הבחירות בתנועה הקיבוצית דעת יחיד, אריק חצור
במכתבו של גיורא ברעם "הבחירות בתנועה הקיבוצית" ב"הזמן הירוק " מ-26.12 , מצאתי עצמי, כמי שחתם על קריאה פומבית לתמוך בניר מאיר, בין אלה שלמקרא שמם "בושה כיסתה את פניו" (של גיורא), אלה שתמיכתם בניר תויגה כמוזרה ולא ראויה. מאחר וכך מצאתי לנכון לענות על טענותיו אחת לאחת.
שעור ההצבעה בבחירות
לא חל שינוי דרמטי בשיעור ההצבעה של חברי התנועה בין הבחירות לפני 4 שנים לבחירות השנה. שעור הצבעה של 33% הוא אכן נמוך והוא משקף את מעמדה של התק"צ וחשיבות תפקיד המזכ"ל בעיני חברי הקיבוצים. הניסיון להטיל את מלוא כובד המשקל של מסקנה זו על כתפיו של ניר הוא התעלמות מתהליכים פנימיים שהחלו לפני שנים רבות וגרמו לירידת מעמדה של התנועה ומעמד הפעילים בה בעיני חברי הקיבוצים. כל המזכירים ב-15 השנים האחרונות ואולי יותר, נושאים באחריות לכך. ניר התייחד בכך שהוא בא לעבוד ובתנועה, לא חיפש ג'וב אחר ולא היסס ללכלך את הידיים במטרה לרענן וליעל את עבודת התנועה. ההצבעה לפי "המלצה של חבר" גם היא איננה תופעה חדשה. היא רווחת גם בבחירות פנימיות בקבוץ, אין בכך כל רע לא לכאן ולא לכאן. המשחק באחוזים במכתבו של גיורא איננו יותר מאשר שעשוע ציני במתמטיקה. לשיטתו של גיורא, תמכו בליאור רק 8% מחברי התנועה – האם ניתן לגזור מכך שלא הייתה למועמדותו משמעות? שעשוע מתמטי כבר אמרנו?
המזכ"ל לא נבחר "כביכול" הוא נבחר, נקודה. למיטב ידעתי הדרישה לבחור במזכ"ל בבחירות פתוחות לכלל החברים בתנועה באה מ"השטח" ונענתה. השאלה מה היא משמעות המושג "תנועה קיבוצית" ראויה לדיון נפרד ואיננה מסתכמת ב"חתירה מתמדת להסכמה רחבה ".
ועדת הבחירות
הדרך בה בחרה הוועדה, שירתה (או לא…) את שני המועמדים באותה מידה. עם זאת אני מסכים עם גיורא שעל ועדת הבחירות היה לשחק תפקיד פעיל יותר במגרש של הקיבוצים, אף שלשיטתו של גיורא אם היו עושים כך, ניתן היה להאשימם שמחמת הקירבה (?) למזכיר המכהן, הם משרתים בכך את בחירתו יותר מכל. כנראה שלא הייתה לוועדת הבחירות ברירה אלא להתרחק מהקיבוצים וזאת גם מחמת השמועות שהופצו ואותם משקף גיורא (ויזהר בן נחום) באשר ליחסי הכוח שבין הפעילים לבין המזכ"ל.
אשר לפעילי התנועה: אינני יודע מה עשה גיורא כדי להגיע לדעה כה נחרצת עד כדי להכריז עליהם כשפוטים של המזכ"ל. אני שוחחתי עם כמה וכמה פעילים ופעילות, שאני סמוך ובטוח שליבם ופיהם שווים ושמעתי מהם עמדות שונות. כולם אבל כולם, סיכמו את השיחה באמירות ברורות אשר ליתרון שיש לעבודת התנועה בקדנציה שניה לניר, עם הסתייגויות בתחום זה או אחר. אני מקווה שגיורא איננו חושד בי שבכוונתי לקבל מינוי מניר…
החותמים
לא דיברתי עם כול החותמים על מודעות התמיכה בניר, אך אלה שדיברתי אתם הדגישו בפני את יתרון הניסיון, הידע והקבלות של ניר על פני ליאור. אשר ל"גילדה" ול"מועדון סגור" כאמור למעלה, נדמה לי ש"הפוסל במומו פוסל" ודי לחכימא ברמיזא. מאחר ואינני פעיל בתנועה ואינני חבר בשום "מועדון סגור" שהוא. שום לחץ לא היה משפיע עלי לחתום נגד רצוני וכך גם האחרים. פסקה זו טוב היה אילו לא הייתה נכתבת כלל שכן יש בה בכדי הטלת דופי בקבוצה גדולה וזאת בניסוח "העדין ביותר".
שחקני חיזוק
שני הצדדים הביאו "שחקני חיזוק" למגרש. שני הצדדים "חטאו" בגיוס כותבי מכתבים וחותמי עצומות למיניהן. אכן מוטב היה אילו נשמרו שני המועמדים מהבאת גורמים מחלוץ לתנועה למגרש והדברים אמורים גם בתנועות הבוגרים של תנועות הנוער ובאחרים. אך זה כנראה מטיבה של מערכת בחירות אישיות בימים אלה.
אורך הקדנציה
אכן יש כאן דילמה שמחקרים רבים בתחום הניהול מתמודדים אתה והיא מהו פרק הזמן האופטימלי לאפקטיביות ניהולית. רוב המחקרים שאני מכיר, ממליצים על תקופה שבין 5 ל 8 שנים. ה "קדנציה" נועדה לאפשר לארגון ל"היפטר" ממנהל כושל במקום להיגרר למאבקים פנים אירגוניים. רוב המצביעים סברו שניר לא נכשל כלל ולכן בחרו בו לקדנציה שניה.
לסיכום
חלק מטענותיו של גיורא וכן אלו המופיעות במכתבו של יזהר בן נחום באותו עמוד, מבוססות על תחושות וסברות בטן, אך הן משאירות טעם לא טוב של תנועה המתנהלת לכאורה בסגנון סמכותני סטליניסטי. למיטב ידיעתי, לא אלו הם פני הדברים ולא זאת האווירה במסדרונות התק"צ.
עם זאת יטיב ניר אם ייקח לתשומת לבו את בעיית שיעור ההצבעה הנמוך המשקף לדעתי יותר מכל את התערערות הבסיס הערכי המשותף (אם בכלל) לכלל החברים בקיבוצים ואת את חוסר ההבנה של תפקיד התק"צ בימים אלו. יותר מכך , יש לדעתי צורך בבחינה מעמיקה של מערכת היחסים בין הקיבוצים לתנועה ובמסגרת זו להעלות לדיון סוגיות שהעלה גיורא כוועדת איתור, משך קדנציה ואת סוגיית תנועות הנוער ותנועות הבוגרים ומערכת הקשרים בינם לבין התנועה הקיבוצית.
ולבסוף נאחל לניר הצלחה בקדנציה השנייה.
הבחירות בתנועה הקיבוצית דעת יחיד – אריק חצור, מענית
