אילנית סוויסה

טלי שטרית (זאבי) ממושב דבורה, שהוציאה לאור את הספר "סבא גדול לפעמים קצת מבולבל", מדברת על פועלה למען הקשישים ("חברה שמכבדת את המבוגרים היא חברה יותר טובה"), על סבא ברוך שהיה ההשראה שלה ("היה

תערוכה מדהימה של קבוצת יוצרים, ביניהן מושבניקיות רבות, התקיימה לאחרונה באור עקיבא: ב"סטודיו של גלית" * שם התערוכה "שווה את הנייר" אומר הכל: כל היצירות נעשו מפיסול וציור של עיסת נייר מודבקת, והחומר שבמחשבה

הפסל בני קלינסקי, מבצרון, ממשיך ליצור גם בגיל 88 * קלינסקי הוא אמן בנשמתו, שבעבר היה דבוראי חרוץ ועבד כשמאי בקרן לנזקי טבע * לדעתו החקלאות, כפי שהיא מתנהלת כיום, היא בעייתית ביותר: "חייב

איך הוקם בעין גב בית תפילה המצוי בתוך בית הכנסת שהוא הקיבוץ כולו?  לקראת יום הכיפורים הופיעה מודעה על לוח המודעות של הקיבוץ. היא קראה לחברים שמאמינים שיש להיפטר מהדת הכובלת להירשם לעבודה ביום

מה הביא צנחני מילואים לאסוף טילי סאגר שהותירו המצרים בסיני והסורים בלבנון? למה הם גנבו זלדה וקומנדקר? מה השתבש עם הטילים האיטלקיים? סיפורה של מחלקה שמעולם לא הוכרה רשמית על ידי צה"ל  כתבות רבות

אלישע שפירא במבט של 49 שנה לאחור על מלחמת יום כיפור   ביום כיפור 1973 פרצה לפתע מלחמה קשה ורבת אבדות, מלחמה שהפתיעה את כולנו. תוך כדי התארגנות חפוזה במחסני החירום של המילואים, שמענו ממכשירי

"השתגעת? סימפוזיון ביום הקדוש ביותר?" ג' טרק בפניי את הטלפון.  בקיבוץ מגן, ואולי גם בקיבוצים אחרים, יום הכיפורים היה במשך שנים רבות יום עבודה רגיל. השינוי החל לחלחל אחרי 73', אחרי המלחמה שהפתיעה ואת

דניאלה פורת-פנסו מקיבוץ יפתח היא מלווה רוחנית למרות שאינה רב או כומר. הליווי מתבסס על ההנחה שגם אם המוות מתקרב אנחנו עדיין יכולים לבחור איך להתבונן על עצמנו ולהגיע אל הסוף בדרך הנכונה לנו.

"דור כיפור – סיפור מקומי", הוא מיזם המתעד בראיונות וסרטונים סיפורים אישיים של לוחמים ובני משפחותיהם מן המלחמה שבשנה הבאה ימלאו לה 50 שנה. "זהו מרד החיילים הפשוטים שסיפורם לא נשמע", אומר יעקב חורין