איילת רייך-מיכאלי

הוא בן 87, פניו חרוצי קמטים אך עיניו צעירות וזיכרונותיו חדים כתער, את כל השתלשלות חייו הוא זוכר כאילו היה זה אתמול * סיפורו של משה אביטלי, בן למשפחת פולוביאן שעלתה ארצה לישראל מפרס,

על פני שישה דונם מגדל יאיר דינר מפרי-גן 180 זני פלפל חריף מכל רחבי העולם ואף מייצר מוצרים נלווים למאכלים, על טהרת הפלפלים החריפים: ממרחים, ריבות, רטבים וגם שוקולד פרלין דובאי חריף, שאשתו מלי

הסיפורים על פסילת צוואה נראים תמיד כמשהו שקורה רק רחוק־רחוק, מעבר לים, אולי באלסקה. אבל בטח שלא במעגל המשפחתי הקרוב אלינו. מחשבה שבעקבותיה נברא סלוגן ישראלי ידוע: "לנו זה לא יקרה!"  ככה עד שזה

בתי הספר בצפון ובנגב המערבי שחזרו לאחר תקופה מאתגרת, החקלאות שצומחת ובגדול, ומה באמת תלמיד צריך. ד"ר סער הראל מנהל המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך בראיון לכבוד פתיחת שנת הלימודים  *תמונה ראשית: ד"ר סער

מהמורה דפנה ועד המחנך מר קולבר, מחשבותיו של הדי בן עמר נתונות דווקא להזניית מערכת החינוך שמלמדת הבלים   למורה דפנה תמיד הייתה שמורה בליבי פינה מיוחדת וחמה.  היא הייתה המחנכת שלי בכיתה ד' בבית

דבי ברא"ס ממצר מסיימת כהונה כראשת אגף חינוך ו-17 שנות פעילות בתנועה הקיבוצית. היא קוראת ל"חידוש הנדרים" בין הקיבוץ והחינוך, מדברת על שני הפנים של תפקיד ראש האגף: עם הצוותים בשטח והמנהיגות בתנועה, ומתכוננת

הם פתחו את שערי הלב והקיבוץ בלי לחשוב פעמיים: נציגי קיבוצים שמארחים את קהילות הנגב המערבי נפגשו להחלפת רשמים | עמליה שביט מרביבים: "רצינו לאפשר נחיתה רכה", דרור קריצמן מחצרים: "לומדים המון מקיבוץ בארי",

מה הם סיכויי הישרדות של גוזל? בבארי ברמצווה עושים! * אילן וייס, החלל חטוף, שב הביתה *תמונה ראשית:  בבארי לא מוותרים על טקסי ברמצווה. הפעם בחצרים. צילום: עופר גתי  ציפור פצועה  כשחזרתי בערב הביתה

כולם עלו על מדים, לא רק אוריך * פעילות עיצובית, גרסת אלוף פיקוד מרכז  אתה מפיץ שקר ודיבה   הפרסום בשבוע שעבר, של תמונתו של יונתן אוריך, יועצו של נתניהו החשוד בפרשת קטאר-גייט, מופיע לדיון