איילת רייך-מיכאלי

זה היה צפוי לאחרונה ובכל זאת, זה עצוב לראות רפת סגורה ובמיוחד רפת כל כך ייחודית, עם רעיון, חזון והקרבה לאורך כמה עשרות שנים, אבל קשה להמשיך ולהפסיד. וכך בתחילת השנה, השלימו בהרדוף את

כיום רוב צריכת האנטיביוטיקה בעולם היא בקרב בעלי החיים (ולא בני אדם) והינה בהיקפים כה גדולים, שזה מציב סכנה ממשית לבריאותנו! איך הגענו למצב הזה, מה קורה בעולם ובישראל, ומה אנחנו יכולים לעשות? צריכה

הם היו סטודנטים לאמנות בבצלאל והחלו לעסוק בירקות, מתוך מבט ראיה של אמנים: הנראות * מהר מאוד הגיעו לרעיון שירקות רבים מושלכים לפח, לא בגלל שהם לא אכילים או טעימים, אלא בגלל איך שהם

כל המושב נצבע בצהוב אם תתקרבו קרוב קרוב, יש להם גם ריח מאוד אופייני. זה ריח שונה מכל הריחות האחרים של העונה. משהו קצת חריף. בשבילי, הריח הזה מסמל את הקיץ  יש לנו במושב

היא הייתה עולה חדשה, קיבוצניקית, מושבניקית אבל בעיקר ירושלמית, אישה צרפתייה שהתאהבה בעיר העתיקה ובכל הסובב בירושלים * שנים עבדה כמעצבת בגדים בתיאטרון וכמרצה בסדנאות אומניות הבמה בחוג לתיאטרון של האוניברסיטה העברית * עכשיו