שנה אחרי שהמדשאות התמלאו מחדש, התושבים של קיבוצי הגליל העליון מגלים שהחזרה הביתה הייתה רק ההתחלה. בין מי שפונו וניסו לבנות מחדש לבין מי שנשארו תחת אש ופיתחו חוסן, הקהילות משנות צורה ולא כולן
האם למנוע מאדם להתאבד היא פעולת הצלה או פעולה אגואיסטית? הדי בן עמר מעלה שאלות לא קלות. ותשובות אין אנתוני בורדיין היה סיפור הצלחה מכל בחינה שהיא. הוא היה שף ידוע, שהחל את דרכו
הרפת ומכון החליבה של יראון נסגרו ב-1978, שופצו מחדש והפכו לחלל Open Space מואר ומזמין, תוך שמירה על השלד המקורי ועל הקורות המקוריות של הגג. עכשיו, לאחר החזרה לצפון, התמקמה בו חברת הבת של
איחוד במקום פלגנות ובדלנות וקיבוץ חדש משותף שיוקם במבואות ערד. לצד זה, שאלות ביחס להתיישבות מעבר לקו הירוק, האם תהיה קריאה משותפת לתמוך במועמד בבחירות, ולא פחות חשוב: האם בראש פרסומים משותפים יכתב ב"ה? ראיון עם
דרכים חפורות, סיורי תיירים אין-סופיים בקיבוץ ועודף שורשי פטרוזיליה בכלבולית. אביבית ג'ון עושה כמיטב יכולתה למצוא את הדרך בין שבילי בארי *תמונה ראשית: לא רק דרכים: בבארי גם בונים, ובשצף קצף. כך זה יראה אם
הדי בן עמר ("זמן קיבוץ" 29.1.26) טוען ש"אנחנו טובעים בתוכן ירוד ושטחי ומוצפים בטיפשות וברוע אנושי, אז למחזר עיתונים, קרטון ופלסטיק – זה מה שאמור להטריד אותי עכשיו?". עלי קדם, ממחזר אובססיבי, חושב דווקא
פאנלים לייצור חשמל סולרי יוכלו להיות מותקנים מעל שדות, פרדסים, חממות, רפתות ולולים. יעקב בכר, יו״ר משקי הקיבוצים: ״התנועה הקיבוצית עומדת בחוד המהלך, מדינה שמבזרת את ייצור החשמל שלה מדן ועד אילת מפסיקה להיות
יורשים בעזבונה של חברת קיבוץ ביקשו למכור את הזכויות בבית המנוחה לרוכשת שלא התקבלה כחברה בקיבוץ. הקיבוץ טען כי הדבר נוגד את התקנון ומצא פתרון בהסכם עם רשות מקרקעי ישראל סדרת החלטות של בית משפט השלום
אלא מפלסי נתיב. תלוי איזה נתיב * בן גביר כמו בן גביר * לאחר 3 שנים בבית הכלא הציוני נרימה פעמינו אל נחלת אבותינו ההצהרה "לא עייפי דרך אלא מפלסי נתיב", ליוותה את קיבוצי, נחשון, מיום הקמתו,