אבנר רון

הזדהות עם הזרם הרדיקלי, תמיכת הממשלה הקודמת בטראמפ והתייחסות לישראל כמדינת אפרטהייד הם רק חלק מהגורמים לקושי של יהדות העולם לתמוך בישראל  יש דבר חיובי אחד שמדינת ישראל 'הרוויחה' מהמלחמה באוקראינה. זה בא לידי

הדי בן עמר על זו שמלווה אותו לכל אורך חייו, אם כי היחסים שלהם לא תמיד באים מהלב  ניסיתי לחשוב לאחרונה, ביני לבין עצמי, מי מהדברים או מהאנשים שפגשתי במהלך חיי מלווה אותי תקופה

הדמוקרטיה הקיבוצית בורחת לחברים מבין האצבעות והם שותקים מפחד. "אין לנו לפחד מדבר, לבד מהפחד עצמו", אמר הנשיא רוזוולט    בשבוע שעבר ("זמן קיבוץ", 22.6.22) פורסמה כאן כתבתי "הבוס של גניגר". היא עוררה הדים. ידעתי

חיזוק השמאל הכרחי לא רק מטעמים פוליטיים מידיים. צמצום פערים ופתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטינים, חשובים לא פחות. איך עושים את זה? מלמטה  הקואליציה המשותפת של שמאל וימין, של יהודים וערבים, של חילונים ודתיים, של

איגוד הכדורסל משנה את החוקים, "ישראל היום" משלים סיבוב פרסה, תדי כ"ץ שוב בכותרות  בן לוקח בת ובת לוקחת בן  על איילה ימין סיפרנו פה לפני כמה חודשים. איילה היא ילדה בת 11, בכיתה

בית המשפט: מודל שינוי לתקופת ניסיון טעון אישור ברוב מיוחס. וגם פרק חובה במשפטים: האם ניתן לקבל צו מניעה זמני כשלא נגרם נזק לתובע קיבוץ שיתופי עם החלטות של מתחדש   בשדות ים, שלפי תקנונו הוא

כך עולה ממחקרו של ד"ר ערן רוה שהוצג בכנס המים השנתי בתל חי כנס המים השנתי לזכרו של איתן גדליזון ז"ל, בהובלת החוג למדעי המים והחוג למדעי הסביבה במכללה האקדמית תל-חי, מכון המחקר מיגל

ועוד כותרות זועקות מכנס השולחן העגול: "שר עושה רפורמה אחרי חודשיים שהוא במשרד? ממי למדת? הוא הרי לא נשען על אף איש מקצוע שעובד במשרד החקלאות"● "שנים עשר חודשים בשנה יש לנו מגוון אדיר