דני בר

פרה שיוצאת כנגד העדר, בת זוג של מילואימניק שנותרת לבד בעורף ושיר על החלום לפתוח דף חלק, הן שלוש מהיצירות שזכו למלגת חבצלת. "אנחנו רוצים להגיע לאומנים שלפעמים מרגישים 'עופות מוזרים', אלו שלא מפסיקים

אנחנו טובעים בתוכן ירוד ושטחי ומוצפים בטיפשות וברוע אנושי, אז למחזר עיתונים, קרטון ופלסטיק – זה מה שאמור להטריד אותי עכשיו?  מאז שהממשלה הנוכחית, אם ניתן לקרוא כך לחבורה המופרעת השולטת בנו, עלתה לשלטון, הפסקתי למחזר.  יש משהו

הוא נעצר בגין הצתת פחים ליד מעון ראש הממשלה ביום ה-700 למלחמה, על אף שגם המשטרה הצהירה שלא עשה זאת; הובל אזוק למגרש הרוסים ונשלח למעצר בית ללא מועד סיום. הוא קפלניסט קשוח שנלחם על המדינה וגם איש של שלום ופיוס, שמחפש דרך איך ניתן לחיות

הלחם הלבן שתמיד היה במטבחון של אמא והעונש שנתנה המטפלת. הפרטת המזון בקיבוץ מעוררת זיכרונות בטעם חמוץ מתוק *תמונה ראשית: משפחת טסלר. שמוליק, הקטן שבחבורה, על הידיים של אבא. "אימא אמרה על התמונה: 'זה תחילתו של ניצחון',

שירי והילדים על קשת בענן, משפחת קוץ עפה לשמיים עם עפיפונים והוופל המיוחד של הנכדות של אלכס דנציג. מתחילת המלחמה זאב אנגלמאיר חורש את קיבוצי ישראל עם "הגלויה היומית" ועוזר להביט על המציאות באופטימיות  *תמונה ראשית: הגלויה

הקיבוצים עין חרוד איחוד, עין חרוד מאוחד ותל יוסף מייצרים דגם חדש של שותפות בין קיבוצית, אחרי שהיו סמל לפילוג. סיור בין שבילי הקיבוצים, ביקור במוזיאונים 'בית שטורמן' ו'בית יוסף טרומפלדור' ושיחה עם ממלאי

יומיים גדושים של השראה, כאב ותקווה עברו על מאות אנשי החינוך מכל רחבי הארץ בכנס החינוך של התנועה הקיבוצית | תחת הכותרת "בין זהות למעשה", הכנס השנה היה טעון במשמעות עמוקה יותר מאי פעם – לא רק אירוע מקצועי, אלא צו 8 למנהיגות חינוכית, בימים שבין מלחמה קשה למערכת בחירות סוערת  כנס החינוך ה-11 של התנועה הקיבוצית התקיים במלון "יערים" בקיבוץ מעלה החמישה, בהשתתפות למעלה מ-250 נשות ואנשי חינוך מכל רחבי הארץ מרכזות גיל רך וחינוך חברתי ועד יושבי ראש ועדות חינוך. הכנס נפתח בטון ייחודי ומרגש כאשר אורי ברזק, ראש אגף החינוך, בחר לשיר את "החליל" במקום לשאת נאום רשמי, כמחווה של תפילה לשובו של החטוף רס"ל רן גואילי. פתיחה זו הכתיבה את האווירה בכנס כולו: שילוב בין הכאב הלאומי והמציאות המורכבת לבין הצורך בהמשכיות העשייה החינוכית.  עוגן של יציבות בלב הסערה   הדוברים המרכזיים בכנס הדגישו את חשיבותם הקריטית של אנשי החינוך בעת הזו. ראש אגף החינוך, אורי ברזק, פתח את הכנס בצורה לא שגרתית ומרגשת, לירון כרמלי, ראש אגף חינוך, רווחה וצעירים בשלטון האזורי, כינתה את המשתתפים "העוגן, החוסן והאוויר לנשימה" עבור הילדים והנוער בתקופה סוערת. נגה בוטנסקי, המשנה למזכ"ל התנועה, חידדה כי החינוך הקיבוצי מתרחש בכל מקום בשביל, בחצר ובחיי הקהילה, ולא רק בכיתה. מנגד, לא הוסתרו הקשיים. גבי שמיר, מנהלת הגיל הרך מבית הערבה, זעקה את זעקת המשבר בתחום כוח האדם והשחיקה, אך ציינה לטובה את הדור הצעיר הערכי הצומח בקיבוצים. בהקשר זה, הושק בכנס שיתוף פעולה עם חברת ההשמה "המצמד" לטיפול במצוקת כוח האדם.  דבי ברא"ס, ראש אגף החינוך היוצאת, נפרדה בנאום מרגש וביקשה מהנוכחים: "אל תהיו לבד". המסר של עבודה משותפת וחיבור לקהילה עבר כחוט השני לאורך הכנס. עוזי לוינבך ממערך ההדרכה הדגיש את הצורך בבירור הזהות הקיבוצית כבסיס לעשייה. התוכן המקצועי כלל פאנל שהציג יוזמות קהילתיות אמיצות, והרצאות מעוררות השראה של פילוסוף החינוך ד"ר שמעון אזולאי, שדיבר על המחנך כ"סוכן משמעות", ושל שני מרצ'בסקי, יועצת ארגונית מהטריבונה למנהיגות השתתפותית, שבנתה עבור אגף החינוך בתנועה ואיתו פרוטוקול ייחודי לפיצוח אתגרים.  מהלכה למעשה   היום השני הוקדש ליישום ולסדנאות מעשיות. המשתתפים לקחו חלק במרחבי עבודה של "פיצוח אתגרים", שם תרגלו כלים לפתרון דילמות בוערות כמו יחסי הורים, טראומה וניהול תקציב. מקום מיוחד הוקדש ליושבי ראש ועדות החינוך, שדנו בקשר עם הקהילה ובמתח שבין שימור המסורת הקיבוצית לבין התאמה למציאות המשתנה.  את הכנס חתמה הרצאתו של אלמוג בוקר, שהחזירה את המשתתפים למציאות הבוערת בחוץ, אך הפעם הם יצאו אליה מצוידים בכלים חדשים, בתחושת שותפות ובידיעה שאינם לבד במערכה על דור העתיד.  לכתבה המלאה, היכנסו למדור "זמן תנועה" באתר

בית הדין: אין להתעלם מכך שהקיבוץ יכול לקבוע שהדירה תהיה רק למי שהוא חבר קיבוץ. פרק מעניין בהלכות השיוך בקיבוץ בעיני בית הדין הרבני  עולם התוכן של שיוך הדירות מגיע גם לאולמות בתי הדין הרבניים. בפסק דין שניתן

הפסטיבל, שייסדו אופיר וורד ליבשטיין מכפר עזה לפני 20 שנה, חוזר עם שלל אירועים ומרבדי פריחה אדומים של כלניות. הסמליות מעוררת התרגשות רבה בקרב חברי הקיבוצים באזור  *תמונה ראשית:  מדווש בין כלניות. הדרום בלב של כולנו.