*תמונה ראשית: מתקן אגירה בנאות מרדכי

לפני כעשור החלה מהפכה בתחום החשמל בישראל עם כניסתן לשוק של יצרניות חשמל פרטי: תחנות הכוח דוראד, דליה ו-.OPC אלו הקימו בישראל תעשייה מתחרה שבאה על חשבון ייצור החשמל המסורתי על ידי חברת החשמל, ותעשייה זו קיבלה חיזוק נוסף בהחלטה על הרפורמה בחברת החשמל. בהמשך, רשות החשמל פתחה את תחום אספקת החשמל לתחרות מלאה (כולל אספקה ללקוחות פרטיים) בכך שהשיקה את המספק הווירטואלי שהוא הכלי לביצוע עסקאות אלו. כך יכול המספק הווירטואלי לרכוש חשמל בתעריף נמוך, לאגור אותו במהלך היום במתקן אגירת האנרגיה ולספק אותו בשעות הערב בהן תעריף החשמל יקר משמעותית משעות היום.

כידוע, בשנת 2009 רשות החשמל פרסמה את מתווה מחלקי החשמל ההיסטוריים אשר איפשר לקיבוצים להקים חברות חלוקה ולשמור על עצמאות משק החשמל בקיבוצים.

חברת החלוקה אחראית על רכישת החשמל, מכירתו, תחזוקה של תשתיות החשמל, גביית תשלומים מהצרכנים השונים וכל זה, תוך כדי עמידה באמות המידה המחמירות של רשות החשמל. בנוסף, באחריות המחלק לבצע התחשבנויות כספיות בגין מתקני ייצור החשמל כאשר מצד אחד מצויה חברת החשמל אשר נדרשת להעביר את התמורה המגיעה לקיבוץ בגין ייצור החשמל ומצד שני מצוי הקיבוץ אשר אמור לקבל את התמורה.

לעיתים קרובות, קיימות מערכות לייצור חשמל אשר הקיבוץ שותף בהן עם יזם חיצוני עימו גם צריך להתחשבן. מדובר במשימה מורכבת למדי אשר מצריכה גוף מקצועי וניטרלי, כלי תוכנה מתקדמים, עמידה בדרישות הרגולציה המשתנות באופן תדיר והתמחות בשוק החשמל שהולך ונעשה מורכב בעקבות הרפורמות אשר מתחוללות במשק החשמל באופן תדיר.

חברת משקי רם מקבוצת רימון מתמחה בדיוק בנושא זה – סיוע בראי מחלק החשמל בכל הקשור לניהול משק החשמל בקיבוצים, לרבות עמידה באמות המידה המחמירות אשר דורשות התמקצעות ייחודית. החברה פועלת בכ-40 קיבוצים ובחלקם היא אף משמשת כחברת החלוקה הרשומה ונוטלת את האחריות המלאה לניהול משק החשמל.

למשקי רם תוכנה ייחודית אשר פותחה עבור ניהול חברות חלוקת חשמל בקיבוצים, ניהול פעילות המנייה אשר מספקת מענה למגוון רחב של פעילויות מורכבות לרבות ממשקי ניהול ובקרה של משק האנרגיה, ניהול מערך טכנאים, שירות לקוחות (CRM) ועוד.

בעקבות הניסיון הרב שצברה משקי רם בתחום ניהול חברות חלוקת החשמל, החברה יודעת לשפר את הרווחיות של חברת החלוקה באמצעות רכישת חשמל מרוכזת במחיר זול יותר מזה שבו יוכל הקיבוץ לקנות בעצמו וכן לצמצם ולייעל את פחת החשמל של הקיבוץ ע"י מאזני אנרגיה וניתוחי מעגלי פחת אשר כוללים את כלל מוני הצריכה, מוני בקרה ומערכות לייצור חשמל, וזאת מידי חודש עבור כל קיבוץ. כל אחוז פחת שהחברה מצליחה להפחית חוסך לקיבוץ עשרות אלפי שקלים בשנה. התוכנה של משקי רם מחשבת את פחת החשמל מדי חודש גם בקוט"ש וגם בשקלים.

בנוסף, החברה בוחנת ומדייקת את אמיתות הנתונים בעזרת התוכנה באמצעותה צוות מקצועי אשר בודק את הגדרות המונים ומוודא שהם אכן הוגדרו כראוי ושאין הגדרות שגויות אשר גורמות להפסד כספי. החברה גם מבצעת בדיקה תקופתית לכל תשתיות החשמל בקיבוץ, מטפלת בעמודי החשמל, בודקת את מערכת המניה של המערכות הסולאריות, משפרת את הניטור של מעגלי החשמל, מחליפה את מוני החשמל במקרה הצורך, וככל שהקיבוץ רוצה בכך, גם מספקת מימון לביצוע השקעות, לרבות החלפת המונים, שמוחזר אך ורק מהרווחים של חברת החלוקה.

לדברי עומר סימנסקי, מנכ"ל משקי רם, "משקי רם היא החברה המובילה כיום בתחום חלוקת חשמל לקיבוצים ואשר מספקת להם ניהול יעיל ומתקדם העומד בתנאי הרגולציה ללא סיכון והשקעת משאבים. החברה מעסיקה כוח אדם מקצועי הכולל בין היתר מהנדסי חשמל, הנדסאים, חשמלאים, אנשי בקרה ותוכנה, מחלקה כלכלית רחבה ומחלקה משפטית המתמחה בתחום הרגולציה של משק החשמל. מעטים אנשי המקצוע בקיבוצים אשר מכירים היטב את כלל דרישות אמות המידה, לרבות דרישות לדיווחים חדשים, בטיחות ועוד.

"פעילות זו בשטחי הקיבוצים מאפשרת לחברות החלוקה להמשיך ולשמור על פחת מינימלי ומרווח חלוקה אשר שחיקתו נמצאת בסיכון רב. בנוסף, פעילות החלוקה מעניקה יתרונות כלכליים משמעותיים לקיבוצים. מאחר ופעילות זו רוויית רגולציה וכוללת צדדים הנדסיים, כלכליים ותפעוליים רבים, זו כבר לא "חשמליה משודרגת" מדובר בפעילות המחייבת התמקצעות וקפדנות רבים ולא ניתן לנהל אותה באופן אקראי כפעילות המתלווה ליתר פעילויות הקיבוץ.

"בשנים הקרובות, האתגרים העומדים בפני חברות חלוקת החשמל הם אדירים והפלטפורמה שפיתחה משקי רם, יחד עם יכולות הניהול המתקדמות שלה והיכרותה עם המערכת הקיבוצית, מאפשרות לה להציע פתרונות איכותיים וכלכליים כאחד".

"בנוסף, אחת הבעיות שקיבוצים מתמודדים איתה היא שאין רציפות ניהולית. מנהלים מתחלפים כל שלוש-ארבע שנים, פעולה אשר אינה מאפשרת התמחות, המשכיות ורציפות ניהולית בתחום אשר דורש מומחיות ייחודית לניהול חברות חלוקה. משקי רם מספקת את כלי הניהול, המקצועיות והרציפות הנדרשת לצורך ניהול אופטימלי של משק החשמל בקיבוצים ועל כך יעידו הקיבוצים שעברו לנהל את משק החשמל שלהם יחד עם משקי רם".

הפוסט איך מנהלים את משק החשמל בקיבוץ? הופיע לראשונה ב-.

אנחנו זן נדיר, ציפור משונה 

בימים אלו רואה אור ספרו של דונדי שוורץ "ציפור משונה- סיפורי מזור מבארי ובכלל" בהוצאת מנדלי מוכר ספרים, המאגד סיפורים קצרים שכתב. 

דונדי עוסק בכתיבה, תסריטאות, קולנוע, צילום וציור. מפיק מצלם וכותב סרטים עצמאיים, עלילתיים ודוקומנטריים. סיפוריו הקצרים פורסמו בכתבי עת שונים ובהם זמן קיבוץ. 

הפוסט איסרי מדלג על משוכות הופיע לראשונה ב-.

בגלריית "מכללת מנשר לאמנות" בתל אביב מתקיימת בימים אלה תערוכת צילומים של הצלם – אומן, יוסף הוכמן.
הפתיחה לתערוכה התקיימה בשבת 30 במרץ 2024. הוכמן, כהרגלו, הגיע לבוש חולצת טריקו קצרה עליה מוטבע דיוקנו של צ'ה גווארה, המהפכן המרקסיסטי, הארגנטינאי-קובני הבלתי נלאה. דיוקן המגדיר גם את זהותו של הוכמן לאורך שנותיו.
אומנם הוא איננו כבר אותו מהפכן רדיקלי צעיר כבימים עברו, גילו מתקדם ובריאותו רופפת, אך נשמתו נשארה מהפכנית ורדיקלית כאז. גם כיום מקפיד הוכמן לתעד במצלמתו את הרחוב הגועש המלא באנשים, שלטים ודגלים המוחים כנגד התנהלות ממשלה המבקשת לצמצם את גבולות הדמוקרטיה המשפטית, ובחצי השנה האחרונה מתעד את ההפגנות בעד החזרת החטופים מ-7 באוקטובר, שעדיין לא שבו הביתה.

פעימות הלב של הצלם
הוכמן נולד בארגנטינה ב-1938, חניך ומדריך בתנועת "השומר הצעיר" מנעוריו, ומקצת התמונות שבתערוכה מתייחסות לתקופה זו. ב-1960 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ הראל וב-1978 עבר לקיבוץ געש. בתחילת שנות ה-90 עזב את הקיבוץ עם משפחתו לשכונת בית אליעזר בחדרה.
המצלמה נמצאת איתו ועליו תמיד בכל תחנות חייו, כמתעד וחבר בקבוצת האומנים "המשותף קיבוץ" בשנות פעילותה. בעקבות סקרנותו המבקשת לדעת ולחוות עוד, הוא נע ברחבי תבל ומתעד מהפכות, מלחמות, הפגנות וחיי שיגרה. בתכונותיו כאדם וכצלם הוא פורץ גדרות ומסגרות ומעולם לא הסתגר בד' אמות החצר הקיבוצית.
בתצלומיו נוגע הוכמן בעצבים החשופים שהמציאות הישראלית והעולמית מזמנת לנו. הוא נושא על כפות ידיו את מלוא ההתרחשויות. מבקש לגעת ולהיות נוכח. הצופה בתערוכה מרגיש דרך התצלומים את פעימות הלב של הצלם.
אינו מאפשר להימלט מהמציאות, גם אם היא קשה או מכוערת
התערוכה עוסקת בעיקר במציאות הישראלית המורכבת. הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך ותוצאותיו והקיטוב והפערים הסוציאליים הפנימיים.
ב-1971 צילם הוכמן את תופעת "הפנתרים השחורים" בהפגנותיהם, את צ'רלי ביטון הצעיר ולידו הנהגת מוסררה האקטיביסטית, המבקשת צדק חברתי. הוא היה מהראשונים שהבינו את מהות המהפכה והשינוי שהם ביקשו לעשות.
הוכמן צילם את חבורת הרב כהנא בהתלהמותה ובהתרסתה. לימים סיפר שהוא רדף אחרי החבורה עם מצלמתו ובגין תקלה בפלש, התוצאה הייתה מפתיעה ודרמטית. חבורת כהנא על במה, מטושטשת בהבזקי אור כמו הייתה
מופע אימים. בצילומיו מבטא הוכמן את תופעת הפליטות של הפלסטינאים המגורשים בעקבות מלחמת ששת הימים. בתצלום, משפחה מהכפר עמאוס, אימא וילדיה, צועדים בליווי חמור עמוס היסטוריה משפחתית וכבשה תמימה. כעבור שנתיים צילם את מחנה הפליטים ביריחו, מחנה צפוף של בתי בוץ מתפוררים, ריקים מאדם. תמונה אחרת מתארת בפסטורליות ילדי קיבוץ היושבים עם מטפלת הילדים, ומחייכים. בשכנות להם, בתמונה מקבילה, מצולמים ילדי עזה מפוחדים היושבים למרגלות קומנדקר צה"לי ולידם חיילים חמושים. "חשיפה" קרא הצלם לתצלומים הצמודים. חשיפת המציאות ללא כחל וסרק? הוכמן מצלם סיטואציות שמחייבות נקיטת עמדה.
הוא מגיש בפני המתבונן דילמות שאינן פתורות, פליטים פלסטינאים, ילדי עזה מפוחדים. סיטואציה מורכבת לתצוגה בימנו אנו. הפליטות והפחד חוצים גבולות. היום הם גם במחוזותינו. הוכמן הוא צייד של הפגנות. בתצלומיו מתועדות בכאב ההפגנות בעקבות מלחמת לבנון הראשונה "על מה נפלו בנינו?", מלחמות ישראל, וגם מצרים עם בתי הקפה בקהיר שלאחר מלחמת יום הכיפורים. הצילומים מתעדים גם את מסעותיו של הוכמן בברלין, פורטוגל, בוליביה וארגנטינה. כל תמונה נושאת עימה סימני שאלה וסימני קריאה בו זמנית. הוא המתעד של דור שחווה את הדברים בעצמו, ובכך הוא מהווה ראי של חיינו אנו. הוא אינו מאפשר לצופה להימלט מהמציאות, גם אם היא קשה ולעיתים מכוערת ומאכזבת.

מפגש בלתי אמצעי
אוצר התערוכה, עודד ידעיה, נקט בתבונה כאשר ויתר על מסגור הדפסות הצילומים, המופיעים באיכות משובחת על פורמט גדול ומכבד. מהות הצילום התיעודי הוא היכולת להביא תצלום מאירוע מתבקש, במינימום זמן ולמקסימום קהל. הפלטפורמה האפקטיבית שעמדה לרשותו של הוכמן הייתה לרוב העיתונות הכתובה בה הופיע הצילום למחרת. דחיפות זו באה לידי ביטוי בתערוכה. הישירות שבצילום ללא תווך המסגרת, מצמצמת את הפער בין הצילום לצופה. איכותה של התערוכה בפשטותה וביכולה לייצר מפגש בלתי אמצעי בין הצופה לבין התצלום. המפגש המשולש בין הצלם יוסף הוכמן, לטלי תמיר, כותבת ועורכת הספר ומי שהתעקשה על הוצאתו לאור למרות קשיים שהיו בדרך, לבין האוצר עודד יעדיה, מניב תוצאה מרתקת.

פרויקט אמנותי חינוכי

"מכללת מנשר לאמנות" בתל אביב היא חלק בלתי נפרד ממכללת מנשר לאמנות (ממוקמת ברח' דוד חכמי בתל אביב).

המכללה היא פרויקט אמנותי -חינוכי שעודד ידעיה (בן קיבוץ חניתה) הוא ממקימה ומנהלה. מטרת הגלריה לעודד את התלמידים להתייחס לעבודות אמנות ולעודד שוחרי אמנות מכל הארץ לבקר בגלריה ובמכללה.  

"מנשר לאמנות" הנו מרכז תרבותי פעיל, תוסס ופתוח בת"א הכולל: לימודי אמנות, קולנוע, אנימציה, צילום, כתיבה, תקשורת חזותית וכן גלריה לאמנות, ספריה ואולם הקרנות וכנסים. 

רגישות גבוהה לצדק 

ספר תצלומיו של יוסף הוכמן "אסור לצלם שטח צבאי" חושף את היסטוריית המחאה של השמאל הישראלי 

בנוסף לתערוכה יושק בקרוב ספר חדש ובו צילומיו של יוסף הוכמן. תמונת השער של הספר: דיוקנו של הוכמן בבגדי צבא מתקופת שירותו במילואים בשנות ה – 70 בירושלים, על רקע שלט בשלוש שפות- "אסור לצלם שטח צבאי" המבטא את רוח הספר. "המותר" הוא משעמם וברור. "האסור" הוא המעניין והמאתגר. "האסור" הוא מבחינת מה שלא בקונצנזוס, מה שמעורר מחלוקות ושאלות, מביע עמדה פוליטית ברורה ולכן שווה צילום.   

עורכת הספר, ד"ר טלי תמיר, היטיבה להגדיר את פעילותו התיעודית-צילומית: 

"הוכמן פעל בין צילום תיעודי לחברתי, נושא אתו מעורבות עמוקה בחברה האנושית ורגישות גבוהה לצדק. צילומיו של הוכמן לאורך הספר חושפים את היסטוריית המחאה וההתנגדות של השמאל הישראלי, על רגעיה הגדולים ועל קוצר ידה".

אנרכיזם 

הספר בנוי לפי פרקי נושא מצולמים על בסיס מפתח תקופתי-כרונולוגי. כל פרק מלווה בדברי פרשנות והסבר של טלי תמיר המאירים את ההקשר לצילומים.  

תמיר העורכת, בחרה לפתוח ולסיים במחוזות ארץ הולדתו: בביקור של הוכמן בארגנטינה, בו הוא נוגע בפוליטי ביותר מבחינתו- צ'ה גווארה המהפכן  ומרסדה סוסה, זמרת העם, שנאבקה בדיקטטורה הארגנטינאית. הספר מסתיים בצילומים מ"כיכר מאיו", מהפגנות האימהות והסבתות לזכר החטופים בארגנטינה.  

להוציא את הפתיח והסיום הארגנטינאיים, הספר מתחיל בקיבוץ הראל, הקיבוץ אליו הגיע הוכמן עם עלייתו ארצה ב- 1960 ומסתיים בסדנת צילום עם נוער אתיופי מפנימיית וויצו "הדסים", שפעלה בשנים 1998- 2000. 

בספר שולבו מאמריהם של מיקי קרצמן: "יוסף הוכמן הצלם שלא צילם את צ'ה גווארה"; יובל דניאלי: "יוסף הוכמן-מבט אישי"; טלי תמיר: "על הארכיון האישי של יוסף הוכמן" וענת לידרור: "יוסף הוכמן, שמים אדומים".   

הספר עוצב בפורמט קטן (24X16 ס"מ), נוח לעיון והתרשמות. יש בו קרוב ל-300 תצלומים המודפסים על נייר כרומו-מט. עיצוב השערים ובחירת הפונט מבטאים לדברי המעצב משה מירסקי סוג של אנרכיזם, חוויה בלתי ממוסדת. 

השקת הספר תתקיים עם נעילת התערוכה ב 4.5.2024 בשעה 12.00 בגלריית "מנשר" לאמנות. 

ארכיונו האישי של יוסף הוכמן נמצא בגבעת חביבה. בתערוכה ובספר שולבו תצלומי הוכמן הנמצאים במשמרת קבע בארכיון האומנים שביד יערי. זה המקום להודות לעובדי הארכיון ובמיוחד למיכל שריבר על שיתוף הפעולה בהפקת הספר והטיפול המסור בארכיונו האישי של יוסף הוכמן. 

הפוסט יוסף הוכמן: צייד המהפכות הופיע לראשונה ב-.