שמואל גלנץ

פוסט אחד שהניע אנשים רבים בתקופת המלחמה שנים רבות שאני מלווה את רפתות העוטף במסגרת תפקידיי בענף. במבצעים הביטחוניים המיוחדים, השתדלתי להתנדב ליום-יומיים בחליבות ברפת, שהעובדים שלה פונו בצו צבאי והיא נשארה ללא צוות.

עבודת ההזרעה חיונית מאוד לרפת לבניית הדור הבא של פרות החלב והבשר. המזריעים פרושים בכל הארץ ומגיעים בכל יום לרפת למתן שירות חיוני גם אם לא קריטי ומידי. מה עושים במצב מלחמה כשכבישי הגישה

חודשים רבים של השקעה בקידום המועמדות בכל משקי הקיבוצים וביום שלישי 14.2 התקיימו הבחירות והדרמה הייתה גדולה. בשעות הלילה נספרו הקולות וליאור שמחה נבחר לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית. הוא יחליף בתפקיד את ניר מאיר

השוק הקיים אינו עונה לשום תנאי הכרחי, ומי שתפס פיקוד על המסחר המקומי הוא רשתות השיווק, שהופכות את השוק החופשי להפקרות חופשית ברצוני לפרוש בפניך בקצרה את תולדות אי הקמתו של שוק סיטוני חדש

מדינה שחפצה בתעשייה ובפרנסה צריכה לחשוב שאיום על המפעלים או סכנת סגירה יהיו תהליכי אל חזור. מפעל שייסגר לא ייפתח *תמונה ראשית: מפעל "פרי גליל" בחצור הגלילית. בסכנת סגירה. צילום: ניצן כהן גידול הירקות

"אני פונה לאימהות, תהיו גיבורות, קומו על הרגליים, היו גאות שהבנים שלנו גיבורים, לא לחפש רחמים, לא להיות עצובות, להיות גיבורות בדיוק כמו הבנים שלנו" * כך אמרה אווה ברנס, מכפר ברוך, שב-7 באוקטובר

למה כעסו חברים כשקטפו להם פרחים מהגינה הפרטית? איך זה שדווקא אזור בתי הילדים היה מוזנח? ספרה של האדריכלית וחוקרת התרבות ד"ר עידית שכנאי-רן בת יפעת, "הנה ימים באים – מרחב ואדריכלות בקיבוץ רגע

הרהורים על הדג שדופק את הראש בקיר, על זוגיות ארוכת שנים ועל רומנים עם נשים צעירות. הדי בן עמר לא חושש מהמוות של עצמו, אז של מי כן? במסגרת נסיעותיי המרובות מיד חנה ליפו