"הבית הלבן" שבין נירים לניר עוז, שיזם וניהל חיים פרי שנחטף מביתו ונרצח בשבי, נפתחה לערב של התכנסות בו הוצגו עבודותיהם של אמני ניר עוז שנרצחו ב-7 באוקטובר. אסנת פרי: "יצירות אומנות רבות הושמדו ב- 7.10 בניר עוז יחד עם יוצריהן ומה שנשאר הוא אוצר רב ערך"
*תמונה ראשית: "אומנים שהיו ואינם", באירוע חותם. צילום: ארנון אבני
בסוף השבוע (15.10.26) נערך אירוע "חותם" בגלריית "הבית הלבן. הגלריה הממוקמת בין הקיבוצים נירים לניר עוז, הוקמה ביוזמתו ובניהולו של חיים פרי, חבר קיבוץ ניר עוז, שנחטף מביתו בטבח 7 באוקטובר, הוחזק בשבי ונרצח בעזה.
אסנת פרי, אלמנתו של חיים, סיפרה את סיפור הקמת הגלריה:
"'הבית הלבן', חורבה נטושה בשדות שבין נירים לניר עוז, קיבל את כינויו על ידי ילדי ניר עוז. לפני מלחמת העצמאות ישבה כאן חמולת אבו סיתא, בקרבת הבאר העתיקה ביר מע'ין. ככל הידוע לנו המבנה הוקם על ידי ראש השבט כדי שישמש בית ספר לילדי השבט.
ב-1948 נכבש המקום ותושביו ברחו לאזור עבסאן שברצועת עזה ומאז המבנה עמד נטוש.
ב-1996 חיים התחיל לגלגל את הרעיון להקים גן פסלים וגלריה בחורבה הנטושה. אני מודה שלי הרעיון נראה אז קצת מופרך – איך גלריה בלי מים ובלי חשמל? אבל חיים, שהיה איש חולם, אבל גם עושה, לא התרשם מדעתי וניגש לביצוע.
החזון היה לשמש בית לאומני האזור ומקום להציג בו את עבודותיהם וגם לקיים בגלריה תערוכות של אומנים מכל הארץ לטובת תושבי האזור וכלל הציבור.
המקום היה נגיש תמיד לכולם ובחינם. גן הפסלים מעולם לא גודר ולא ננעל. פתוח לטבע ולשדות ולכל עובר אורח. בהתחלה יצר קשר עם 10 פסלים, אירגן להם חומרי פיסול וציוד נדרש והביא אותם לניר עוז לשבועיים.
כל אחד מהם יצר פסל והעמיד אותו בשטח הבית הלבן. בסוף האירוע נוסד גן הפסלים. אירוע הפתיחה התקיים באפריל 1999 במעמד חגיגי.
מכאן המשיך חיים בשיפוץ המבנה. הקירות טויחו ונצבעו, בתערוכה הראשונה המבנה היה עדיין ללא רצפה שנבנתה בהמשך. חיים המשיך להתקין ולשפץ, הותקנה מערכת תאורה שהופעלה בעזרת גנרטור נייד. קוביית מים הוצבה מאחור ונבנו שירותים, הוצב שולחן וסככה ועוד. כל זאת במו ידיו ועם עזרה מהרבה חברים טובים.
פרויקט חייו
"במקביל נערכו עוד ועוד תערוכות וגן הפסלים המשיך לגדול ולהתפתח. אלפי אנשים ביקרו במקום, ביניהם מאות רבות של מבקרים קבועים שהגיעו לכל תערוכה ואירוע שהתקיימו במקום. חיים היה המנהל האדמיניסטרטיבי, המנהל האומנותי, איש הקשר עם האומנים, מקים ומפרק תערוכות, מנהל הכספים (לא היה מה לנהל…) איש התחזוקה והמנקה.
חיים קיים כאן אירועים נוספים כמו 'לילה לבן בבית הלבן' עם מוזיקה ויין. נחגגו ימי הולדת עגולים של הגלריה בהשתתפות אומנים רבים וכלל הציבור.
ב-25 שנות פעילות הבית הלבן, הציגו בו כ-100 אומנים בכ-120 תערוכות. ניזללו טונות של עבאדי ובייגלה שמיניות ונשתו כמויות עצומות של יין. בגן הפסלים מוצבים כיום 53 פסלים.
בשנים האחרונות (לפני 7 באוקטובר), הצטרפה תמרי קדם סימן טוב, שלקחה חלק בניהול וקידום הגלריה, עם יוזמות ורעיונות חדשים ויישומם. חיים אהב והעריך אותה מאוד.
תמרי נרצחה ב-7.10 בניר עוז יחד עם בעלה ושלושת ילדיה הקטנים. ב-7.10 הכל נדם. חיים נחטף לעזה ובהמשך נרצח בשבי. ניר עוז פונתה מיושביה ועזובה השתלטה על הבית הלבן.
בימים אלו אנחנו, משפחת פרי וקיבוץ ניר עוז עוסקים בהחזרת החיים והפעילות למקום. יש אתגרים בדרך וזה עוד ייקח זמן.
מכל הדברים שחיים עשה, והוא עשה הרבה, הבית הלבן הוא פרויקט חייו. ואם חיים היה צריך להגדיר את עצמו במילה אחת הוא היה אומר: אני אומן".
פרי הודתה למשפחות האומנים: מונדר, אנגל, והב, סילברמן, אצילי ודרלינגטון "שהפקידו בידינו יצירות של אומנים שהיו ואינם. יצירות אומנות רבות הושמדו ב- 7.10 בניר עוז יחד עם יוצריהן ומה שנשאר הוא אוצר רב ערך".
אוצר התערוכה עתר גבע. באירוע התכבדו הבאים ביין תוצרת "יקב פאוקר", על שם גדעון פאוקר שנרצח בביתו, ובבירה "ג'ון ביר" – על שם יונתן סימן טוב, שנרצח עם אשתו תמר ושלושת ילדיהם הקטנים. "היקב והבירה שניהם מפעל הנצחה לאנשים יקרים ואהובים שנרצחו ב- 7/10 בניר עוז".
