זו שעת זריחה, אנחנו עומדים בתוך החממה ומתכוננים ליום עבודה חדש. אבי הוא החקלאי, אנחנו בני הנוער של המושב שעוזרים לו בעבודות השונות, בתקווה להרוויח כמה גרושים ולהעביר את חודשי הקיץ החמים בלי להשתגע
השבוע אנחנו יוצאים לטיול בעקבות סדרת הטלוויזיה "שעת נעילה" שהוקרנה בכאן 11, המספרת על מלחמת יום הכיפורים בפרספקטיבה של 47 שנים אחרי המלחמה ברמת הגולן "שעת נעילה" אינה סדרה תיעודית אלא דרמה המבוססת על
טלי שטרית (זאבי) ממושב דבורה, שהוציאה לאור את הספר "סבא גדול לפעמים קצת מבולבל", מדברת על פועלה למען הקשישים ("חברה שמכבדת את המבוגרים היא חברה יותר טובה"), על סבא ברוך שהיה ההשראה שלה ("היה
הפסל בני קלינסקי, מבצרון, ממשיך ליצור גם בגיל 88 * קלינסקי הוא אמן בנשמתו, שבעבר היה דבוראי חרוץ ועבד כשמאי בקרן לנזקי טבע * לדעתו החקלאות, כפי שהיא מתנהלת כיום, היא בעייתית ביותר: "חייב
כבר שמענו וביקרנו באתרי מורשת יהודיים שחלקם נותרו שלמים חלקם מהם נותרו שרידים בערי אירופה, עדות אילמת לחיים היהודיים שהיו כאן לפני השואה * אבל יהודים רבים גרו בכפרים והתפללו בבתי כנסת צנועים בדומה
איך הוקם בעין גב בית תפילה המצוי בתוך בית הכנסת שהוא הקיבוץ כולו? לקראת יום הכיפורים הופיעה מודעה על לוח המודעות של הקיבוץ. היא קראה לחברים שמאמינים שיש להיפטר מהדת הכובלת להירשם לעבודה ביום
אלישע שפירא במבט של 49 שנה לאחור על מלחמת יום כיפור ביום כיפור 1973 פרצה לפתע מלחמה קשה ורבת אבדות, מלחמה שהפתיעה את כולנו. תוך כדי התארגנות חפוזה במחסני החירום של המילואים, שמענו ממכשירי
פרשת יום כיפור כפי שכתב אורי בן צבי בעיתון "יהדות חופשית" בסתיו 1936 רעש הישוב בארץ בעקבות שערורייה שעוררו חוגים דתיים בעניין שמירת השבת והחג. השערורייה שחוללה סערה פוליטית גדולה וגרמה לשלהוב רוחות ולוויכוח
"השתגעת? סימפוזיון ביום הקדוש ביותר?" ג' טרק בפניי את הטלפון. בקיבוץ מגן, ואולי גם בקיבוצים אחרים, יום הכיפורים היה במשך שנים רבות יום עבודה רגיל. השינוי החל לחלחל אחרי 73', אחרי המלחמה שהפתיעה ואת
