"היום משרד החקלאות יכול להתחבר למשרד התעשייה או למשרד התיירות. חקלאות כל כך מפוארת נעלמת. אנחנו בקטסטרופה"
בניהו מנדל מכהן זה 23 שנים (1997-2020) כגזבר סניף ישראל של האגודה העולמית למדעי העופות בהתנדבות מלאה. שבע עשרה שנה הוא כבר לא מזכיר ארגון מגדלי עופות, ולמעשה רחוק ממרכז העשייה של החקלאות בישראל; ואולם חמתו בוערת בו עד עצם היום הזה על דרך ההתנהלות של התחום הקרוב לליבו מאז היה נער, בן להורים במשק חקלאי בגבעת ח"ן, מושב שנקרא על שמו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.
"מחיר המים לחקלאים הוא בבחינת שערורייה. 1.90 למ"ק מים כאשר לגדל פרדס אתה נדרש ל-750 מ"ק מים לדונם. מי יכול לשרוד בתחום בתעריף כזה. גם השימוש במי קולחין מטוהרים יקר. 1.20 שקל למ"ק? "קובל מנדל ומדגיש: "אם מחיר המים היה נמוך יותר או לחילופין הממשלה הייתה תומכת בחקלאות, אזי אפשר היה להוזיל את התוצרת החקלאית ולהתמודד עם יוקר המחיה, ובהזדמנות זו להוריד את מחיר האגרות והמיסים על העובדים הזרים.
איש בממשלה, גם לא במשרד החקלאות אינו מתאמץ לפעול להורדת המחירים. אתה יודע למה? כי כך מתייחסת הממשלה לחקלאות. מחיר המים גבוה. גידול עגבניות בתורכיה זה כמעט חצי חינם, באירופה זה חינם כי החקלאים מקבלים תמורה כספית ראויה לעצם הגידול ובישראל אי אפשר להשתוות לאירופה".
קובע: "אני בעד יבוא משלים. כשמתעורר מחסור ערב חג הפסח יש להביא ביצים ממקורות חוץ. כשמורגש מחסור בפירות על רקע מחלות, חובה לבצע יבוא משלים. עם זאת, אני קובל על כך שמביאים עגבניות מתורכיה. עגבניות ישראליות עם עוקץ -לא! עגבניות בלי עוקץ מתורכיה – כן! אני ממש משתגע. באיזו קלות מוותרים על התוצרת המקומית האיכותית ומאשרים לייבא עגבניות מתורכיה".
בניהו מנדל "חם" ומשחרר עוד הצהרה דרמטית: "אינני שבע רצון מכך שביטלו את חוק ההגבלים העסקיים בגידול פטמים. בעולם, לכל החקלאים, יש פטור מחוק ההגבלים ואני בעד קרטל בחקלאות. כל התשומות מיובאות, אינן גדלות בארץ וחייבים להחזיר את התקנה של פטור מהגבל עסקי בפטמים (בשר עוף)".
אז מדוע אתה לא יוצא בקריאה לשנות את התנהלות הגורמים הרשמיים? יש משרד חקלאות, תפנה למשרד ותציג את ההערות והביקורת שלך.
"אין משרד חקלאות".
עד נובמבר היה השר אורי אריאל בתפקיד. עכשיו צחי הנגבי.
"היה שר? לא היה שר. גם לא מנכ"ל. הם אולי מבינים בנדל"ן, אבל לא בחקלאות. למה נדל"ן? כי הם רצו להעביר את וולקני לצפון כדי לפנות שטח לנדל"ן. כואב הלב אבל הולך ומידלדל כוח האדם המקצועי במשרד החקלאות. מה שקיים היום זה משרד של פקידים ולא משרד של מדריכים ואגרונומים".
אתה אומר שאין עתיד למשרד החקלאות?
"היום המשרד יכול להתחבר למשרד התעשייה או למשרד התיירות. חקלאות כל כך מפוארת נעלמת. אנחנו בקטסטרופה. אני לא יודע אם אתה יודע, ברחבי המדינה עוקרים פרדסים של "אור". מנדרינה כל כך מיוחדת, כל כך איכותית, כל כך מתוקה ובלי גרעינים, ששקדו עליה שנים. נוצרו עודפים ב"אור" ובמחירי המים הנוכחיים אין עתיד כלכלי לפרדסן. מדענים ישראלים מקבלים מיליונים על מכירת הידע לגורמים זרים והמדינה מפסידה. אין גם דור צעיר ואין יחס לחקלאי".
ביקורת לא פשוטה, קשה, של האיש שתרם לאורך עשרות בשנים תרומה ראויה עד מאד לחקלאות ישראל. והוא אינו מסתפק במה שנאמר עד עתה.
חוק הגליל
הכי-הכי מקומם אותו חוק הגליל. חוק שנחקק אחרי מלחמת שלום הגליל ב-1982 ושנועד לסייע כלכלית למגדלי עופות מטילות בקו העימות בצפון.
"החליטו לקחת מכסות ביצים ממגדלים במרכז הארץ ולהעביר אותן לגליל. הכוונה הייתה להעביר בין חמישה לעשרה אחוזים מהמכסה לצפון, לתת למגדלים שם פרנסה אחרי המלחמה. בשנת 1990 נתמניתי לרכז את כל הפעילות של אזור המרכז נגד חוק הגליל. בחרו בי לארגן ציבור חקלאים באזור המרכז נגד החוק. שר החקלאות היה אברהם כץ-עוז. ערכנו הפגנות, הודענו שנשבית את שיווק הביצים לקראת חג הפסח. פרסמנו שהמדינה מתכוונת לייבא ביצים מאנגליה, שם מכינים את התערובת עם שמן חזירים".
ומה קרה בפועל?
"הרב הראשי מרדכי אליהו פנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי בן אהרון (ראש הממשלה היה יצחק שמיר – ש.ו.) ודרש פתרון מיידי. מזכיר הרב הראשי טילפן אלי ושאל איך מונעים את השבתת שיווק הביצים לחג הפסח. הודעתי שאני מבקש להיפגש בנושא עם ראש הממשלה. הפגישה סודרה בתוך יום. באתי לראש הממשלה שמיר בראש חמישה מגדלים ואיכרים. לצידו של ראש הממשלה ישב שר האוצר יצחק מודעי, מנכ"ל משרד החקלאות ושורה של יועצים. סוכם שלא תהיה שביתה, שלא יביאו ביצים מחו"ל ובית המשפט העליון יחליט בנושא המכסות. הכל אחרי שעתיים של ישיבה".
מדגיש: "בית המשפט העליון החליט שלא יקחו ביצים מחקלאים במרכז הארץ, יוסיפו מכסות והגליל קיבל השלמות. אני הודעתי שאכן מגיע לחקלאים בצפון פרנסה ואנחנו ישנים בשקט במרכז כי הם מגנים עלינו, שם בצפון".
מציין: "בעת החלת החוק היו 2300 מגדלים שהיו זכאים ליהנות מחוק הגליל. עוד 300 נתווספו לאורך שלושים שנה. כל מכסה זכאית ל-500 אלף ביצים, שזה בערך 2000 מטילות למגדל. רק מי שהיה פעיל היה זכאי לסובסידיה מכוח חוק הגליל. היום נותרו פעילים לא יותר מ-600 מגדלים. לא כולם מגדלים בפועל. יישובי הגליל פורחים. 30 שנה קיים החוק. הזכאים ליהנות ממנו מקבלים 70 מיליון שקלים בשנה. שני מיליארד ו-900 מיליון
שקלים ב-30 שנה. כל מגדל מקבל בחודש כ-3500 שקלים. רק באחרונה האריכו את החוק עד שנת 2027 ועד אז יגדל הסכום שיקבל כל מגדל. הממשלה הקציבה 300-350 מיליון שקלים להקמת תשתיות למשקי המשק המשפחתי בגליל, כדי שיוציאו את הלולים מהמשק על יד בית המגורים ויקימו במקומם לולים מודרניים מחוץ למשק ובסטנדרטים בין לאומיים. כל מי שיעמוד בהעברת הלול יקבל מעבר לתשתיות תוספת של 100 אלף ביצים למכסה. ללא עזרת המדינה הוקמו לולים בגליל בסדרי גודל של בין 60 אלף ל-100 אלף עופות בלול. זה כשלושים אחוז מכלל העופות בגליל".
מה מרגיז אותך?
"צריך לבטל את החוק. יש מגדלי ביצים בצפון שכבר מזמן אינם פעילים בתחום. פתחו חנויות ויש להם הכנסה. קחו את ה-70 מיליון שקלים ותעבירו לעוטף עזה. שם זקוקים לכסף, להתמגן ולחיות בכבוד".
בניהו מנדל היה בשעתו יושב ראש ועדת המכסות במועצה לענף הלול ושם התברר לו שלא הכל כשורה בנושא המטילות. "הנהגתי שחייבים לעשות בדיקה של כל חקלאי חדש שמגדל מטילות. שכל מי שביקש מכסה ואישרו לו, חייב שיהיה לו בית בישוב. היו מגדלים שלא גרו בגליל והייתה להם מכסת הטלה. קבעתי שחובה לבדוק שהמכסות מגיעות רק למי שבאמת מגיע לו".
ממרום גילו והוותק המקצועי הוא מביט על חקלאות ישראל מחלקת אלוהים הקטנה שלו:30 דונם של פומלית, אשכוליות לבנות, מנדרינה סטצומה. הפומלית לייצוא האשכוליות לרכז. הסטצומה לשוק המקומי. השנה, שנה רביעית קטפתי ארבע טונות לדונם והפוטנציאל גבוה עוד יותר. מנדל מפעיל קבלן שדואג לעובדים עונתיים.
אות הנשיא למתנדב
בניהו מנדל נולד בגבעת ח"ן לפני 81 שנה, שש שנים אחרי הקמת המושב, להוריו שרה ומשה מנדל, מהמייסדים של המושב שמונה כיום 60 משקים ועוד 19 משקי עזר. במושב כ-350 נפשות. אין הרחבה. גבולות המושב הקטן, יחסית – בין הרצליה, רעננה והוד השרון. כל הרחובות במושב נושאים שמות של שירים שחיבר ביאליק.
בניהו נשוי לניצה, גמלאית של משרד החינוך כמורה לאנגלית בבית ספר יסודי ואח"כ בחטיבת ביניים. סבא רבא של ניצה היה הרב זאב יעבץ שהמציא את חג נטיעות ט"ו בשבט. על שמו כפר יעבץ. שנים ניצה רוקמת וכל קירות הבית עטופים ברקמות פרי עבודותיה.
בניהו וניצה הורים לארבע בנות ועשרה נכדים.
הבת הבכורה אפרת (54) רווקה. בעלת תואר ביחסים בין לאומיים, מנהלת אגף תורמים באיסת"א, קודם הייתה מנהלת תורמים בסוכנות היהודית. עידית (51) נשואה+4 בנים, מנהלת בחברת "אלביט" תע"ש, בוגרת הטכניון בכימיה+הנדסת תעשייה וניהול. תמר (46) נשואה+3 בנות, בעלת שני תארים בתעשייה וניהול ומנהל עסקים, עבדה בחברת "אל-על" ביחידה למשאבי אנוש וכן ב"כלל" ביטוח, היום מזכירה רפואית לבעלה האורולוג ד"ר אורי גור. דפנה (41) נשואה+3 בנות, בוגרת הנדסת תעשייה וניהול, עובדת בחברת "אמדוקס" כמנהלת פרויקטים.
בניהו מנדל עבד משחר ילדותו בשדה, ברפת ובלול. בוגר בית הספר החקלאי "מקווה ישראל" במגמת דבורים ועצי פרי. שירת בגדוד 890 של הצנחנים ובמלחמת יום הכיפורים שהה במדים בשירות מילואים שבעה חודשים.
בשנת 1982 הקימה המשפחה במושב לול אוטומטי עם 12 אלף מטילות ואחר-כך גם 300 אלף פרגיות בשנה.
בשנת 1981 הומלץ על ידי המועצה האזורית וקיבל את "אות הנשיא למתנדב" מנשיא המדינה יצחק נבון ז"ל, על פעילות התנדבותית במושב ובאזור.
בשנת 1992 התמודד על תפקיד מזכיר ארגון מגדלי עופות אך בלחץ שהפעיל שלום שמחון נבחר יצחק טובלי, לימים מנכ"ל מועצת הלול. בשנת 1995 נבחר למזכיר ארגון המגדלים וכיהן בתפקיד עד שנת 2003.
על פעילותו במאבק על חוק הגליל זכה בפרס קימרון.
משנת 1980 שימש דירקטור בהנהלת תגמולים במושבים. כל תפקידיו לאורך השנים, פרט להיותו מזכיר ארגון מגדלי עופות, היו בהתנדבות מלאה.
בשעות הפנאי מייחד זמן למשפחה ומצטער צער רב שמסיבות בריאות אין לו היום לול עופות פעיל.
