לא זוכר אותם וכשציינו ליל סדר אצלנו בבית התעצבנתי כשכולם שרו לפי לחני אפיקים.
כמובן שהיו דברים שלא הכרתי והבחנתי בהם, כמו למשל מלאכת שיבוץ המקומות, שרק זה אירוע מורכב בפני עצמו ורב מתחים, או את המנהג של "הפרבר" – בני הנעורים (ט'-י"ב) לארוב ליין שנשאר בסוף הערב, למלא את הבקבוקים ולהחביאם ואז לשתות אותו בשבועות שלאחר מכן.
היו דברים שקשה לשכוח כמו ציוריו של דודו רוט שעיטרו את חדר האוכל. והסאונד של חדר אוכל הומה, את תורנויות הפירוק ואת הדהרה של הגבר החסון מכל שולחן לקחת שני קנקני מרק.
סדר אחרי הפרטה
בשנים שכבר לא הגענו כי לא נשארה לנו משפחה בקיבוץ הקפדתי להמשיך להתעניין מרחוק ואני זוכר סיפורים על עובדי חדר האוכל הערבים שמגיעים שנים אחרי שסיימו להמשיך לתת "מילואים", כי רק הם יכלו לתפעל את האירוע ההמוני והמורכב הזה. (פעם אלפיים איש, אח"כ יותר קרוב לאלף או למאות רבות).
תהיתי, בשיחותיי עם חברים ומכרים, איך ליל הסדר שרד את ההפרטה בקיבוץ. נאמר לי, בהמון רגישות "יש אווירה טובה, הרגשה של פעם. כמובן שיש פחות אנשים אבל ליל הסדר מתקיים.
אז ליל הסדר התקיים כמעט כל השנים, ממה שיכולתי להבין חוץ מב-1948 וב-2021-2020 בגלל הקורונה. אפילו ב-2024 הסדר התקיים כולל אירוח של 50 מפונים מברעם, תחת האווירה הקשה של 7 באוקטובר ופינוי יישובי הצפון.
מניין השנים
ליל הסדר באפיקים נפתח במניין הסדרים באפיקים, שחיבר מוליה זהרהרי: "ליל סדר זה, שנת חמשת אלפים תו-שין-פא-וו,
שלושת אלפים ארבע מאות שבעים ואחת ליציאת מצרים,
הוא ה-92 על אדמתנו בקיבוץ אפיקים,
שנת ה-94 לפרוץ מימי הירדן על אדמת כנרות ואפיקיה,
וישקו כל רגב צחיח אשר חכה לגאולה.
ואמרתם אחים:
תאור לנו הדרך בחג חירות זה, בליל סדר פסח
הוא ה-102 בקיבוצנו
מאז היותו קיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר
מפוזר לפלוגותיו, עדי צמיחתו ממקורותיו, על דורותיו
באפיקים
מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון"
את הטקסט הזה הסביר שמואל לולב: "הטקסט ביסודו נתחבר על ידי שמואל (מוליה) זהרהרי ואני הוספתי את מניין השנים מיציאת מצרים ואת המשפט המסיים".
(הקטע הזה עם מניין השנים מתעדכן מדי שנה, וכך גם השנה).
ימים שחורים
את ההודעה שהתקבלה בתחילת החודש על ביטול ליל הסדר (ביטול מוצדק כמובן) קיבלתי כמו מאות הודעות שאני מקבל ביום מחברים ועוקבים מקיבוצים מתוקף היותי אושיית טוויטר, אבל ההודעה הזאת הייתה לי קשה מאוד. קשה להאמין ששנתיים וחצי המלחמה הזאת ואנחנו בתוך המצב הזה שבו אנשים לא יכולים לחיות את שגרת חייהם – מסגרות חינוכיות, עבודה, אירועי תרבות וספורט. קיבלנו כמובן מאליו פינוי יישובים, אפליקציית צבע אדום ופיקוד העורף, חרדות ומקלטים.
הממשלה הזאת, שהעומד בראשה הוא כמעט ראש הממשלה היחיד שכיהן פה ב-30 השנים האחרונות, שהוביל את המדיניות מול כל הזירות, קיבל את ההחלטות והוביל אותנו לימים השחורים הללו, ממשיכה לדהור אל עבר התהום ולקחת את כולנו איתה.
ערב מול הגלעד
מאז שברי בננו נולד, שנה וחודשיים לתוך המלחמה, כל ערב כשהוא הולך לישון אנחנו משמיעים לו את "ערב מול גלעד".
התמונות שעולות מהספרים המצהיבים שלקחתי כשפירקנו את הדירה של סבתא אחרי לכתה, ריחות העצים ושבילי אפיקים עם אופניים ישנים חורקים, קלנועיות ורעש ילדים, מלווים אותי כל חיי.
אני תקווה שביום העצמאות הקרוב אבוא לחגוג עם החברים במגרש יום העצמאות הטוב בעולם ואחכה למסטיק מהפיל.
מקווה שבשנה הבאה יחזרו לשיר ולשמוח.
"וקרב פזורינו מבין הגויים"
כששאלתי את מאיה אשכנזי, מארגנת הסדר מ-2018 (עם שותפתה עופר רוקמן-רומנו), מה החלק הכי עוצמתי ומרגש עבורה היא השיבה:
"אני הכי אוהבת את החלק השני של הסדר, החלק שיש בו את רוב השירים. והשיא מבחינתי זה כשהמקהלה שרה את 'בשוב ה' את שיבת ציון' וישר אחריו את 'וקרב פזורינו מבין הגויים', שזה, זה שיא השיאים של הסדר, ותמיד מעלה אצלי דמעה סוררת.
אז בליל הסדר האישי שלי אזיל גם אני ואני חושב שכולנו נזיל דמעה סוררת, על החירות שלא קיימת בחג החירות, על המציאות המחורבנת שבה אנחנו חיים, על המתים והפצועים, על הילדים שגדלים עם טראומות וזה כבר לא משנה איפה הם חיים.
אני באמת חושב שאין כוח גדול יותר מהיצירה הקיבוצית והינה היא באה ומתפרצת בליל סדר בן מאה שנים, עם מסורת, ששורד שינויים ותהפוכות.
לשנה הבאה באפיקים הבנויה.
בריאות לפצועים, שהחיילות והחיילים יחזרו בשלום ושיגיעו ימים טובים וממשלה טובה למדינתנו.
