הזדהות עם הזרם הרדיקלי, תמיכת הממשלה הקודמת בטראמפ והתייחסות לישראל כמדינת אפרטהייד הם רק חלק מהגורמים לקושי של יהדות העולם לתמוך בישראל יש דבר חיובי אחד שמדינת ישראל 'הרוויחה' מהמלחמה באוקראינה. זה בא לידי
חיזוק השמאל הכרחי לא רק מטעמים פוליטיים מידיים. צמצום פערים ופתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטינים, חשובים לא פחות. איך עושים את זה? מלמטה הקואליציה המשותפת של שמאל וימין, של יהודים וערבים, של חילונים ודתיים, של
גם הגברים בוכים בלילה. מחשבות על הלינה הקיבוצית יפה נמה. היא יפה והיא נמה בתיבת זכוכית שקופה. היא יפה כל כך והיא נמה כל כך. עד אשר מעיר או מעירה אותה מאן דהוא או
בקיבוצים המתחדשים והמשייכים אין מגרשים פנויים לשימושים שאינם מגורים * עורכי דין הם המובילים ומנהלים את העניינים * פעילות הקיבוצים והתנועה במעורבות ותרומה לחברה הישראלית אינה מספקת. מי ישנה את המגמות? מי שמסתובב היום
מועצת מנהל מקרקעי ישראל מציעה לחברי הקיבוצים מסלול עסקת שיוך ללא תשלום אך הדבר לא מיושם בגיליון ערב יום העצמאות של העיתון דה מרקר הופיעה כתבה על השיוך בקיבוצים שהמסר שלה "רק מי שיש
בעידן הקפיטליזם החזירי, שהכסף הוא חזות הכול, הגיע הזמן לעצב מחדש את מעמדו וכוחו של מעמד הפועלים. לקואופרטיב הקיבוצי היכולת להוביל את המהלך יום הפועלים, שצוין ברחבי העולם ביום הראשון של חודש מאי, מסמל
על הביקור של ח"כ בן גביר באלעד אחרי הפיגוע הרצחני, על השתיקה הנמשכת של בנימין נתניהו נוכח ההסתה נגד נפתלי בנט, ועוד בגלל הממשלה הזאת כשהגיע ח"כ איתמר בן גביר לאלעד מיד לאחר הרצח
זו הפרה של המצווה בין אדם לחברו יותר מאשר הפרת מצוות הכשרות כאשר ניהלתי את מרכז "יובלים", מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית במכללה האקדמית תל-חי, ערכתי אחת לשנה את "כנס יובלים", כנס אקדמי שיוחד
קדושת הקולקטיב מומרת בחשיבות הפרט. בחיים הקיבוציים ובאמנות התערוכה "חשמליה" של האמן עודד הירש (בן קיבוץ אפיקים) המוצגת עתה בגלריית כברי מסמנת נקודת מפנה ביצירתו; נקודת מפנה המשקפת את התמורות הערכיות שחלו בקיבוץ בין
ממשלת ישראל מתגאה בצמיחה כלכלית יוצאת דופן במציאות של משבר עולמי, אך מסתירה את הנתונים המחפירים של העוני ואי השוויון בארצנו. (למעלה מ-20 אחוז מהמשפחות בישראל מתחת לקו העוני: 45 אחוז במגזר החרדי, 37
הרפורמה שתוכננה באגף התקציבים לקראת הדיון בחוק ההסדרים ובתקציב המדינה, מלווה אותנו כבר כחצי שנה. דומה בעיני שמי שאינו מכיר את הפרטים ועוקב אחרי דיווחים סותרים בתקשורת (פינת המעקב של רינו צרור בגל"צ, או
טרם ראיתי את סרטו של אבי נשר על ניצנים אך שמחתי כששמעתי כי עושים סרט על פרשה עצובה זאת. העוול כלפי חברי ניצנים היה ידוע לי ובזמנו, כשנכתב הספר של קיבוץ ניצנים, ניסיתי לעזור
ההחלטה בנושא שיוך הדירות – הדס דניאלי ילין, המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית בשבוע שעבר פורסם מעל דפי העיתון מאמרו של עו"ד חגי מירום (27.1.2022: "נפילת הבואינג ונפילת חלופת האגודה"). המאמר מנסה לטעון כי חלופת
ליאור שמחה, נצר סרני הנקודה הפנימית הקיבוצים ומפעלי החקלאות נמצאים תחת סימני שאלה, הגזרות החדשות גובות מחירים כבדים, כבדים מנשוא. העתיד של ההתיישבות החקלאית ובכלל – עתיד הייצור המקומי, עומד בפני צומת דרכים. ראו
את הכנס פתח אלי ספרן, חבר קיבוץ סאסא, שהחליף ביוני שנה שעברה את רון פונדק כיו"ר הפורום של ארגוני השלום הישראלי והדיונים התרכזו בשיתופי הפעולה בין ארגוני השלום לשינוי תודעת הציבור וקידום הסכם מדיני בין ישראל ופלסטין. התובנות
מהו תפקידה של ההנהגה כאשר הנטייה היא לוותר על הייחוד ולהשתלב במציאות הסובבת, חברתית, כלכלית ומדינית? בשבוע שעבר התקיימה הוועידה השישית של התנועה הקיבוצית שהתאחדה. ועידה שהייתה מאורגנת ביעילות והייתה מפגש חברים מלבב, לוותיקים ולחדשים.
השתתפתי בוועידת התק"צ כציר מטעם אורטל. תחושתי הייתה שהוועידה נקבעה כסרח עודף לכנס הנהגות הקיבוצים השמיני, אליו היא הוצמדה. כנס ההנהגות הוא אירוע יוקרתי ונוצץ ולמעשה הוא הוועידה האמיתית של התנועה. אבל הוא דומה יותר ל"וועידת ידיעות אחרונות": יוקרתי, מעניין, נואמים בו אח"מים,
רבין נרצח כי אם היה נשאר בחיים המדינה שלנו הייתה נראית אחרת לחלוטין. באנו לכאן לא רק כדי לזכור, אלא כדי ללמוד מרבין ולקחת אחריות על עתידינו ועל עתיד המדינה משפחת רבין היקרה, באתי היום
במתח שבין מהפכת התרבות היהודית, להמשכיות ולשורשים הנעוצים במורשת הדורות לא חייבים לבחור ב"או" "או", אפשר לבחור ב"גם" ו"גם" במלאת שמונים שנה לפלמ"ח, לקראת הכנס במשמר העמק, כתב צביקה כסה דברים קצרים המתארים את הפלמ"ח כ"היהלום במהפכת התקומה של
אחרי שני מאמרי שטנה נגד הקיבוצים של הדוקטורים זובידה ונוריאלי שפורסמו ב"הארץ" ושלושה מאמרי תגובה, ה"פינג פונג" הזה מיצה את עצמו בסוף יולי האחרון פורסם בעיתון יום שישי של "הארץ", מאמר שנכתב על ידי ד"ר הני זובידה וד"ר
רבים מכירים את שירו של הזמר דורון מזר: "אני חוזר הביתה". מסתבר שמילות השיר נכונות לא רק למי ששבים ארצה, לאחר שנות שהיה ממושכות בחו"ל. הן נכונות גם למאות רבות של משפחות 'בנים' המבקשות כיום לחזור 'הביתה', לקיבוץ שבו נולדו וגדלו, לאחר שנות עזיבה והתנתקות. הסיבות לחזרה 'הביתה' רבות.
לא עקבתי אחרי הביוגרפיה המוקדמת שלך, אך כמדומני שלא מופיעים בה פרקים של חליבת פרות , קטיף אשכוליות או נהיגה על טרקטור. אתה בא מתחום אחר, ולכן חשוב שתפנים הבדלים מהותיים בין התעשייה או הפיננסים לחקלאות.
חשבתי, שמן הראוי להתייחס לטענה שהופיעה כאן לפני כמה שבועות, שהגורם המרכזי לשינוי באורחות החיים בקיבוצים, המעבר מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש/מופרט, התרחש משום שחברים בקיבוצים, בעיקר מנהלים בעלי יכולת השתכרות גבוהה, דרשו לעבור להפרטה, לשכר
ברור לכל כי בעקבות מבצע "שומרי חומות" תנאי להסדרה מול החמאס הוא ביצוע עסקת השבת השבויים והנעדרים – ושוב נשאלת שאלת המחיר מטרת החמאס היא לקבל לידיו את מירב המחבלים הנמצאים בישראל כ-18,000 מארגוני