אלישע שפירא

אירית פליקס (68) מישוב שכניה בגוש שגב בגליל היפה, נולדה בחיפה וגדלה במושב חסידים, מושב שקיים כבר 100 שנה. אביה היה יליד הכפר והילד השמיני במחזור הראשון. למרות שאירית גדלה על ברכי החקלאות, היא

"אנחנו לומדים לזהות את הרגשות דרך מעשים, מחשבות ותחושות גוף. אסור לפחד מרגשות. חשוב לפתוח את נושא הרגשות בפני הילדים ולא להדחיק אותו – זה חשוב מאוד כי זה מה שבונה את החוסן", אומרת

כמעט בלי ששמנו לב, ודווקא בימים קשים של מלחמה, החלו לצוץ כפטריות לאחר הגשם עגלות קפה שהפכו לטרנד מעורר וכיפי. עגלות הקפה נמצאות בכל רחבי הארץ ובעיקר ליד מושבים פסטורליים, כך שהן מספקות אלטרנטיבה

תהפוכות הגורל הביאו את דרור גדיש לחקלאות, לעבודת האדמה בעין יהב שבערבה, להמשיך את החלום בלב השממה אבל חלום לחוד ומציאות לחוד * "אין שנה שלא נסגר איזה משק. המצב של עין יהב בעשר

יצא לכם פעם לחשב את המחיר של הנתק התקשורתי עם האחים שלכם? לצערי, אני מגלה לא פעם שזו שורה באקסל שאיכשהו מתפספסת. נדיר לחשוב שהשיחה בארבע עיניים, רק עם אבא, מבלי לידע את האחים

כבר בגיל 9, כילדה בבואנוס איירס, כתבה מרסלה לונדון, חברת בחן, שיר על נשמות תועות. מאז היא לא מפסיקה לכתוב אבל כמתקשרת גם ייסדה בקיבוצה ענף לא סטנדרטי של ייעוץ רוחני. בספר הילדים החדש

עידו פורת מפלמחים, יונתן פיהא מסאסא (אחרי שנה וחצי מחוץ לסאסא, אם אני הולך שם על המדרכות אני לא מתעצבן שכולם עוצרים לשאול מה שלומי") ואורי שוורצשטיין מ"קיבוץ מודיעין", מההרכב האוריינטלי "קדמון" לא שוכחים

ירדן שחם מקיבוץ דן מספר בכנות על ההתמכרות לסם הקאנביס, האומץ לגעת בכאב שנמסך בעשן ועל הבחירה להיות איש טיפול העוזר לאחרים במצוקתם "מצד אחד – עישון הקנאביס הוביל אותי לחשוב שבמקום אחר יהיו