לעתים הורים ומקבלי המתנות נוטים לא לראות את המתנות שהוענקו במהלך השנים, ובמיוחד את עליית ערכן, ואת הפערים העמוקים מול האחים האחרים שנוצרים בשל אותה עלייה, אך פערים אלו קיימים וחשוב להיות מודעים גם להם, כאשר עוסקים בעיקרון השוויון
יש אומנם מלחמות שאינן בסמכותנו או בשליטתנו, וכנראה שלא נוכל לעשות דבר כדי לשנות את המצב. אבל יש מלחמות, שלפחות מחצית מהשליטה עליהן נמצא בידינו. זקני השבט אומרים על כך בחוכמה: "תבחרו את המלחמות שלכם"
אני כותבת שורות אלה בפתחו של חג הפסח, כשרעמי המלחמה מול איראן וחיזבאללה עדיין מהדהדים מעל ראשנו; וכולי תקווה שכשהמסר יצא לאור, נחווה את השינוי לטובה. שנחזור לשקט ולשלווה היחסיים, ואיתם יחזרו בשלום חיילים וחיילות לביתם.
בכל זאת, אוספת מתוך הימים המאתגרים הללו את התובנות, שלמרבה הצער מתבהרות לרוב בעיקר כשהקשיים מגיעים לשיאם, וכשהעייפות הפיזית מלילות ללא שינה ועייפות החומר מהמצב טורפת את כל הקלפים. התעייפנו, וכך באופן טבעי מקווים רובנו לחזור לדברים הקטנים והפשוטים ביותר, שחלק הארי מהם בחיק המשפחה הקרובה. בימים שכאלה מרגש לראות אנשים המחליטים להניח בצד את כעסי העבר, להכניסם לפרופורציה מסוימת, ובחמימות מחודשת חוזרים לחבק אח, אחות או הורה, שאיתו ניתקו מגע זמן ממושך.
כוחו של החג מתנשא מעל כל רעם מלחמה
חג הפסח נחגג באופן שונה בקיבוצים, במושבים ובערים; ובכל זאת כמו חוט השני עוברת תחושה דומה בכל פינה ישראלית-יהודית, ומתפשטת עד לארצות זרות שבהן מתגוררות קהילות יהודיות.
חג החירות הוא זמן של התחדשות ושל התחלה חדשה. אפשר להריח זאת בפריחה ובניקיונות שמתרחשים בכל פינה, שומעים זאת דרך אמירות של תקווה, ורואים את רוח החג בטבע המסיר שכבה כבדה של חורף ומתכסה במרבדי פריחה אביבית צהובה רעננה.
חגיגת הריחות, הצבעים והקולות לא נלקחה מאיתנו, ולמרות שרעמי המטוסים והדהודי הטילים והמיירטים חגים מעל ראשנו – אווירת החג נוכחת ומתקיימת בכל פינה. אומנם קצת שונה, ואומנם יש בה צניעות ולעיתים תפילה; ובכל זאת, היא נוכחת. זו כוחה של תקווה, שמצליחה להתגבר על כל קושי ואתגר. מפליא ומרגש להתוודע לכך שוב, שכוחו של החג מצליח להתנשא שוב מעל כל רעם מלחמה.
להשלים עם המציאות
השנים האחרונות, מפרוץ מגפת הקורונה ועד לזמנים קשים אלה של מלחמות מתמשכות, לימדו אותנו ברובד עמוק של הבנה, שלמציאות יש חוקיות משלה עצמה. לאחרונה אני שומעת עוד ועוד על תוכניות נפלאות שבוטלו. חברתי שהתכוננה חודשים ארוכים למצגת חשובה בכנס בינלאומי בלונדון, ותאלץ לאפסן בהבנה את התוכנית הזו בצד, כנראה עד לכנס הבא. על משפחות שנערכו מבעוד מועד לתאריך חופשה משותפת, ואחרי מאמץ, ויתורים של אחד והזזות תוכניות אחרות, מצאו את היעד והתאריך המושלם עבור כולם. עוד רגע היו שם, והדבר לא קרה.
לצד האכזבה המובנת, מרגש לראות כיצד התפתח אצל רבים מאיתנו עם הזמן שריר ההתפייסות, וכיצד מתקבלת המציאות הבלתי רצויה במידה מסוימת של השלמה. ייתכן מתוך ידיעה שיש דברים קשים פי כמה מחופשה שבוטלה; קצת פרופורציה שחלחלה עד אלינו ומאזנת את מידת התסכול הגואה. כך קורה שכולנו מבינים – שתוכניות לחוד, ומציאות לחוד; ופשוט אין על מה להתווכח.
כמה חשובה היא יכולת ההתפייסות, וכמה נפלא היה להעתיק אותה למיקרו־קוסמוס של המערכת המשפחתית, ולשמור עליה גם בימים שקטים יותר. לקבל בהבנה שהמציאות של אח אחד אינה תמיד חופפת את המציאות של האח השני, ובמקום לבחור בנתיב של השלכות קשות, כמו סכסוך עמוק או נתק מתמשך; אפשר לבחור להסכים, להתפייס ולהבין, שהדברים פשוט מתנהלים קצת אחרת בצד השני, כי זו המציאות בפשטותה.
סטטוס המלחמה לא נוח לאף אחד
טרם נתקלתי באדם שענה בימים אלה על השאלה "מה שלומך?" בתגובה נלהבת, כמו "פשוט נפלא". תסכימו איתי, שמצב המלחמה אינו טוב מיסודו לאף אחד. כולנו מחכים בציפייה גדולה לשמוע על סיומה. לכן מפליא אותי לגלות אחים שמתחזקים לאורך שנים את המצב המלחמתי ביניהם, ומסבירים שהנתק לא מפריע להם כלל.
יש אומנם מלחמות שאינן בסמכותנו או בשליטתנו, וכנראה שלא נוכל לעשות דבר כדי לשנות את המצב. אבל יש מלחמות, שלפחות מחצית מהשליטה עליהן נמצא בידינו. זקני השבט אומרים על כך בחוכמה: "תבחרו את המלחמות שלכם".
הימים המובילים לפתחו של החג מביאים איתם רוח של התחלה חדשה. פעם הסביר לי מושבניק מבוגר את השינוי שעבר הקשר שלו עם אחיו, "היינו אחים בדם. עובדים יחד, אוהבים את אותם דברים. אם אחד מאיתנו הגיע לישיבה במושב לבד, מיד היו שואלים איפה השני. ככה עד הפיצוץ על המשק, שהרס את הכול. אנשים לא האמינו שזה יכול להיות. ניסו לגשר בינינו, אבל כל אחד החזיק חזק בעמדה שלו. עכשיו אנחנו זקנים כבר. מי זוכר בכלל על מה רבנו. גם אם נחזור פתאום לדבר, אי אפשר להחזיר אחורה את הזמן. אנחנו לא אותם אנשים שהיינו לפני עשרים שנה. אני לא יודע אם הוא עדיין אוהב את הדברים שאהבנו פעם, ויש לנו משהו, כמו חור בהשכלה, בקשר למה שכל אחד עבר עם השנים. אי אפשר לחבר אותנו למי שהיינו קודם".
אכן, בלתי אפשרי לחזור לאותו מצב במדויק. בדיוק כמו שהפסח הזה, לא יהיה דומה בשום צורה ואופן לחג הפסח בשנה אשתקד. בכל זאת, כולנו תקווה שיתאפשר לנו לשבת יחד סביב שולחן החג: אחים ואחיות, גיסים וגיסות, הורים, נכדים ונינים; וככל הנראה נחזור להתלונן על הברכות המתמשכות ועל הרעב המתקדם, אולי נתאחד למשימת החבאת האפיקומן, אולי נתענג על המטעמים שיוגשו לשולחן. ובכל זאת החג הזה לא יהיה דומה לזה שלפניו. כך גם אופי הקשר בין אחים לעולם ישתנה עם הזמן. אמרתי לאותו מושבניק, שאין שום הכרח שהוא ואחיו יחזרו לאותו סוג של קשר במדויק. אפשר, כבר מחר, להתחיל לבנות את קשר מסוג שונה מחדש. חג שמח לכם ולמשפחותיכם, חג של התחדשות והלוואי חג של שלום.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
