סמ"ר רותם סהר – הדר ממושב כפר אביב, נפל ב-15 בפברואר 2024, כלוחם סיירת צנחנים בחאן יונס. כמפקד החוליה הרפואית של הסיירת הוא חילץ פצועים תחת אש • בהובלתו, החולייה הרפואית הגדודית הצילה את חייהם של רבים מהלוחמים. הוריו – ליאת ואיל יזמו וממשיכים ליזום פעילויות ומיזמי הנצחה מיוחדים ומקוריים, התואמים את אופיו וערכיו של רותם אהובם
*תמונה ראשית: סמ"ר רתם סהר הדר ז"ל, לוחם אמיץ מסיירת הצנחנים. באדיבות יחידת סיירת צנחנים
רותם סהר-הדר נולד בתאריך ט"ו בתשרי תשס"ד (11.10.2003) בבית חולים כרמל שבחיפה. הוריו ליאת ואיל בחרו את השם רותם, על שם צמח הרותם המדברי, המעמיק שורשים, גם בתנאי גידול קשים. הרותם מייצר מיקרוקוסמוס, המאפשר את קיומו, וקיומם של בעלי חיים בסביבתו. צמח הרותם ששתלה המשפחה בגינה, הצמיח פרחים לבנים ויפים מדי שנה. כשרותם נהרג, באופן חריג ויוצא דופן, על צמח הרותם הסמוך לחדרו של רותם, לא פרח אפילו פרח אחד.
לאחת התמונות של רותם כלוחם אמיץ הוצמד המשפט: "רותם, צמח המדבר, שורשים ואהבה". משפט זה נשזר בשיר, שנכתב לרגל בר- המצווה של רותם, ע"י אביו איל. משפט זה מבטא את דמותו השופעת של רותם: ערכים, כישרונות, ופיתוח וחידוד יכולות, דווקא מתוך הקושי.
אימו ליאת- הייתה מנהלת מעבדה פיסיקלית ועשתה הסבה להוראת המדעים. כיום, היא עובדת בשלושה כובעים: מורה בתיכון; מדריכת מורי מדעים במחוז מרכז ומנחה בסטאז' בתוכנית דלתא למצטיינים בהסבת אקדמאים, להוראת המתמטיקה והמדעים של סמינר לוינסקי-וינגייט.
"עכשיו, אחרי שרותם נהרג, דמותו המיוחדת נשארה כמגדלור מאיר, המייצר שובל של אור, טוב ואהבה, מלווה בהמון זיכרונות, געגועים, וכאב של פספוס בלתי ניתן להכלה," אומרת ליאת. "בחור צעיר בן עשרים, המחובר למשפחה ולחבריו הרבים, לטבע ולאהבת הארץ, ולטיולים בשביליה. ילד כישרוני, מעורב, פעיל, שנלחם ונפל בחאן יונס. זה בלתי נתפס, שהילד האהוב והמקסים שלנו, נקטף מהחיים בגיל כה צעיר, כשהוא רק בתחילת דרכו."
מאז מותו של רותם, ההורים – ליאת ואיל, בני המשפחה, תושבי קהילת גדרות והחברים הרבים ממעגלים מגוונים, מנציחים את רותם, ברעיונות ומיזמים מגוונים, כדי לשמר את רוחו ואת מסריו, שביטא בחייו הצעירים, כמודל לחיקוי והערצה. וזאת מתוך הבנה ותפיסה, שרוח האדם חיה עד אחרון זוכריה.
אביו של רותם, ד"ר איל סהר-הדר, משמש כסמנכ"ל טכנולוגיות במתקן התפלה שורק. "בדרכנו לאסוף את רותם מהדרום, ביציאה היחידה שלו מהמלחמה, עברנו ליד ביתרונות רוחמה – מקום שהוא כל כך אהב, וטייל בו פעמים רבות. רותם הביט על השדות המוריקים ואמר: 'אני כל כך אוהב את הארץ הזו. את הנופים האלה. אני נלחם, כדי שאתם תוכלו לחיות כאן'. משפט מדהים ומכונן, שמלווה אותנו בכל יום ובכל רגע. כשאמר זאת, ליאת ואני קפאנו במקום. מדוע הוא אמר: כדי 'שאתם', ולא: כדי שאנחנו? האם הרגיש משהו?"
משפט זה מהווה בסיס לפעילויות הנצחה לרותם". לדוגמה: משפחתו של רותם, מובילה טיולים ברחבי הארץ לזכרו. הפעילות מחברת את המשתתפים לנופי הארץ, שרותם כל כך אהב, לערכיו היפים ולמורשתו, כפי שהוא דגל באהבת המולדת, הנופים, האדם והקהילה.
מילדות מאושרת לפעילויות הנצחה
רותם, תינוק בכור חמוד, שובב וסקרן, נולד בחיפה, הקסים, שימח ואף איתגר את הוריו בחוויות ילדות ראשוניות. מחיפה עברה המשפחה לכרכור (שם נולד שקד), ומשם למושב משגב דב (שם נולד סיני). כעבור שנתיים, עברה המשפחה למושב כפר אביב, שם נולדו: כרמל, הבן הרביעי, ושחף – בת אחרי ארבעה בנים. כלבים וחתולים היו תמיד חלק מהמשפחה, שטיפחה בחצר הבית גינת ירק מגוונת ומבחר עצי פרי. רותם למד בביה"ס היסודי "גדרות" עד כיתה ח'. בנוסף ללימודים הוא אהב מאוד מוזיקה והתגלה כנגן מחונן בפסנתר. בסיום שנת הלימוד הראשונה, כשהיה רק בכיתה ג', הוא ניגן כבר את היצירה: פרלוד מס' 1 של באך, באופן מעורר השתאות. כשסיים את לימודיו בביה"ס היסודי, המשיך בתיכון האזורי המקיף ברנר במגמת כימיה.
כנער מתבגר, רותם השקיע מרץ רב בלהיות ספורטאי מתמיד ומצטיין. אימו ליאת כינתה אותו "אתלט על-חלל". הוא שיחק כדורסל בקבוצת מכבי גדרות ובשנת 2018, טס עם הקבוצה למשחקי 'מכבי JCC' לבני נוער יהודים, שהתקיימו במחוז אורנג' בקליפורניה, ארצות הברית.
ליאת: "במשחק הקובע, רותם עלה על המגרש, ולמרות שהיה נמוך יחסית, בהשוואה לשאר השחקנים, קלע ארבע שלשות ברציפות, כשהקבוצה היריבה הביטה בו בהשתאות והערכה. רותם מצא דרכים יצירתיות ויעילות להתמודד עם שחקנים, הגבוהים ממנו. הוא התאמן שעות רבות בקליעות, בסל שהתקנו בחצר הבית והפך לצלף. בנוסף, הוא פיתח מיומנות שהקנתה לו זריזות רבה. בעיקר היה נחוש להוכיח לעצמו שהוא עומד באתגר שהציב לעצמו. העקרונות שגיבש, עיצבו את אישיותו גם מחוץ למגרש הכדורסל. רותם הציב לעצמו אתגרים, התכונן לקראתם, והשיג אותם בנחישות אין קץ".
ליאת הוסיפה שלקראת סיום לימודיו בתיכון ברנר, ניכר היה שהתבגר מאד באישיותו, הוא נעשה רציני יותר והעמיקה בו תחושת האחריות. רותם היה ילד מאיר פנים, יפה תואר ויפה לב, עם שמחת חיים ייחודית. חכם, חזק בגופו, בנפשו, תמיד נחוש לממש כל חלום ואתגר. אהוב מאוד על בני משפחתו ועל כל הסובבים אותו. בעל אישיות ממגנטת, שהקסים כל מי שנקרה בדרכו. כאח בכור דאג לארבעת אחיו הצעירים, שאהבו והעריצו אותו. הוא שימש להם מודל לחיקוי. הביט בכל אחד מהם בעין טובה, הדגיש את החוזקות והבהיר להם שהוא מאמין בהם. רותם היה הדבק שחיבר בין כולם ואין אחד שלא אהב אותו, כי אי אפשר היה שלא לאהוב אותו ולהימשך אליו. האנרגיה הטובה שהפיץ בצורה הכי טבעית הייתה ממגנטת אליו את כולם, אבל יותר מהכול, הוא היה מצחיק בטירוף.
ליאת ממשיכה: "חשבנו איך ננציח את רותם יקירנו בספורט הכדורסל, שהוא כל כך אהב, ומצאנו: זו השנה השנייה, שקיימנו טורניר כדורסל לזכרו, באולם הכדורסל בעשרת, ב-31 לאוקטובר 2025, בהובלת חברי ילדותו של רותם ולוחמים: יהלי שמש ממושב שדמה, ואסף גדעוני ממושב משגב דב. הבנו שהטורניר הוא פלטפורמה טובה להציג פינת זיכרון והנצחה: לקיים משחקי הטורניר בין 4 קבוצות ואף לשלב את דברי החברים מהיחידה. היה לנו חשוב שהאירוע יהיה מקצועי ומכובד, לכן השופטים בטורניר היו מתנדבים מליגת העל. פתח את המפגש הספורטיבי ראש מועצת גדרות ערן גלזר. לפני משחק הגמר ,חולקו מלגות ללוחמים ולוחמות, המשתלמים במקצועות הרפואה והסיעוד, מאחר שחלומו ושאיפתו של רותם הייתה ללמוד ולעסוק ברפואה. יהלי שמש ממושב שדמה שילב הפנינג ספורטיבי וקהילתי, שכל כך תואם את רוחו של רותם: רוח של חברות, ושמחם חיים פנימית וסוחפת. בסוף הטורניר חולקו גביעים ודברי סיכום.
"מיזם הנצחתי מקסים נוסף שהתקיים בעבר ונקווה שגם השנה היה 'אימון גיבורים' בהובלת: שקד, רון אדם ממושב שדמה, ויואב אסא מכפר אביב, שהקים ומפעיל את 'אסא אותי לוחם' (הכנת בני נוער לגיוס). ב-25 ביוני האחרון התקיים האימון השני, הכולל סט תרגילים מאתגר במיוחד. רותם אהב לאתגר את עצמו בתרגילי קרוספיט, ויש תרגיל קשה במיוחד, שקרוי על שמו, שבו רותם מחזיק בשיא שטרם נשבר."
החיבור לצופים ולפעילויות חברתיות
ליאת: "רותם חי ונשם צופים, מהרגע שהצטרף לשבט 'אריות גדרות'. הוא אהב מאוד ללכת לפעולות ולטיולים. הוא התחיל כחניך ולאחר כמה שנים הדריך חניכים צעירים. בפעילותו בצופים באו לידי ביטוי הערכים שספג בבית, והם הפכו להיות חלק ממנו ומאישיותו: אהבת האדם, נתינה ואהבת הטיולים בטבע, שאפיינו אותו כל כך. רותם היה מדריך מצטיין וזכור לכולם כמדריך נערץ, אהוב על חבריו המדריכים ועל חניכיו. את האהבה, וההערכה, אפשר היה לראות בהשתתפות כל חניכי וצוותי המדריכים והנהגת השבט, שעמדו עם דגלי ישראל, בשולי הכביש. בתהלוכת כבוד ביציאה להלוויה עם כל בני המשפחה ותושבי האזור – ובנוכחות החברים והחיילים ממעגלים מגוונים, שהגיעו ללוות את רותם למנוחתו האחרונה בחלקה הצבאית, בבית הקברות בגדרות.
ההנצחה בשבט הצופים העסיקה אותנו מאד. ההנצחה בבניית 'הגבעה של רותם', מעל מבנה הצופים הממוקם במושב שדמה, משקפת באופן מדויק ומרגש את החיבור העמוק של רותם לצופים ולטבע. במקום מוצבים 10 שולחנות פיקניק ועוד 4 שולחנות קטנים. בנוסף, הותקן מתח, שרותם אהב כל כך לחיזוק השרירים. באוגוסט בשנה שעברה, נחנכה הגבעה בנוכחות: בני משפחה, בהשתתפות ערן גלזר, ראש מועצת גדרות, נציגי מושב שדמה, והמסייעים בהקמה: מתקן התפלה שורק, עמותת סיירת צנחנים וכפר הנוער יפתח של עמותת תימורה, בהובלה של עמירם פוקסמן."
יוזמות מקוריות נוספות
"כיכר רותם" – מיזם ההנצחה "כיכר רותם" בכפר אביב, הוקם בסמוך לבית המשפחה. על חומות הבתים מסביב לכיכר, הוצבו תמונותיו עם משפטי מפתח שרותם אמר, או עקרונות שהאמין בהם ופעל על פיהם. בכיכר מוצבים כמה ספסלים, דגל ישראל, ודגל סיירת הצנחנים עם דמותו, וכן עץ זית, המסמל את השורשיות ואת החיבור העמוק של רותם לעם ולמדינה.
"בדרך רותם" – ביום הזיכרון הקרוב יושק מסלול ריצה וכושר עבור הקהילה "בדרך רותם", שיצא מהכיכר לכיוון השדות החקלאיים של כפר אביב – נוף ילדותו של רותם. לאורך השביל ישנן 8 תחנות, שכל אחת מהן מבטאת ערך שבלט אצל רותם: משפחתיות, אהבת האדם, אהבת הארץ, שמחת חיים, נחישות, רעות, מקצועיות ומנהיגות מצמיחה. בכל תחנה יופיע שלט, ולצידו אפשרות לעצור, ולהתחבר לערך, דרך ביצוע אחד מהתרגילים שרותם היה נוהג לבצע.
זרעי רותם – מיזם נוסף, בהובלת אלונה דניאל, תושבת משגב דב, כולל חלוקת זרעים של צמח הרותם לתושבים רבים בקהילת גדרות ומחוצה לה. דניאל מחלקת זרעי רותם בשקית, אליה מוצמד דף, המספר מעט על רותם סהר-הדר ז"ל, ועל סגולותיו של צמח הרותם המדברי, וכן הוראות כיצד ומתי לזרוע את הזרעים. לאחר נביטתם, צמחי הרותם נשתלו בגינות רבות.
פרח היביסקוס ע"ש רותם – מיזם צמחי נוסף כהנצחה בוצע ע"י שי לרנר מכפר אביב, בעל משתלת צמחים, במסגרתו פותח זן חדש של צמח ההיבסקוס, בצבע מיוחד: כתום-צהוב-ורוד בהיר, שהוקדש ונקרא על שמו של רותם ז"ל, ונשתל ב"כיכר רותם" בכניסה לשכונת מגוריו.
ספר תורה – לפני פסח יכניסו ספר תורה לבית הכנסת במושב לזכר רותם, חנה בן ארצי ושאר נופלי הכפר, ביוזמה של דוד ותומר סויסה מכפר אביב.
הרצאות – ההורים ליאת ואיל מנציחים גם בהרצאות, מספרים את סיפור חייו של רותם ונפילתו בקרב גבורה, בהרצאה שנקראת: "הנחישות לאהוב משמחה, לצמוח ולהצמיח, כדרכו של רותם". ההרצאות הן עבור: בני נוער, מבוגרים, חיילים וכל מי שמעוניין לשמוע על רותם הקסום ועל ערכיו המופלאים. וזאת במטרה, שנהיה אנשים טובים יותר, וחברה ראויה לגיבוריה שנפלו, כדי שנוכל להמשיך להתקיים כאן.
משלוח מנות – חסד מאורגן בדרך של משלוחי מנות לחולים, חיילים פצועים, וצוות רפואי. "מאז שרותם היה צעיר, הוא הצטרף למשפחתו עם סלסלה גדולה של ממתקים, שהם חילקו בכניסה לבית החולים שניידר," מספרת ליאת. "הממתקים חולקו לכולם: לחולים, למחלימים ובני משפחותיהם, וכמובן, גם לצוותים הרפואיים. עם השנים, נולדו והצטרפו אחיו הנוספים של רותם לחלוקה, למסורת המשפחתית מרחיבת הלב הזו.
"השנה, באזכרה של השנה השנייה לרותם, החליטה המשפחה להפוך את המסורת הזו לחסד קהילתי מאורגן. כי כמו שאמרו חז"ל: 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'. באירוע המרגש, נארזו 1,000 משלוחי מנות, שכללו ממתקים, כרטיס ערכים של רותם, ומכתבים שכתבו חברי הקהילה, עבור חיילים, פצועים, חולים ועבור הצוות הרפואי." בכוונת המשפחה להמשיך במסורת מיוחדת זו.
הגיוס לצה"ל, השירות המשמעותי והקרב האחרון
איל: "אצל רותם התגבשה ההחלטה, לשרת שירות קרבי משמעותי. הוא סיים גיבוש לסיירת מטכ"ל, אך משלא עבר את המבדקים, החליט להתנדב לסיירת צנחנים. רותם התגייס ב-7 באפריל 2022 ולאחר הכשרה מפרכת בסיירת, ופרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' שירת כסמל של הצוות, וגם בתפקיד מפקד חוליה רפואית (מח"ר). הוא היה מאד מרוצה מהשתלבותו ביחידה, וראה בכל תפקידיו שליחות חשובה וערכית."
ליאת ספדה לו: "אני כל כך גאה בך ילד אהוב שלי. בחרת בשירות משמעותי עם אנשים מדהימים, חבריך לסיירת צנחנים. היית מדריך מצטיין בצופים, שטותניק ממדרגה ראשונה, ספורטאי על, יפיוף, אח גדול מעולה. ילד מהמם ובעיקר, שבר נורא. הפסד נוראי לכולנו. רק התחלת. רותמון ג'יי ג'יי אהוב שלנו, אני אוהבת אותך. כל כך אוהבת אותך. השבעת אותי לפני שנכנסת לעזה, שאם יקרה לך משהו, אני אשמור על המשפחה שלנו שמחה ומלוכדת, משפחה שכיף לגדול בה. אמרת לי, 'אימא, כמו שלי היה כיף, תבטיחי לי שגם לאחים שלי יהיה ככה'. בכיתי והבטחתי. אף ילד בן עשרים לא צריך לעשות שיחה כזאת לאימו."
מפקדו – סא"ל עמית, מפקד סיירת הצנחנים, ספד לו: "רותם הוא חלומו של כל מפקד. לא הייתה משימה שלא היית מבצע על הצד הטוב ביותר. גם אם היא מבאסת וקצת שחורה. היית מתבאס לרגע, אבל מייד מרים את הראש שלך ואת של שאר חברי הצוות ודוחף קדימה על מנת לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר… אני מבטיח לך שהצוות ימשיך לעמוד בציפיות שלך מהלוחמים, וימשיך להנציח אותך ואת הבן אדם והמפקד הגדול שהיית. משפחת סהר-הדר, הצוות כאן בשבילכם לתמיד לכל דבר. רותם, הייתה לי הזכות להיות המפקד שלך. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך."
בהמשך, טבע מפקדו עמית חברוני, את הביטוי שעוזר לרבים להתגבר על אתגרים וקשיים משמעותיים: "קשה, תחשבו רותם". רותם הבין, שלא מספיק להיות טוב. צריך להיות הכי טוב ולהיות הכי טוב אפשר רק כשעובדים קשה.
בקרב האחרון בחאן יונס, חדר מחבל למבנה שבו שהה הכוח וזרק רימון. רותם הגן בגופו על חייל מהצוות ותוך כדי נפצע מהרימון בליבו. רותם גם הגיב ראשון בירי לעבר המחבל ובכך מנע אסון גדול יותר. הוא פינה את עצמו בהליכה לאכזרית, נתמך על שני חבריו. למרות שהיה פצוע אנוש הוא התעקש שפצועים נוספים יתפנו לפניו. גם בשעה האחרונה לחייו הציל חיים. באירוע נפצעו תשעה חיילים, בהם קצין ושני חיילים שנפצעו באורח קשה. בדרך לבית החולים, ברגעי ההכרה האחרונים, הספיק להתקשר לאימו כדי לומר לה: "אמא, אל תדאגי, מפנה פצוע לרם 2". היא הבינה וענתה לו: "בדרך ממי". אך לא הספיקה לראותו עוד בחיים.
פאב רב גילאי: 'הכיסא של רותם'
ליאת מספרת: "כנער, רותם 'פיתח' שיטה בתיכון בברנר, הוא נהג לכתוב את שמו על הכיסא, כדי שתמיד יהיה לו מקום לשבת… לאחר מותו, הכיסא בכתב ידו הועבר אלינו, והוצב בחצר הבית בפאב שהוקם לזכרו ונקרא 'הכיסא של רותם', כדי להדגיש שלנצח, לרותם יהיה מקום אצל כל אוהביו."
בשנת האבל הראשונה, המשפחה הפעילה את הפאב החברתי בתדירות של פעם בשבוע, ובמהלך הזמן התבהר, שזהו מפגש טיפולי חיוני עבור המשפחה ועבור החברים. מהשנה השנייה, בשל העומס הנפשי הכבד, תדירות הפאב השתנתה לפעם בחודש. במהלך המפגשים, מוצגים סרטונים ותמונות מחייו של רותם, והוריו ואחיו משתפים זיכרונות וחוויות מצחיקות, מרגשות ולעיתים גם כואבות. בסוף הדברים כולם מרימים כוסית לזכרו, המזכירה לכולם כמה הוא אהב את החיים, את משפחתו וחבריו ואת הארץ המיוחדת שלנו.
איל: "רותם אהב לשתות אלכוהול עם חברים. לזכרו, הוציאו כמה סוגים של יינות ובירות: סיני כהן, ממושב שדמה, הובילה הוצאה של סדרת בירות ממבשלת קרלסברג ואלונה דניאל, ממשגב דב, הובילה הוצאה של בירות מ'מבשלת רונן'; אורן חגי הוביל הוצאה של יין ממבשלת טפרברג."
הצלת הקצין השריונר והתינוק רותם שנולד לאחר מותו
איל "הוזמנו למפגש עם משפחות שכולות ללוחמים שנפלו, שארגנה סיירת צנחנים. במפגש זה, למדנו על סיפור גבורה נוסף של רותם שלנו. כמה צניעות וכמה גבורה יש בך, רותם אהוב שלנו. הלב שלנו מתפוצץ מגאווה ומכאב. הסיפור מרגש אותנו עד דמעות: בזכותך ובזכות שאר חברי החולייה הרפואית שפיקדת עליה, ניצלו 3 לוחמים, שחיים היום חיים מלאים. בשבילנו זה סיפור מטורף ומעורר השראה שלא הכרנו.
"במפגש פגשנו לראשונה קצין שריון צעיר ששמו ניצן לוי ממעלה גלבוע, ששימש כמפקד טנק, שנפגע באירוע מירי RPG – ואתה והחולייה הרפואית שלך, קפצתם אליהם מיד כדי לחלצם. המפקד לוי סיפר, שאחד מחברי צוות הטנק נהרג במקום, הוא ועוד שני חברי הצוות הנוספים איבדו הכרה. הדלת של הטנק לא נפתחה, לכן רותם – אתה וחבריך עליתם על הטנק, למרות שהיה תחת אש, ולמרות שאש בערה בתוכו, וחילצתם את כל הצוות מהפתח העליון.
"אפשר להניח שהחילוץ ארך דקות לא מעטות, בהם הייתם בסכנת מוות מיידית, אבל לרגע לא חדלתם מפעולות החילוץ והפינוי. הפגנתם אומץ לב יוצא דופן בחילוץ פצועים, בפעולה נחושה ויעילה תחת אש. ניצן, הקצין שעמד מולנו באותו המפגש (מפקד הטנק אותו חילצת) נכווה בחצי מגופו, והיה בשיקום ארוך של שנה ושלושה חודשים אך ניצל. אמא שלך, סיפרה לו עליך בגאווה, ונתנה לו כרטיס ערכים שלך בכתב ידך.
"כעבור זמן, הוא ניגש אלינו שוב, כשדמעות מציפות את עיניו ואמר: 'פתאום הבנתי משהו, ואני חייב לשתף אתכם: כשבועיים לאחר שרותם שלכם נהרג, נולד לי בן וקראנו לו: רותם. אשתי סיון הציעה שם אחר. אך אני בלי שום הסבר הגיוני (הרי הייתי מחוסר הכרה כשרותם וחבריו חילצו אותי מהטנק), באופן אינטואיטיבי התעקשתי והחלטתי, שזה יהיה שם הילד. עכשיו אני מבין את הסיבה'. כשהחזקנו את רותם – התינוק של ניצן וסיוון – ההתרגשות הייתה בשיאה."
ליאת מוסיפה: "באותו היום הייתה התקלות נוספת עם מחבלים, שירו על הצוות של רותם. ואתה (רותם), לקחת פיקוד על הקומה השנייה בתוך המבנה, ממש 'רקדת' באומץ מול כדורים ששרקו מעליך ומצדדיך. הפגנת קור רוח יוצא דופן, מדי פעם גם דאגת לזרוק איזו בדיחה מקלילה, כמו שאהבת לעשות. באותה התקרית חיסלתם 5 מחבלים עם אפס נפגעים לכוחותינו. רותמון – אתה פשוט גיבור! וכמה מעט סיפרת לנו מכל זה, כדי שלא נדאג. איזה תמהיל מעורר השראה של צניעות וגבורה. כל כך אתה, אבל לא רצינו שתהיה גיבור. רצינו שתמשיך להיות ילד מופלא שלנו".
שקד, האח בן ה-20, ביטא את הערצתו לאחיו הבכור, בכך שכל מה שרותם עשה, האחים עשו בעקבותיו. כי סמכו עליו ועל עצותיו בעיניים עצומות.
סיני האח (16.5): "אני לא זוכר אם איי פעם כעסת עלי או על מישהו אחר. תמיד סלחת לכולם וגרמת להם לחייך. אני זוכר איך דחפת אותי ואת האחים לעשות ספורט, או לשחק ביחד משחקי קופסה. אהבת מאוד לשחק כדורגל וכדורסל וכל ספורט שניסית, היית הכי טוב בו."
איל מספיד: "אהוב שלנו, היית הקסם הבכור מתוך חמישה קסמים שקרו לנו, שיצרנו מתוך אהבה טהורה, ואיזו חוויה נתת לנו. עם כל לידה של אחיך ואחותך, פינית להם מקום בשמחה, וחיבקת אותם באהבה מעוררת השראה. איזה אח למופת. מכווין, מעודד, מעיר כשצריך.
"עשרים שנים מדהימות, רצופות הנאה, אתגרים וחוויות בלתי נשכחות. אנחנו מוקירים כל רגע ורגע שהענקת לנו איתך … אנחנו מבטיחים ומתחייבים שנקיים את הצוואה שלך ושנמשיך להיות משפחה מלוכדת, ספורטיבית, פעילה ושמחה. זה לא יהיה קל. זה ייקח זמן. אבל נעשה זאת תוך הישענות על הנחישות הבלתי מתפשרת שלך, כי זה מה שרצית עבורנו. נמשיך להפיץ את האור הקסום שהשארת בתוכנו. מאז השבעה באוקטובר לא העזתי לנגן את השיר שלך, משום שחששתי מהרגע הזה בדיוק. אז הרגע הנורא מכול הגיע, ואני כבר לא חושש, ומשמיע לך אותו בפעם האחרונה. אני אוהב אותך, גיבור שלנו, כואב ומתגעגע מאוד."
