אלישע שפירא

המלחמה החדשה הזאת שמאיימת על כולנו לימדה אותי שאין לי יותר בית. אני לא יכולה לחזור למקום שעזבתי, אני לא שייכת עדיין לשום מקום חדש. אני ממשיכה לרוץ, ממשיכה לחפש. למדינה אין פתרון עבורי.

על אף נתוני החזרה הגבוהים ליישובי חבל תקומה, לא כל החברים שפונו מקיבוצי הנגב המערבי בעקבות טבח 7 באוקטובר מוכנים לחזור לביתם ולקיבוצם. צוות "שווים ולא שבים" שהוקם בתנועה הקיבוצית מסייע להם למצוא בית

אלי רז מקיבוץ עין גדי הקים את הצוות לאיתור וחילוץ נעדרים, הוביל פרויקטים לתיירות מדברית ובמשך תשע שנים ניהל את המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית. חבריו מוציאים ספר על פעילותו הייחודית  ופתחו בפרויקט מימון

תרנגולי הודו יכולים להיות דוגמה לשילוב של טיפשות והרס עצמי. איך הם קשורים לממשלת הזדון ולשמה של המלחמה הנוכחית? יש בי קנאה לא סמויה כלל באריות. דבר ראשון, הם ישנים או רובצים ללא תנועה

בג"צ פסק כי על המדינה לדון מחדש בעניין החלת תוכנית סיוע והטבות על הקיבוצים והיישובים שבמרחק שבין 3.5 ועד 7 ק"מ מגבול לבנון. "תפקיד המדינה להגן על תושביה מפני איומים ביטחוניים, ולסייע לתושבים באתגרים

במבצע ענק של התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי, נרתמו 70 קיבוצים לאפות יותר מ-3,000 עוגות, ולהעבירן לחברי קיבוצים בגליל ובגולן, הנמצאים תחת מתקפה כבדה מאז פרוץ "שאגת הארי" *תמונה ראשית: משלוח מגברעם, עין השלושה וכפר עציון. צילום: אלבום

הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר מתגייסות לסייע לחברה הישראלית בשעתה הקשה: מסיוע בפינוי שברי זכוכיות ביישובי הצפון, הקמת מסגרות חינוכיות לילדי עובדים חיוניים והפעלת ילדים ובני נוער במקלטים ובחניונים | אנשי החולצה

שדות החיטה ירוקים, ג'אם סשן מעולה נשמע בבארי, אבל גם אלה לא מסתירים את החיים שלנו לצד ההשלכות  של כל מה שקרה, החל מהכיבוש של 67 ועד המלחמה הנוכחי מלחמה, מרתף, מוזיקה הכלב חזר,

פאנל של גברים שמדברים את עצמם לדעת על מציאות שהם לא מכירים, לא מייצר השפעה, אלא מייצר ניתוק מגוחך, והתוצאה היא שיח אולפנים שרחוק שנות אור מהחיים עצמם *תמונה ראשית: צילום כאן חדשות 11