גדעון חרובי

"אני חי פה מאז שנולדתי, וכך אבי ואביו. וגם הם. אני יודע שהיא גם נולדה כאן, בבתים סביב, וכך גם אביה וסבה. אבל מעולם לא חצינו את השדה להיכרות. הקהילות לא קשורות זו בזו.

בעולם כמעט מקביל, שמתקיים אצלי במשרד, עניינים של הלב לא נחשפים עד שלא "חופרים בהם". הרבה פעמים צצים דברים שניתן היה לשמור בבטן, אבל כשמתחילה ה"חפירה", כבר אי אפשר להחזיק אותם שם יותר  בראש

את ההישג הגדול שלו כמאמן – העפלה עם קבוצתו, אליצור קריית-אתא, לליגת העל, הקדיש שרון אברהמי מגניגר לאבא שלו, שהנחיל לו את שירו. כשקורה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, כתב עוזי חיטמן, זה ממש

הדי בן עמר על זו שמלווה אותו לכל אורך חייו, אם כי היחסים שלהם לא תמיד באים מהלב  ניסיתי לחשוב לאחרונה, ביני לבין עצמי, מי מהדברים או מהאנשים שפגשתי במהלך חיי מלווה אותי תקופה

הדמוקרטיה הקיבוצית בורחת לחברים מבין האצבעות והם שותקים מפחד. "אין לנו לפחד מדבר, לבד מהפחד עצמו", אמר הנשיא רוזוולט    בשבוע שעבר ("זמן קיבוץ", 22.6.22) פורסמה כאן כתבתי "הבוס של גניגר". היא עוררה הדים. ידעתי