עדיין לא מבינה את השאלה הזו. שואלים אותי אותה בערך מ-8 באוקטובר, ובאופן קבוע שני הצדדים לא מבינים אחד את השני, וכלום לא מתבהר בשיחה שמתפתחת בעקבותיה *תמונה ראשית: הדשא הגדול, הבמה המרכזית ובניין
שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, תמונת מצב של קיבוצי הנגב המערבי מציגה שיעורי שיבה מרשימים, מאמצי שיקום נרחבים וקליטת משפחות וצעירים. לצד האופטימיות וההבטחה לעתיד, בקיבוצים עדיין מתמודדים עם צלקות המלחמה ועם החשש שהאסון
פוסט קצר בשם "בית מרקחת לחיבוקים" הוביל את נעה חוברה מסופה, ששכלה את עדו בעלה ב-7.10, להתחיל לכתוב כדי לפרוק. כך נולדה עֹמֶר אטיאס – אלמנה לא סטנדרטית. היוצרת הגאה, הכנה והמפוחדת שלה, לא
הוויכוח הוא על המספרים. אלאור אזריה קיבל חיבוק נשיאותי. אם הוא לא ינצח, המערב לא ישרוד. פרץ של ציוצים הומוריסטיים שני גבלסים קטנים לא ראיתי עדיין את הסרט נז"א. אצפה בו כשיתאפשר. אני מבין,
הבית שלנו בבארי נשרף בשבעה באוקטובר. ואיתו נשרף גם הדבר הזה שתמיד נראה לי כל כך מובן מאליו, המקום שאליו חוזרים *תמונה ראשית: איתי שאבי כמעט שלוש שנים אני אומר שאין לי בית. זה
אין להפלות בין מי שבחר לטפל בגופתו של נפגע פעולות איבה בדרך של שריפה, לבין מי שבחר לעשות כן בדרך של קבורה באדמה, אומרת האלמנה, אך בית הדין קבע כי שריפת גופה אינה חלק
כ-2,500 איש נטלו חלק בעצרת הזיכרון לציון שלוש שנים לטבח 7 באוקטובר, שהתקיימה ביער "חרבות ברזל" בהובלת התנועה הקיבוצית, בהם תושבי קיבוצים ומושבים מהנגב המערבי, תושבי ערי הדרום, משפחות שכולות ושורדי שבי. מזכ"ל התנועה
*תמונה ראשית: צילום: השומר החדש במסגרת אירועי חג השומר החדש ומפעל ההנצחה ע״ש סא״ל יוסי יפה ז״ל שהסתיימו בסוף השבוע שעבר פינו חניכי התוכניות הקדם צבאיות של השומר החדש עשרות טונות של פסולת מסוגים
מאות מחניכי תנועת הנוער, נוער השומר, מבית ארגון השומר החדש הקדישו את חופשת חול המועד חג סוכות לטובת עבודות שיקום וטיפוח פני העיר קריית שמונה וניקיון אתרי טבע ונחלים בסביבת העיר הצפונית. החניכים ויתרו
