52 תושבים מ-19 ישובים על גבול הלבנון שלא פונו בעת המלחמה עתרו בינואר 2024 לבג"צ בטענה שעל הממשלה לפצות אותם * שופטי העליון קבעו כי הממשלה כלל לא בחנה את הסיוע הנדרש לאוכלוסייה זו, למרות שחיה תחת סכנת חיים ממשית בסמוך לאזור לחימה פעיל וכי הם זכאים למענקים ו/או פיצוי
*תמונה ראשית: הנוף בחלון בית במושב כרם בן זמרה. על הרכס הכפר הלבנוני מרון א-ארס
בפסק הדין, שהגיע לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלו 52 עותרים מ-19 ישובים, הכירו שופטי בית המשפט העליון (בג"צ) בכך שהממשלה כלל לא בחנה את הסיוע הנדרש לאוכלוסייה זו, למרות שחיה תחת סכנת חיים ממשית בסמוך לאזור לחימה פעיל. החלטת בג"צ ניתנה על ידי שלושת שופטי העליון – המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, השופט אלכס שטיין והשופטת גילה כנפי-שטייניץ.
כזכור, בעתירה שהוגשה טענו הישובים העותרים, כי למרות שלא פונו רשמית מבתיהם ומיישוביהם, הם נאלצו לחיות חודשים שלמים תחת איום יומיומי של טילים, ירי נ"ט וחוסר שגרה מוחלט. הילדים לא למדו, התושבים לא יצאו מבתיהם ובחלק מהמקרים אף לא היה מיגון ראוי.
ביולי 2025 קיבל בג"צ את עתירת העותרים וקבע כי "לכאורה, יש הצדקה למתן מענק שכזה לעותרים." השופטים אף המליצו למדינה לבחון בחיוב את האפשרות של מענק – תוך התאמות לעובדה שמדובר באזרחים שלא פונו באופן רשמי.
"המדינה כלל לא נדרשה לקשיים הקונקרטיים שעמדו בפני תושבים אלה נוכח הנסיבות הביטחוניות החריגות ששררו באזור מגוריהם במהלך המלחמה," קבעו השופטים בדברי החלטתם. "לא התרשמנו כי הובאו בפני מקבלי ההחלטות נתונים אודות ההשלכות הכלכליות, הנפשיות, הקהילתיות והאישיות של המלחמה על תושבים אלה, אשר במשך תקופה בלתי-מבוטלת, נאלצו לנהל שגרת חיים תחת סכנת חיים בסמוך לאזור לחימה פעיל. כפועל יוצא מכך, אף לא נערכה בחינה בשאלה אילו מענים מיידיים נדרשים כדי לסייע ברמה האזרחית לתושבים אלה".
עו"ד הרן רייכמן שייצג 19 מתוך 52 העותרים, טען כי: "לא היה תקדים בתולדות מדינת ישראל למצב שבמשך שנה ושלושה חודשים הופכת אוכלוסייה שלמה להיות חומת המגן של המדינה, נמצאת תחת מתקפה בלתי פוסקת של טילים, כטב"מים ורקטות בהתראה מיידית, ואינה יכולה לקיים חיי שגרה כלל, תוך פגיעה כלכלית, משפחתית ורגשית קשה.
"היום בית משפט קובע באופן חד וברור את מה שטענו במשך למעלה משנתיים – ממשלת ישראל בחרה להתעלם מגיבורים אלו ששמרו על כולנו תוך התעלמות מהחלטותיה שלה. עתה, במיוחד שהצפון שוב בוער, יש לצפות כי פסק הדין ימומש באופן מהיר ובאופן מכבד יקבעו הטבות ראויות לפיצוי התושבים."
במה דברים אמורים?
עו"ד רייכמן מפרט: "העתירה שהוגשה בראשון בינואר 2024, בלב המלחמה, עוסקת בדרישת תושבים מ-19 יישובים מקו העימות בצפון מדינת ישראל, להעניק לתושבי היישובים הטבות מקבילות לאלו שניתנו וניתנו לתושבים זכאי הפינוי מצפון הארץ. כל זאת בין היתר בשל העובדה כי היישובים נמצאים מאז 8.10.24 במצב של 'פעילות מוגבלת' בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ונמצאים תחת איום תמידי של ירי רקטות, כטב"מים וטילי נ"ט, דבר המחייב הצמדות למרחבים מוגנים (זמן התראה 15-0 שניות).
"במהלך תקופת המלחמה, ביתר שאת בתקופת הלחימה העצימה, ובמידה רבה גם לאחריה, סבלו התושבים מפגיעה אדירה בשירותים בסיסיים – שנתיים אבודות של לימודים, שירותי בריאות לא נגישים, עסקים קורסים, קושי בקיום פעילות קהילתית, הפסקת תשלום דמי אבטלה, פגיעה בשכר שכירים שנשארו עם ילדיהם ועוד, מחסור בשירותים בסיסיים, המנעות כניסת ספקי שירותים וחברות משלוח, חיים תחת לחץ ומתח נפשי וחוסר וודאות לאורך זמן רב.
"לאחר שנתיים מפתיחת המלחמה, ניתן להגיד כי אין בהיסטוריה של מדינת ישראל מקרה דומה בו אוכלוסייה הוחזקה תחת מגבלות כה חמורות ותחת איום וחרדות במצב מלחמה שנמשך כל כך הרבה זמן. לאחר שנתיים ניתן לראות ילדים ומבוגרים הסובלים ממצבי דחק פוסט טראומתיים ומחסכים חינוכיים וחברתיים, שבר כלכלי ומשפחתי במשפחות רבות וקהילות מרוסקות.
"למעט אותם אלו שנפגעו ישירות ב-7 באוקטובר 2023 או במהלך המלחמה, אין עוד אוכלוסייה בישראל שספגה את מחיר המלחמה באופן כה חריף כדוגמת תושבי יישובי קו העימות הלא מפונים בצפון הארץ, בדגש על משפחות עם ילדים, שחיו בדילמה של פינוי עצמי, תוך מעמסה כלכלית בלתי אפשרית לבין חיים בתנאים לא סבירים.
"לאחר שהמדינה התעלמה לחלוטין מהשלכות המלחמה על העותרים, פסקו השופטים כי יש לפצות את התושבים ביישובים עד 5 ק"מ (שנכללו בהחלטות 975 של ממשלת ישראל) וכי יש לפצות את התושבים ביישובי קו העימות מעל 5 ק"מ ככל שקיימים מאפיינים דומים."
במקלטים מעל לשנה
יש לציין, כי בתקופת המלחמה לא היה ממש הבדל מהותי בין הישובים של עד 5 ק"מ לבין הישובים של עד 7 ק"מ ואף יותר. החלוקה הייתה שרירותית ובאה ככל הנראה משיקולים שאינם שיקולי בטחון אלא מאילוצים תקציבים. יותר מכך, חלק מהישובים שהיו במרחק של בין 5 ל-7 ק"מ נפגעו אף יותר מישובים אחרים שדווקא ממוקמים על קו הגבול.
התושבים מצאו את עצמם מנהלים סוג של חיים ומערכת חינוך תחת הפגזות בלתי פוסקות על הישובים, חיים שבין בתוך מקלטים לבתים, כשהילדים בפעוטונים ובגן לומדים במשך שעות ארוכות ללא מערכת מיזוג ראויה. את ההורים הציף חשש כבד מסכנה בריאותית לילדים כתוצאה מהשהות הממושכת במקלטים, שהתארכה מעל לשנה, מה שמעולם לא היה במדינת ישראל. הילדים היותר גדולים הוסעו בבקרים מבתיהם למוסדות חינוך באזור ולא פעם היו נתונים בסכנת חיים תוך כדי הנסיעה כשם חשופים לאש נ"ט, רקטות או מזל"טים שנורתה לעברם. בפן הכלכלי, רבים איבדו את מקור פרנסתם בשל המצב שלא איפשר קיום כפי שמתאפשר בחיים רגילים.
בית המשפט ציין כי אילוצים תקציביים אינם משחררים את המדינה מחובתה לפעול בשוויון בחלוקת משאבים. אמנם בית המשפט לא נקב בסכום מדויק לסעד המגיע לתושבים שלא פונו, אך הוא שב ומחזיר את הסוגיה לשולחן הממשלה, עם הנחיה ברורה לגבש החלטה ספציפית ומהירה. השופטים ציינו כי על המענים להיות "פרקטיים ככל שניתן", כדי לאפשר לתושבים להתחיל בשיקום כלכלי ואישי אמיתי. המהלך מגיע בהמשך להמלצת בג"ץ מחודש יולי 2025 לשקול מתן מענק "שיבה הביתה" גם לאלו שלא פונו, בדומה למפונים הרשמיים.
"להתחיל שיקום אמיתי"
זה הסעד בנוסח בית המשפט: "סבורני כי הסעד המתאים הוא החזרת הסוגיה לשולחנם של משיבי המדינה, על – מנת שאלה יוכלו לשקול את עניינם של תושבי היישובים שממוקמים במרחק של 3.5-5 ק"מ מהגבול כנדרש, ולקבל החלטה ספציפית בעניין המענה שיינתן להם. מבלי לכבול את שיקול דעת המדינה ביחס לאופי המענה שיינתן, מובן כי החלטה בעניין צריכה להתקבל רק לאחר שהמדינה נדרשה למצבם של תושבי יישובים אלה על-ידי איסוף נתונים וגיבוש תשתית עובדתית מוצקה בעניינם. מבלי לקבוע מסמרות, מן הראוי הוא גם כי המענים שיינתנו יהיו פרקטיים ככל שניתן, כך שיאפשרו לתושבים אלה לגשר על אתגרי המלחמה ולהתחיל שיקום אמיתי – שעיקרו שיקום כלכלי, בנוסף לשיקום בהיבטים אחרים של איכות החיים. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אעיר כי מוטב אם ההחלטות לגבי יישובי העותרים ותושביהם תתקבלנה מהר ככל שאפשר."
עוד קבעו השופטים כי: "ביחס לתושבי היישובים שממוקמים במרחק של 5-7 ק"מ מהגבול – על המדינה לבחון את עניינם, כפי שהתחייבה במסגרת החלטה 1786. אם יימצא כי הצרכים של תושבים אלה אינם שונים מצרכיהם של התושבים שממוקמים 3.5-5 ק"מ מהגבול, המדינה תיאלץ להעניק להם מענים זהים. מסקנה זו מתחייבת לאור עיקרון השוויון, אשר חל בכל פעולותיה של המדינה, וביתר שאת כאשר המדינה מחליטה להקצות משאבים. בידוע הוא כי קביעת אמות מידה לחלוקת משאבים ותקציבים חייבת להתבסס על שיקולים ענייניים; וכפי שכבר צוין על ידי, המדינה לא יכולה להשתחרר מחובתה החוקית לפעול בשוויון מחמת אילוצים תקציביים".
24/9 – עבדון ואח' מ. מדינת ישראל (השופטים שטיין, סולברג וכנפי שטייניץ)
עירית מילס, יו"ר ועד מושב כרם בן זמרה ומנהלת קהילה במושב עלמה, הייתה בין הדוחפים להגשת העתירה, למרות שרבים אמרו לה שמדובר בצעד חסר סיכוי. לאחר קבלת ספק הדין אמרה: "יש פסק דין אבל עד למימושו ייקח זמן, זה גם מה שהעורך דין שלנו אמר. עכשיו עוד מלחמה, אחרי זה בחירות, מתישהו זה יגמר אבל צריך לקרוא את פסק דין ולהבין שיש שם התייחסות מאוד ברורה לטענות שלנו. את כל הטענות שלנו, מתיק של 200 עמודים השופטים הצליחו לשקף את זה ב-17 עמודים. הפיצוי צריך להיות פיצוי כספי ובסופו של דבר זה מראה שיש משמעות להנהגה מקומית. הרי מי שמתפעל היום את היישובים זה ההנהגות המקומיות. זו גם ההזדמנות שלנו להודות לעו"ד רייכמן שייצג את הישובים שלנו פרו-בונו, חינם אין כסף ועשה עבודה נהדרת.
"ביולי 2025 השופטים המליצו על מתן מענק, כפי שאלה שפונו קיבלו מענק חזרה לישוב. המדינה לא קיבלה את המלצת השופטים בכל מיני טענות הקשורות לקולות קוראים. יש ישובים שהלכו לעתירה כאגודות או כישובים ויש עותרים בישובים מסוימים שהלכו לעתירה כעותרים פרטיים, שדה נחמיה למשל. יש ישובים כמו גוש חלב למשל, ששהם 5 ק"מ מהגבול והם לא מופיעים בתביעה. מה שמעניין אותי זה הציבור שלנו שהלכנו עבורו לבית המשפט. אנחנו רואים את זה בהכל, גם בחקלאות. שאלו אותי אם אני חושבת שאחרי פסק הדין המדינה תתייחס אלינו אחרת או טוב יותר ואמרתי שלא. אני רואה איך מנהל מקרקעי ישראל מתייחס אלינו, איך מנהל התכנון מתייחס, גם כשאתה מקים הרחבה קהילתית מאדמה חקלאית של הישוב עושים לך את המוות. שש שנים אתה הולך צעד קדימה ומעבירים אותך שני צעדים אחורה. יש פקידים שלא מבינים, בואו, שיגורו פה כל הפקידים האלה במשך שבוע ואז הם יבינו טוב מאוד מה זה לגור פה. נראה אותם חכמים גדולים. אני רק מקווה שהמדינה תיתן את הפיצוי המגיע לישובים מהר, אבל הנה, עוד מלחמה שמוכיחה שוב ושוב שאנחנו גרים באזור נפיץ והממשלה צריכה ללכת לקראתנו. אמרתי בעבר לך שאת הנזק הבריאותי שנגרם לילדים אחרי שנה ומשהו של שהות במקלט, אי אפשר למדוד, אפילו לא תוך שנה ומשהו. זה עניין שייקח עוד חמש שנים. אני לא רוצה לדבר על התיירות, על הצימרים שריקים פה, ענף התיירות מת, אנשים שוקלים אולי להשכיר את הצימרים לטווח ארוך, זה נפל וממשיך ליפול והמלחמה האחרונה הוסיפה עוד מכה, אבל ממשיכים לגבות עליהם ארנונה, את זה לא הפסיקו. גם החל"ת עדיין לא ברור, אנשים ניסו להזין את האתר בביטוח לאומי ולא הצליחו. משהו לא עובד שם. בקיצור, יהיה בסדר, נהיה חזקים, לעזוב פה לא נעזוב, גם אם יכו בנו אנחנו נישאר."
