שתי תערוכות מוצגות במוזיאון באשדות יעקב מאוחד: האחת מספרת את סיפורו של המקום ובשנייה אפשר ללכת להטמין פתקים בתוך רשת לעיטוף בננות, במקום בכותל
*תמונה ראשית: רמי נחושתן, ציוד לטיול, 1954-1952, גואש על נייר
במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן מוצגות עתה שתי תערוכות: "עוף של חול" ו"אמן, מקום, קהילה", שתיהן באוצרותה של ד"ר איילת כרמי, שמונתה לא מכבר לאוצרת של המוזיאון.
התערוכה "עוף של חול" מוקדשת לסיפור הקמתו של המוזיאון שנחנך ב-1958 ונוסד ביוזמת מאיר ורעיה נחושתן, ממייסדי קיבוץ אשדות יעקב, לזכר שני בניהם היחידים, אורי ורמי שהלכו לעולמם בדמי ימיהם.
אורי, שרצה להצטרף ללחימה עם פרוץ מלחמת העצמאות, זייף את גילו והתגייס ליחידת "שועלי שמשון" של חטיבת גבעתי. בקרב על לוד הוא נפגע פגיעה אנושה שאחריה, תוך זמן קצר, הוא נפטר בטרם מלאו לו 18 שנה. רמי נפטר בטרם מלאו לו 17 שנים, כתוצאה מהכשת צפע בעת שסייע בעבודה חקלאית בקיבוץ יראון.
שני האחים חשפו ברישומיהם הרבים כישרון אמנותי ורמי אף למד אמנות תחת הדרכתם, בין היתר, של יחיאל שמי, דב פייגין ונפתלי בזם.
מיזם הקמת המוזיאון זכה לתמיכת חברי הקיבוץ והאב השכול, מאיר, מייסד המוזיאון מונה למנהלו ולאוצרו עד פרישתו בשנת 1986.
שושלת של יוצקי נחושת
באמצעות תצלומים בשחור-לבן מארכיונים, בעיקר מארכיון המוזיאון, מסמכים, מכתבים אישיים וציורים מאוסף המוזיאון, התערוכה מספרת אודות תהליך ההקמה של המוזיאון תוך התמקדות בדמותו של מייסד המוזיאון ומשפחתו.
"דרך סיפורה של משפחת נחושתן נפרשת ההיסטוריה של קיבוץ אשדות יעקב ושל ההתיישבות העובדת בעמק הירדן" כתבה האוצרת איילת כרמי. "הקמת בית אורי ורמי נחושתן ממחישה כי לצד המאבק הקיומי היומיומי, התגייסה הקהילה באופן יוצא דופן למען פיתוחה וקידומה של האמנות הישראלית, מתוך מחויבות לרוח ולא רק לחומר".
תחת הכותרת "המשפחה", מוצגים תצלומים של משפחת נחושתן ורישומים פרי מכחולו של רמי נחושתן. התערוכה נפתחת בתצלום בשחור-לבן משנות ה-40 של מאיר נחושתן כשלצידו פועל נוסף, בתוך חלל בית יציקה.
התצלום מנציח את שניהם כשהם שקועים לחלוטין במלאכת הוצאתו של גלגל נחושת מתבנית היציקה ואינם מודעים כלל לעדשת המצלמה. כמי שהשתייך לשושלת של יוצקי נחושת מאיר גויס בשנת 1933 ל"הגנה" ויצק עבור הארגון כלי נשק ותחמושת ולאחר מכן הקים בית יציקה בקיבוץ, בו, פרט ליצירת כלים שימושיים, יצק גם פסלים לאמנים מהתנועה הקיבוצית.
מאוסף המוזיאון מוצגים ציורים שנתרמו למוזיאון על ידי יהודים מאגודת הציירים והפסלים של צרפת וזאת בזכות קשרי הידידות שרקם מאיר עם חברי האגודה.
על הכבוד לו זוכה מאיר נחושתן מצד חברי האגודה ניתן ללמוד ממכתבו לאשתו בעת נסיעתו לפריס ב- 1979. וכך הוא כותב לרעייתו רעיה:
"נפגשתי אתמול בישיבה מורחבת של ועד אגודת הציירים עם חברי הועדה… קיבלו אותי יפה, ובאווירה חמה מאוד, שאני ממש התרגשתי… הן בשבילי חשוב העיקר, 'בית אורי ורמי' והעשרת האוסף שלו. בישיבה זו הוחלט לערוך לי בנקט (משתה) בהשתתפות כל האמנים חברי אגודתם. בינתיים הם מוציאים מכתב-פניה לכל חברי האגודה, בו מודיעים על בואי לפאריס, ומבקשים מהם שהם יתנו תמונות ל'בית אורי ורמי'… בינתיים אני לא חיכיתי להחלטתם, והתחלתי לאסוף תמונות מציירים-ידידים שאני בקשרים טובים אתם מקודם. העניין מתחיל לזוז ואני מקווה 'לאסוף הגורנה' מה שיותר".
פיקאסו ומאנה כץ
חלק מהציורים שנתרמו לאוסף המוזיאון בזכות קשריו של מאיר נחושתן עם חברי האגודה בפריז, והמוצגים בתערוכה, שייכים למה שמכונה "אסכולת פריז"; אסכולה המאגדת מגוון רחב של סגנונות וזרמים אמנותיים כשהמשותף לכל אמניה הינה פעילותם האמנותית שהתרחשה בבירת צרפת בשנות ה-20 וה-30 למאה ה-20.
בין הציורים מהאוסף מוצג ציור השמן "יהודי עם ספר תורה", של מאנה כץ (1894-1962), ציור המייצג את הנושא השכיח בציוריו והן את סגנון ציוריו המאופיין בגוונים בהירים ובמשיכות מכחול משוחררות ומהירות, בעלות איכות ראשונית של סקיצה המותוות מהזיכרון.
האוסף המוצג מתהדר עוד בליטוגרפיה מאת פיקאסו ובליטוגרפיה של ז'אק שפירו (1887-1972) הקרויה "איש יושב ליד כן ציור" (1961). הליטוגרפיה מתארת בצבעי אדום, כחול ושחור, ובסגנון המושפע מהזרם הקוביסטי, אמן היושב רכון מול בד ציור, מוקף בפסליו, בתוך חלל הסטודיו שלו.
התערוכה "אמן. מקום. קהילה", מוקדשת לציון 100 שנה ליסוד קיבוץ אשדות יעקב. בתערוכה משתתפים אמנים משני הקיבוצים שהתפלגו ב-1951 מקיבוץ האם: אשדות יעקב מאוחד ואשדות יעקב איחוד. העבודות המוצגות בתערוכה קשורות בקשר הדוק ובזיקה לקיבוץ: לנופיו ולנוף העמק, ליחסים עמו, לתחושות וזיכרונות הילדות ולחומרי הטבע המצויים בסביבתו.
כמו קישוט לפסח
התערוכה נפתחת בציור "שלח את עמי" של האמן ראובן בן אלון (1937-2025) שהוכן כקישוט לחג הפסח; ציור השואב את השראתו מהאמנות המצרית הקדומה.
ציוריו של בן אלון המוצגים בתערוכה מאפשרים לעקוב אחר התפתחותו האמנותית והתמורות הסגנוניות שחלו בה. הציור המוקדם ביותר משלו בתערוכה שכותרתו "אם וילד" (1967) מצויר בסגנון ריאליסטי. הציור מתאר תפנים של חדר קיבוצי סטנדרטי של שנות ה-60, על "דלות" ופשטות רהיטיו וקירותיו החפים כמעט מכל קישוט.
במרכז הציור נראה ילד מגבו החשוף היושב על כיסא עץ בצמוד לשולחן. בסמוך אליו יושבת מצדודיתה אימו כשפניה ומבטה מרוכזים בפעילות בנה על משטח השולחן, הסמויה והעלומה ממבטו של הצופה. כל חלל החדר על דמותם של האם והילד נשלטים בגוונים חמים: כתום-חום-צהוב; גוונים המקרינים את החום והאהבה השוררים בין האם לבנה והצייר המציירם. בהמשך, בשנות ה-80 בן אלון מצייר נופים בסגנון אקספרסיבי, סוער ורב הבעה, בהם ניכרת השפעת ציוריהם של חיים סוטין, ון-גוך ואליהו גת. בשנות ה-2000 ניתן למצוא במקביל ציורים מופשטים לצד פיגורטיביים. הנוף האקספרסיבי, של שנות ה-80 מקבל תפנית והופך בשנת 2010 בציור השמן "עמק הירדן" לנוף שלו, רגוע ומאופק.
בעבודה "דקל וגדר" (2026) של האמנית סתו רוזנטל (נ' 1988) פרושים במרווחים על קיר המוזיאון מקטעים של תבליטי קרמיקה הנדמים לרסיסי מראות, תחושות ומשחקים בחצר הקיבוץ שנצרבו בזיכרון מילדותה: גזע של דקל קטום צמרת, רגליה המשתלשלות מטה משני צדדיה של גדר קמורה כשבמעלה הקיר עיגול בצהוב- כתום כשמש לוהטת.
את החומרים לפסליו אוסף הפסל אברהם חזן (נ' 1945) בחצר הקיבוץ ובסביבתו. בפסלו "גוף ונפש" (2016) הוא כולא וממסגר עצמות לבנות של בעלי-חיים ברצועות מתכת שחורה למבנה כדורי. הפסל "חפץ תרבות, חי, צומח דומם" מורכב מאבן אליפטית שבחלקה העליון צמד קרנים של בעלי-חיים. פסליו גדולי הממדים של חזן פזורים ברחבי קיבוצו, אשדות יעקב איחוד.
תקופה של מעבר והשתנות
המיצב הפיסולי המשובח של שרה רוזנבלום (נ' 1958) הקרוי "מינחה" (2026) דובר בשפה עכשווית ומטאפורית על יחסי פרט-קהילה ומידת השייכות-בידול בתקופה של מעבר והשתנות. במיצבה משתלשלת מהתקרה פקעת סבוכה ודחוסה של חוטים שחורים – המשמשים לעטיפת אשכולות הבננות – שבתוכה תחובות פיסות ממפות הקרושה שסרגה אם האומנית; אקט המעלה על הדעת את תחיבת פתקי בקשות המאמינים באבני הכותל.
מתוך הפקעת הסבוכה משתלשלים חוטים נפרדים לכל עבר, כלפי מעלה אל הקירות ומטה לרצפה, בקווים מפותלים וישרים, ליצירת "אי" שטוח ואמורפי וליצירת "פקעות" נפרדות וקטנות. על הקירות המקיפים את המיצב תצלומים שצילמה רוזנבלום מתוך החממה של מטעי הבננות המכונים "תחת השמש".
התצלומים נראים כרישום מופשט במרחב במבנה של גריד, המהדהד מחד, את המיצב הפיסולי מרחבי "מינחה" ומאידך, מהווה ניגוד לצורותיו האמורפיות.
עוד מוצגים בתערוכה ציורי שמן של נופי הקיבוץ של הציירת צפורה דובי סלומון (1911-1983) ועבודת תבליט בטכניקת הסגרפיטו של האמן אריק קורן (1931-2017).
אמן. מקום. קהילה, תערוכה קבוצתית, אוצרת: ד"ר איילת כרמי, עד ה- 14.11.26
"עוף של חול" אוצרת: ד"ר איילת כרמי, "מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן" עד ה- 30.1.27, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
