דעת יחיד

המצב הנוכחי אינו כיבוש, אלא רשות פלסטינאית שהיא פחות ממדינה. אין לה צבא, וצה״ל והשב״כ פועלים בה בחופשיותומסכלים מאות פיגועים בשנה. זה הפתרון הראוי בעתיד הנראה לעין. הוא לא פתרון אידיאלי, אך הוא עדיף

השבת שהתחילה בטיול החג של הקיבוץ, הראיונות עם חברים שהיו שם ובני משפחתם נחטפו או נרצחו, התחושה שיש מדינת הצפון שנלחמת, ויש מדינת המרכז שמתרגשת בכל פעם שמגיע אליה טיל,והחלום לראיין את החבר האישי

אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין, הוא גוף אוטונומי במימון האו"ם אשר "נחטף" על ידי חמאס ומשרת את תשתיתו. יש לפעול לדה-לגיטימציה של חמאס ולדה-לגיטימציה של אונר"א כמוסד אשר מנציח את הסטטוס

עברו 50 שנה מאז המחדל של 73', כאשר קמנו בבוקר שבת למחדל של 7 באוקטובר, מחדל קשה וכואב לא פחות ואולי יותר מהמחדל ההוא. היום, לאחר יותר משבעה חודשים, אנחנו מבינים שאנחנו מתעוררים למחדלים

ביום השואה וביום הזיכרון שאחרי 7 באוקטובר ממשיכים לנהל את חיינו חדלי אישים שמסרבים לנהל דיון על מהות המלחמה אנחנו עוברים ימים שיזכרו לדיראון עולם. כאב נוראי על אובדן של חיילים, אזרחים ואזרחיות חטופים

למה לא מגייסים מחדש את המילואים, מפנים את תושבי רפיח למחנה אוהלים הומניטרי ונכנסים במלוא העוצמה לרפיח, לדיר אל-בלאח, למחנות המרכז וגם למקומות שהיינו בהם וחמאס חוזר ומשתלט עליהם? במוצאי שמחת תורה 7 באוקטובר,

נתניהו שואף למשוך את הלחימה כמה שרק אפשר. איך יכול להיות שגנץ ואייזנקוט, חברי קבינט המלחמה, לא יוצאים נגדו? רבים ודאי ראו את סרטו המפורסם של הבמאי ג'ונתן דמי, "שתיקת הכבשים". בפרפרזה ישראלית מעט

איננו רוצים ואיננו מוכנים שחרפת הפינוי בגליל תחזור על עצמה גם בגולן. לא נחזור על טעותם של פרנסי המועצות בגליל שהורו לתושבים להתפנות עוד טרם החלטת צה"ל ותבעו פינוי  בשיאה של ההמתנה והכוננות לתקיפה

מה שהחל לפני 75 שנים עם 400 אברכים, הפך למפלצת דמוגרפית חרדית תובענית בשנת 2048, במלאת מאה שנה למדינה, כמחצית מהילדים בגילאי פעוטון וגן יגיעו מהמגזר החרדי. 20 שנה מאוחר יותר, בשנת 2068, כאשר

אי אפשר לטעון לדה-לגיטימציה של חמאס שתורתו מבוססת על ציווי אלוהי כל עוד אנו דבקים בעמדה כי העל-אנושי העניק לנו את כל הארץ (מאמר שלישי מתוך ארבעה) המאמר האחרון ("זמן קיבוץ" 28.3.24) טיפל בחשיבות הדה-לגיטימציה

אף אחד לא מתנדב לוותר על מקומו כהולך בראש המחנה. אבל חובה להכיר שאין מחנה באחד האמשים עשיתי את דרכי מרביבים לגוש דן. הדרך הזאת שאני עושה בתחבורה ציבורית מאפשרת לי להאזין לשיח שמתנהל

בצעד פוליטי קיצוני שר החינוך מתכנן שינוי ארגוני ללא הדברות לפני כשבועיים חשף שר החינוך בפני מטה משרד החינוך תוכנית אסטרטגית בת שישה יעדים, אחד מהם הוא שינוי ארגוני בחינוך ההתיישבותי, במסגרתו יועברו בתי

לוחמי חופש הנאבקים על זכותם הלגיטימית לשחרור מולדתם או רוצחים ואנסים מתועבים? חוגים ליברלים והומניטרים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם   בעולם המערבי המתקרא נאור ומתקדם, קיים נרטיב כמעט קבוע, שצף ועולה מידי פעם בסכסוכים

האם נכון ורצוי בכלל שתהיה לתנועה הקיבוצית אמירה משותפת במאבק על דמותה של המדינה והחברה הישראלית? זו שאלה של מנהיגות, של האומץ לשנות כיוון, של היכולת ללכד את המחנה על בסיס ערכי יסוד משותפים.

יתכן שניר מאיר, המזכ"ל היוצא, שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל, אבל האמת היא שמי שהפר את הברית אינם הקיבוצים אלא השמאל, שהפך לזרם אנטי התיישבותי  סערה בתנועה הקיבוצית בעקבות

אחדות לא תוכל להתקיים ללא חתירה להסכמות רחבות, לא תחזיק מעמד כאשר רבע מהעם חש שנשאר מאחור ולא תישמר ללא שוויון מלא למיעוטים   הזעזוע מהמכה הקשה שספגנו ב-7 באוקטובר הביא לצד הכאב, הבושה וההרס,

שמעתי והקשבתי לחזונם של שני המועמדים למזכ"לות התנועה הקיבוצית, שניהם הצהירו כי בכוונתם להחזיר את הגלגל לאחור, "להחזיר עטרה ליושנה". הם שואפים להציב שוב את התנועה הקיבוצית ואת דרכה ב"ראש המחנה", כשם שאכן הייתה

למה החלטתי להצטרף להדס דניאלי ילין בדרך להובלת התנועה הקיבוצית כמו כל מה שקורה בחודשים האחרונים, ההחלטה שלי לחבור להדס דניאלי ילין בבחירות לראשות התנועה הקיבוצית מתנקזת ל-7 באוקטובר.מה שעבר עליי בשבת השחורה התחיל

המשימה המוטלת היום על כתפי התנועה הקיבוצית היא עצומה, ועל מנת להצליח בה דרוש מנהיג עז רוח, חולם ומגשים, איש של שותפויות וחיבורים. קצת על מסע אישי, אמונה, משמעות, מנהיגות חדשה ומעגלים שנסגרים לפני

חשוב לקדם את התנועה והקיבוץ בחברה הישראלית אבל אסור לשכוח כי על התנועה גם להגן על זכויות החברים מבפנים. בינתיים מי שדאג לפנסיית מינימום היה רשם האגודות השיתופיות ולא התנועה אינני מכיר לא את

בחסות ממשלה לאומנית מובהקת, מיושמת התנגדות חסרת הגיון הן לפתרון מדינה דו-לאומית והן לפתרון שתי מדינות נפרדות. בהיעדר נכונות מול כל אחת משתי האפשרויות הללו, אנו נותרים ללא שום פתרון מדיניד"ר רן כוחן, צרעה

אל לכותבים (ובכללם יעקב לזר הכותב בעיתון זה), לחטוא בחטא ההכללה ולהתייחס למפלגת "הציונות הדתית" ככזו המייצגת את כלל החברה הדתית לאומית "…לסלק את הציונות הדתית מגוף המדינה. לחסל את החלאות האלה" קרא לאחרונה

אם נאמץ אפילו רק חלק מערכיהם של מחבלי החמאס והאספסוף שבא בעקבותיהם, לא ננצח. יהיה זה ניצחונם של אויבנו היה לי ספק האם נכון לפרסם את הרהוריי בזמן שחיילינו נלחמים ומסתכנים בבוץ העזתי. למרות

לו הטבח היה נמנע, מיהו הראשון שהיה מזדרז להתייצב על כל במה ומול כל תקשורת, כדי לבשר, קבל עם ועולם, על הניצחון המזהיר ועל חלקו הבלעדי ותרומתו הייחודית והסגולית לסיכול מזימות האויב?  נתניהו, אתה