יבול שיא
הרפת והחלב
1

הגישה שלנו לחיים היא קצת להגיד 'חבר'ה, תירגעו, כולנו מטומטמים'

7 דק' קריאה

שיתוף:

רילוקיישן לדפנאים, מי השתלט על השצ"פים בדגניה ב' ושבע מנות בחד"א של גלעד. הפודקאסט הפרוע "של מי אתה?" חוגג ומדייק את תמצית קיומנו ומתפוצץ בספוטיפיי. שלושת הגברים מאחוריו, שרוצים לעשות טוב על הלב לקיבוצניקים באשר הם, מסבירים למה מותר אידיאולוגית לגנוב ומזהירים: "רק התחלנו"

*תמונה ראשית: מימין: מרום, נירון, הראל סלוצקי וכשרי, ליד הבית של סלוצקי בדגניה ב'. צילום: דקלה אמיגה 

לפני זמן מה נכנס זיו מרום שחי בלהבות הבשן בסטטוס הכי מגניב ונמוך לדבריו שקיים – בן קיבוץ ששוכר דירה בהרחבה – להנהלת חשבונות, לשלם את שכירות העסק שבבעלותו, פאב "המרומים" בקיבוץ.

"אני יושב ליד המנהלת חשבונות ופתאום נכנס בחור מההרחבה", הוא מספר לשותפיו לפודקאסט, נועם כשרי מכפר גלעדי ומיקי נירון מאורטל. "הוא אומר לה 'שלום, אני יכול לשאול אותך שאלה? אני משלם מיסי קהילה?".

מאותו רגע מרום מתאר פינג-פונג לא קוהרנטי שמוכר לפחות לחלק מהמאזינים, במהלכו מבין אותו בחור שהוא אכן משלם, אבל לא מצליח להבין על מה ("על מה?", "מה?" "על מה אני משלם?", "ברור שאתה משלם!", "על מה?", "מיסי קהילה!" וכן הלאה) ואז מגיעים לנקודה בה נותנת השירות קצת מאבדת סבלנות. "למה אתה שואל?", מרום מדברר אותה עונה לאותו אומלל. "לא שואלים! אני לא יודעת על מה אתה משלם!"

"אז מי יגיד לי על מה אני משלם?", מנסה הבחור האמיץ מההרחבה. "לא יודעת, אף אחד. משלמים!", היא חורצת. אחרי חמש דקות, מרום מסכם, "הוא פשוט הסתובב והלך ואמר: 'נראה לי שהבנתי לאן הגעתי'".

צילום מסך 2026 11 17 215811
נועם כשרי, כפר גלעדי. צילום: דקלה אמיגה

שתל קציר יסבלו

והסיפור הזה ניתן כדוגמה, לדבריו, בפרק הפיילוט הראשון של "של מי אתה? הפודקאסט שלא אושר בתקנון", לאחת מהמהמורות שיש לצלוח בחיים בקיבוץ ההיברידי הנוכחי שבו יש שני סוגי אוכלוסיות שמגלמות את "הקיבוץ הישן" ו"החדש". בתווך יש כאלו, בעיקר בני קיבוץ יהירים ומנותקים רגשית, שמסתכלים מהצד ונקרעים מצחוק.

החזון של מרום, שחי בעבר בתל אביב ומתפרנס גם מסדנאות קוקטיילים וסטנד אפ שהוא מעביר בכל הארץ ולכן בעל פרספקטיבה נרחבת בנושא ההתיישבות העובדת, הוא להוות סוג של גשר בין הקיבוץ הישן לחדש. כדי שכולם יהיו מבסוטים, ידברו את השפה ויבינו את הרקע הייחודי והקיצוני שגרם לקיבוצניקים להיות מי שהם.

אבל אם טרם האזנתם לשטף ולדינמיקה הפרועה וחסרת מעצורים של הטריו שעל "של מי אתה?" כדאי להבהיר משהו בנקודה הזאת. זה ממש לא פודקאסט בסגנון "יד טבנקין", הדוגמה שכשרי נותן מספר פעמים. הרעיון הוא לפתוח גולדסטאר ולצחוק, להקליל, לעשות כיף – מה שמאוד ברור שהם חווים בזמן ההקלטות, ועובר בהצלחה למאזינים. איך? הרבה מאוד דאחקות מהסוג שקיבוצניקים טוחנים והסתלבטויות סמי אינפנטיליות ובעלות אופי דומסטי.

למשל: מרום מספר שבתקופת הפינוי ערך סקר עצמאי בקרב תושבי הגליל העליון שנותרו בעמק האם הם חשים בחסרונם של אנשי דפנה, ובעקבות התוצאות פנה בכתב למועצה האזורית וביקש להשאיר את הדפנאים בעמק הירדן, "שתל קציר יסבלו", ובהמשך להעתיק את קיבוץ גונן לשטח שהתפנה בדפנה, לשדרוג איכות חייהם של הלהבותניקים.

כל זה מגיע כמובן עם אבחנות כירורגיות, הרבה דוגמאות נוסטלגיות שכולם מכירים והתפזרות מוחלטת בין מספר נושאים, תזות וזיכרונות שמה שמחבר ביניהם, ובכן, הוא ה-DNA הקיבוצי, לפרצוף. וזאת על אף ששניים מחברי הפודקאסט, כולם בני 40 פלוס פלוס, לא קראו בילדותם לשומרת דרך רמקול משתלשל מהתקרה, כשהתעוררו מחלום רע.

נועם כשרי (איש סאונד, יזם ומפיק אירועים ומנהל טכני במרכז קלור, והרוח החיה מאחורי פסטיבל המוזיקה השנתי הגרובי והוותיק "גלילאו" בגליל העליון) הגיע לכפר גלעדי בגיל 15 כילד חוץ (מרום: "יש מדינות נחשלות באפריקה שיותר קל לחיות בהן מאשר בכפר גלעדי").

מיקי נירון, הצלע השלישית, נולד בנוף הגליל והגיע לרמת הגולן כבן גרעין ב-2005. כך שבשני העשורים פלוס הראשונים לחייו היה בכל זאת עירוני. "אתה יכול ממש להסתכל על מיקי ולראות שהשפיות קורנת בו", מאבחן מרום בפרק הפיילוט וכשרי עוזר. "הוא באמת גדל עם אמא ואבא, חום ואהבה, וחיבקו אותו בידיים סגורות, לא בידיים פתוחות. כשחיבקו אותו סגרו את הידיים מאחורי הגב שלו לכמה שניות".

צילום מסך 2026 11 17 215731
מיקי נירון, אורטל. צילום: דקלה אמיגה

אש בשדה קוצים

נירון מעיד על עצמו שתפקידו באירוע מקביל לאייל קיציס ב"ארץ נהדרת", כלומר מרים להנחתות לשאר המשתתפים. הוא גם העורך של הפודקאסט ומי שמופקד על עשיית סדר בכל הבלגן הזה. "את נועם אני מכיר כי יוצא לנו לשתף פעולה ביוזמות תרבות והפקה של אירועי מוזיקה", הוא מספר על התהוות 'של מי אתה?'. "על זיו שמעתי הרבה והזמנתי אותו לפני שנה לערב גברים. התאהבתי בו מיד וידעתי שנעשה דברים יחד. הזמנתי אותו להקליט בפודקאסט אחר, היתה ישר זרימה טובה ואז שלושתנו חשבנו לנסות להקליט משהו בשביל הכיף, כי שלושתנו קיבוצניקים, ופודקאסט כזה לא כל כך קיים. הקלטנו פיילוט, העלינו אותו לקבוצת הפייסבוק 'דברים שקיבוצניקים יודעים' וזה היה כמו אש בשדה קוצים. קיבלנו הרבה תגובות ואלפי השמעות ומשם זה הולך ומתגלגל".

זיו הוא בן להבות הבשן וכשרי הגיע לכפר גלעדי כילד ונשאר. אתה, כבן גרעין, בעמדת נחיתות? התנשאות זה הרי חלק אינטגרלי מהעניין. לעולם לא תשיג את הטייטל הנחשק.

"אני לא בעמדת נחיתות. זה מצחיק כי אנחנו מסתלבטים אחד על השני מי יותר נחות, מבחינתם אני מתנחל בגולן ולא קיבוצניק, אבל נועם ואני חברי קיבוץ וזיו במעמד מוזר של בן משק שמשכיר כתושב, אז אנחנו כל הזמן מורידים אחד לשני על מי יותר נחות, תלוי איך מסתכלים על זה. בגולן יש אוכלוסייה מאוד מגוונת, אז ארשה לעצמי לומר על אורטל שאנחנו פחות מתנשאים ופחות קיבוצניקים וגם אין לנו, לצורך העניין, קשר עם אלרום ומרום גולן כמו שבגליל העליון כולם מכירים את כולם".

זה המקום להזכיר את החיבור לתנועה הקיבוצית, הספונסרים שלהם. ליאור שמחה, המזכ"ל, זיהה את הפוטנציאל ותמך בהם מהרגע הראשון. עוד לפני הפיילוט שמחה רצה, הם אומרים, בדיוק את זה – להציף את החלקים השמחים של הזהות הקיבוצניקית בתוך כבדות התקופה. "התנועה הקיבוצית ממש זורמת איתנו ומבינים שזה יכול להיות ממש מגניב להביא משהו צעיר ולא פוליטיקלי קורקט ויש ראש פתוח".

צילום מסך 2026 11 17 215749
זיו מרום, להבות הבשן. צילום: דקלה אמיגה

מהקיבוץ שלך לקיבוץ של אשתך

בהקשר של פוליטיקלי קורקט "של מי אתה?" הוא באמת משב רוח מרענן. הם אומרים שם לגמרי מה שבא להם, ובקיבוצים כידוע לא חסר מה להגיד. הפיילוט נכנס דו"ך בסוגיית בתי הכנסת והבריכה ביום כיפור – איפה זה עוד קורה במקביל, איפה כבר לא, איפה זה נפיץ. הדוגמאות, שבחצר המשק נלחשות תמיד בשושו, ניתנות כאן בריש גלי ובהתקפי צחוק.

מיד בהמשך, הקיבוצים העשירים עולים על המוקד, מרום נותן דיווחים מחדרי האוכל הפעילים של חלקם. מספר איך כשהגיע לארוחת שישי בגלעד העמיס שבע מנות מתוך תחושת מחויבות ונכנס ויצא בכל פעם כדי לקבל (מעשרת חברי הקיבוץ, סה"כ) את המבט של "של מי אתה?".

התוכנית השנייה צולמה בדגניה ב' בביתו של המרואיין הראל סלוצקי, איש תקשורת ורדיו ("הסלב של העמקים") שהשתלב בפאנל באופן מושלם. סלוצקי, בן מעוז חיים, דילג עם השנים מעמק המעיינות לעמק הירדן והגיע לדגניה ב' בעקבות אשתו בת הקיבוץ, וכך התפנו הארבעה לדון בסוגיה המתבקשת: המעבר מקיבוץ האם לקיבוץ של אשתך והיטמעות – כן או לא, וכיצד – באוכלוסייה המקומית.

מרום: "יודעים שאתה ממעוז חיים והם לא אוהבים את מעוז חיים, אז איך מקבלים אותך, איך זה בשבילים?". סלוצקי: "פשוט לא מסתובב. אני נותן לה להסתובב".

אפרופו דברים שזר לא יבין, המילה שמוזכרת הכי הרבה בפרק היא שצ"פ, שכן הבית ("הנהדר!") של סלוצקי חולש על כנ"ל. מרום: "ראוי לציין שבערך נראה לי ש-200 מ"ר בחוץ זה שצ"פ (…) ובגדול על השצ"פ הם בנו פה אחלה דברים. שווה לקיבוץ. יש פה אנונה, קרמבולה, שיחי גת יוצאים מהכלל…".

עוברים לרכל על חנוך דאום שקנה בית בהאון: "הוא עשה עסקה נפלאה. הוא גר בקו ראשון מול הכנרת, רק שהכנרת ברחה. גם היא לא יכולה לסבול אותו"

מכאן לסמול טוק אופייני שיעניין, ובכן, רק קיבוצניקים: סלוצקי מספר שעם הגעתם לקיבוץ בגל הראשון של החוזרים ("אף אחד לא רצה לגור פה, זה היה לפני 20 שנה. חם ולחות והרשתות של הבננות"…) הם עשו את "העסקה הנדל"נית הכי טובה של החיים שלנו, השצ"פ – כל מה מה שאתם רואים פה בזווית זה האקזיט שלנו". "הדירה בטאבו? אתה דיווחת?" הם מתעניינים.

משם עוברים לרכל על חנוך דאום שקנה בית בהאון (סלוצקי: "הוא עשה עסקה נפלאה, הוא גר בקו ראשון מול הכנרת, רק שהכנרת ברחה. גם היא לא יכולה לסבול אותו").

אנחנו הטראבל מייקרס

כשרי: "חלק מההייפ שנוצר הוא שהרבה אנשים כותבים לנו. אתמול חברה מאחד הקיבוצים שלחה לי מפה של שיוך הדירות אצלם וזה שחסמו שבילים מרכזיים כדי לשייך שטח לחברים, מה שנקרא 'השטח המוצמד לבית'. אנחנו לא גלי צה"ל שמתקשרים לטפל בסוגיות אבל מציפים את זה, כי זה קורה בכל קיבוץ. זה לא הגיוני בשום עולם חוץ מבקיבוץ. נעסוק בזה וכמובן בצורה קומית".

אם תצליחו להישאר ממוקדים בעניין יותר מדקה וחצי.

"זה לא שאני רפי גינת, אנחנו הטראבל מייקרס ורוצים לייצג את האנשים השקופים שלא רואים אותם. הם לא רק בש"ס – גם בקיבוץ. ודרך אגב, ההוכחה שבאמת יש צורך בזה היא כמה תגובות אנחנו מקבלים וכמה שאנשים עפים על זה".

הפרק השלישי צולם במשגב עם ואתם מצהירים שאתם הולכים להסתובב בכל הארץ ולהפריע את שלוותם של קיבוצים רבים. מכאן והלאה, איפה אתם הכי רוצים לצלם?

מרום: "במלחמה יצא לי לעשות מלא סדנאות לקיבוצים מפונים ולכיתות כוננות. היו שם הרבה חוויות מטורפות והרפתקאות ובעקבות זה בגדול הכי מעניין אותי לצלם בקיבוצי העוטף. העוטף והגליל העליון הם אזורים תאומים. אנשים דבש וצוף ניגר. אגב, עשיתי יותר ממאה סדנאות לקיבוצים מפונים. אפשר לעשות חידון. את תתני שם של קיבוץ ואני את השם של המלון".

קדימה.

"קיבוץ מצובה פונה במקביל למלון 'יערות הכרמל' והמלון השני – חוף גיא בכנרת. הבנת? חצי קיבלו את המלון הכי יוקרתי בארץ וחצי קיבלו אבולה לפנים (הפינוי התבצע בערך בזמן בו התגלה נגיף האבולה בחוף גיא, ע"ט). כשהלכתי לעשות סדנה ביערות הכרמל, מישהו הראה לי בסמארטפון שלו שמישהו כתב בקבוצת הוואטסאפ שלהם: 'עברה חצי שנה, לדעתי אפשר להתחלף', אז מישהו מתחת כתב לו: 'אי אפשר, הילדים כבר התרגלו'. ומתחת סדרת קללות לא נגמרת".

כשרי: "חייבים להגיע לעוטף במהירות האפשרית, זה מבחינתי הכי דחוף כרגע".

אולי זאת התרשמות רק משלושת הפרקים שצולמו עד כה, אבל לדעתי, למרות שאתם רוצים להיות גשר בין הקיבוץ הישן לחדש, באופן טבעי אתם נמשכים לדיבור של הקיבוץ הישן. לא שזה רע, כן?

מרום: "אנחנו מהישן ומאוד אוהבים ומבינים את הישן ומנסים לתווך אותו לחדש ועדיין לא התחלנו, ואנחנו הולכים להסביר לחבר'ה מההרחבה מה זה הדבר הזה ולא לכעוס. הגישה שלנו לחיים היא קצת להגיד 'חבר'ה, תירגעו, כולנו מטומטמים. יש פה שיטת חיים שהמציא איזה רוסי לפני 200 שנה, וזה לא עבד, ולתוך זה מגיעים חבר'ה שגדלו עם אמא ואבא וחשבון בנק, בעוד שאנחנו ידענו שאם נגמר הכסף אז העירניקים ישלמו. אבל פתאום העירניקים באו לגור בקיבוץ ובשביל הזקנים של הקיבוץ זה 'וואו!' ו'מה זה?!'. והשילוב הזה מתוק ומקסים ונפלא. המטרה שהפודקאסט ייגע בכולם, יגיד 'תירגעו, תנו חיבוק'".

נירון: "אני מגלה כמה זה בדם של אנשים והם מחוברים לאופי הקיבוצניקי גם אם הם גרים בהרחבה ולא משנה הסטטוס. באיזשהו שלב זה הופך לחלק מהאופי שלך, גם אם אתה לא סוציאליסט ושיתופי. האדמה עצמה חשובה לך ויש בזה משהו ציוני וערכי. לי זה עושה תחושה אופטימית במיוחד בתקופה הזאת, זה שלרוב האנשים חשוב המקום שהם חיים בו והם לא באו רק בגלל הסתלבט והחישוב הכלכלי. חשוב להם להחיות את האזורים האלו מהסיבות הנכונות, ועכשיו. זה עושה לי טוב על הלב, שיש עם מה להתקדם בישראל גם אם זה לא בא לידי מימוש כרוב".

תצליחו להגיע לכולם? יש בערך 260 קיבוצים.

מרום: "רק התחלנו".

open.spotify.com/episode/0T5Jyp3St1MG7OElX7HW46

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אברהם צימרמן, "צימי", מגעתון, מגדל את הפרי המתוק שנקרא על שם הציפור הלאומית בניו זילנד ומקורו בכלל בג'ונגלים של סין. ויש לו חזון, בעצם שלושה: 50 דונם של פרי ריווחי, פיתוח זן צהוב ומתוק
5 דק' קריאה
איך לוקחים קלנועיות ישנות והופכים ילדים מיוחדים לנהגי מסלול? הכירו את "פאראגרוטראלי" מקיבוץ גת, עמותה שהחלה מחלום של שני ילדים וצמחה לקהילה של מאות משפחות מיוחדות, עם צי של כ-100 רכבים מותאמים אישית ואירועי
הבתים מפנימים שדייריהם הקבועים לא ישובו אליהם, אלא כדי לארוז ולעבור. ברוב המקרים יעברו לדירה אחרת בקיבוץ, אבל יש שיחצו את גבולו ולא ישובו אחרי שהגיע סוף סוף הגשם, הראשון, האמיתי, אלינו- השתררו עלינו
3 דק' קריאה
פאנל בנושא ״חקלאות בצל הממשלה הנבחרת״ התקיים במסגרת כנס הנהגות המושבים ה-12. האירוע נערך במעמד שרים, חברי כנסת, ראשי מועצות אזוריות, בכירי ההנהגה החקלאית וכ-600 ראשי הנהגות המושבים מכל רחבי הארץ.במהלך הפאנל השתתפו ראשי
3 דק' קריאה
״כשעוסקים בחקלאות אין פוליטיקה ואין ימין או שמאל, יש רק חקלאות. בעולם של התחממות גלובלית, אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לייצר וודאות לחקלאים: בעובדים זרים, במים, בקרקעות ובמחקר ופיתוח. אני מצדיע לחקלאים. בארבע
< 1 דק' קריאה
​בשיחת אחד על אחד עם העיתונאי אלמוג בוקר בכנס הנהגות המושבים בים המלח, הציג יו״ר קרן קימת לישראל, אייל אוסטרינסקי, שינוי תפיסה חד בארגון: הסטת המשאבים מהקופה אל יישובי הגבולות, ביטול ההפרדה בין יישובי
< 1 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!