זמן קיבוץ

בזכות מי הצליח מחבל לירות ולהרוג את הלוחם בראל חדריה שמואלי, ומדוע חיילים חוששים לירות במי שמתקרב לגבול? צופי ערוץ 14 יודעים את התשובה  מה רוצים מנתניהו?  בשבועות האחרונים תגברו בערוץ 14 את המאמצים

מעגלי חיים ­- התארגנות משפטית מלידתנו עד מותנו, מזמן לנו מעגל החיים מפגשים ואירועים. במשפחה הגרעינית והמורחבת, בחברויות, לימודים, עבודה, טיולים ואירועים הנקרים בדרכנו. כאלה שכיף להיות בהם וכאלה שפחות. אנחנו חלק מחברה, אך

מאז שמחת תורה הוא ישן בקבינה של משאית כבדה המובילה טנקים לרצועה יחד עם נהג שותף. את השיניים הוא מצחצח במים מתוך ג'ריקן, וקם כל יום עם שחר לעוד יום של הובלת טנקים. אל"מ

כיצד מתמודדים הצעירים מקהילות 'העוטף' עם המצב, עם הצורך ביציבות  ובחזרה לשגרה. מנהלות "רשת הצעירים" וועדות צעירים בקיבוצים מחזקות את הקשר עם צעירי הקיבוצים    איך מרגישים הצעירים בקיבוצים שפונו, בימים ותקופה של מגורים זמניים

הציור "כביש מתעקל" של האומנית זיוה ילין מבארי, חולץ מהסטודיו ויוצג במרכז תצוגת הקבע בלב מוזיאון ישראל ירושלים  ציור של האומנית זיוה ילין, שנפגע מרסיסים וחולץ מהסטודיו שלה בקיבוץ בארי, מוצג במוזיאון ישראל. "הציור

איך הוביל מפגש עם אופנוען בצד הדרך למציאת אח (לא) אבוד ומה בין שיפודיה ביפו למתנדבת צרפתיה   בעשר השנים האחרונות שמתי לב שהשירותים הממוקמים לאורך מסלולי הנסיעה שלי הלכו והתרחקו זה מזה.   התרחקו מאוד,

המדינה מצאה פתרונות דיור לתושבי קיבוצי הצפון שפונו בצו. לשאלת המסגרת החינוכית לילדים, איפה עושים כביסה והאם ישובו בביטחון לקיבוצם, טרם נמצאו תשובות  *תמונה ראשית: עודד (משמאל) ובתו אלה ערמוני. היו רצים 20 מטר

הקיבוצים קיבלו מעמד שלא היה להם מאז קום המדינה  האם תושבי העוטף יוכלו לחזור ליישוביהם ולבתיהם? זו שאלה שמתייחסת לשני היבטים מרכזיים.   ההיבט הקהילתי בוחן האם נותרה קהילה לאחר ה-7 באוקטובר. בקיבוצים, הקהילות חוזרות

מתי מותר להציב מצלמות אבטחה? איך תשמר פרטיותם של השכנים המצולמים? מהו שימוש סביר במצלמה?  *תמונה ראשית: איור: מתי עמלי שאלה ל"משפט חברים"  משפחת חברים מתגוררת בדירתה, בקומת הקרקע, בבית דו קומתי שבו ארבע

חברי בארי בחרו לעבור לחצרים עד שישוקם קיבוצם, בשפיים מוקם מתחם קראווילות לחברי כפר עזה, נחל עוז ישארו במשמר העמק *תמונה ראשית: הדמיית פרויקט הקראווילות ומבני הציבור בחצרים. בצוותי העבודה יוחלט מה יהיה משותף

עבר יותר מחודש ימים ואנחנו ממשיכים לספור את המתים, לדאוג לחטופים ולבכות את הרס היישובים. אנחנו המומים מתאוות הרצח, מתעבים את הרוצחים ואת אספסוף הבוזזים שנלווה אליהם, ואיננו יכולים להשלים עם המחדל הנורא והבלחי

ישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית? לא אם זה תלוי בציונות הדתית* לא מהסס. רוצה לראות אותם תלויים אחד אחד  אחרי שנחסל את החמאס  אחרי שתסתיים המלחמה הזו וננצח סופית את החמאס, ואף אחד לא יודע

40 פעוטות, ילדים, אימהות ונשים מבוגרות שוחררו במסגרת הסדר הפסקת האש. עובדים זרים שוחררו בהתערבות ממשלותיהם. כ-200 חטופים עדיין נמצאים בשבי חמאס  *תמונה ראשית: אמילי הנד המתוקה מבארי ואביה. בהתחלה קיבל הודעה שהיא נרצחה.

מה עושים כדי שחוויה משברית לא תהפוך לטראומה ואיך לפתח חוסן פנימי להתמודדות עם מצבים קשים? אבי בז'ה מזיקים, מטפל במרכזי החוסן בשדרות ובנגב המערבי, חווה את הדברים על בשרו ומשתף בתובנות  "פחד, בהלה,

הדי בן עמר בסך הכול רצה להגיע הביתה בשלום (בפחות משלוש שעות) ועל הדרך הסתבך עם פיקוד העורף  קוראיו הקבועים של טור זה כבר יודעים, שמספר פעמים בשבוע אני נוסע מיד חנה ליפו לסייע

"על פי אמנת חמאס הסכסוך הוא לא טריטוריאלי, לא מאבק על הארץ, אלא קודם כל מאבק דתי, ג'יהאד, מלחמת קודש. מאבק טוטאלי בו אין פשרות ואין משא ומתן. הם לעולם לא יכירו בזכותה של

ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני נלחם שכלל תושבי המועצה יקבלו את הפיצויים. חברי הקיבוצים שלא בטווח השבעה ק"מ מתקשים לשרוד כלכלית  ביום רביעי שעבר הודיע ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, כי הוא

להביס את חמאס ולרדוף את אנשיו עד קץ הימים וגם ליצור קואליציה בין לאומית שתשקם את עזה, תפרז אותה, ותקים בה שלטון שפוי  במהלך ימי המלחמה יצא לי לשמוע ברדיו אזרחית שדיברה בענייני השעה.

רק אם נראה לעולם שבעל הבית השתגע, נוכל לשרוד * משימתה הבאה של השרה למשימות לאומיות  כל שונאי נתניהו  אליהו ליבמן הוא ראש מועצת קריית ארבע. בנו, אליקים, היה מאבטח במסיבת הטבע ברעים ונחטף

תמונת הניצחון האמיתית היא החזרת החטופים, אומר יובל הרן מבארי, יוזם הצעדה למען החזרת החטופים, ששישה מבני משפחתו נלקחו בשבי חמאס   יובל הרן הוא מבארי. סבא וסבתא שלו הקימו את הקיבוץ. בימים שבהם העולם

"משיחי שקר" הם אלה שמסרבים להכיר ברצחנות אויבינו השואפים לחיסול הישות היהודית במזרח התיכון  למקרא דבריו של אברהם פרנק ("זמן קיבוץ" 2.11.2023), הייתי בהלם ובאלם. אברהם הגיע למסקנה שבכל הטבח הנוראי מלפני חודש וחצי,