על אף נתוני החזרה הגבוהים ליישובי חבל תקומה, לא כל החברים שפונו מקיבוצי הנגב המערבי בעקבות טבח 7 באוקטובר מוכנים לחזור לביתם ולקיבוצם. צוות "שווים ולא שבים" שהוקם בתנועה הקיבוצית מסייע להם למצוא בית חדש
*תמונה ראשית: קיבוץ בית ניר. רוב מוחלט הצביע בעד קליטת משפחות מניר עוז. צילום: פרטי
מנהלת תקומה פרסמה בגאווה כי מעל 90% מתושבי הנגב המערבי חזרו לבתיהם וכי מספר תושבי חבל תקומה עלה מ-62 אלף ערב 7 באוקטובר לכ-65 אלף. חוק תקומה נועד להבטיח תקציבים לשיקום ולפיתוח חבל הארץ שתושביו נפגעו קשות במתקפת הטרור האכזרית ב-7 באוקטובר, במטרה שישובו לביתם וליישובם.
24 קיבוצים פונו מבתיהם בנגב המערבי בעקבות אירועי אותה שבת שחורה, כל קיבוץ נמצא בשלב שיקומי שונה. בחלק מהקיבוצים, רעים למשל, חזרו מרבית התושבים, באחרים צפויים התושבים לחזור כאשר תסתיים שנת הלימודים (חולית, כיסופים) ויש כאלה בהם צפויים התושבים לשוב רק במהלך 2027 (בארי, כפר עזה, ניר עוז).
על אף נתוני החזרה הגבוהים ליישובים ולקיבוצים ועל אף הרצון שחברי קהילות הקיבוצים ישובו אליהן כולם, לא כל החברים מהקיבוצים שנפגעו ופונו יבחרו לשוב לביתם ולקיבוצם.
ביולי 2024 קיבלה התנועה הקיבוצית החלטה לטפל ולסייע לחברים שיבחרו שלא לשוב לקיבוצם בנגב המערבי. ״יש לנו חובה מוסרית ראשונה במעלה לדאוג גם לאלו שלא שבים לקיבוצם״, אומר ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית, ״נעמוד לצידם ונמצא פתרונות שיתנו מענה לכולם״.
במסגרת הערבות ההדדית, הוקם צוות "שווים ולא שבים" במטרה לגבש המלצות כיצד ניתן לסייע לאותם חברים. את הצוות מוביל שחר לוי, חבר ויו"ר קיבוץ בית ניר, יחד עם מרב גורדון (גלאון) עד לאחרונה מנהלת קהילת קיבוץ רוחמה, גיורא מרקר (רבדים) כלכלן, אורלי רם (מעגן מיכאל) שמלווה את קיבוצי הנגב המערבי מטעם התנועה וחבר הכנסת לשעבר רם שפע (גבעת חיים איחוד), בליווי הנהלת התנועה הקיבוצית.
46 משפחות מניר עוז יקלטו בבית ניר
המודל של "קיבוץ קולט" שקולט אליו חברים שהחליטו שלא יחזרו ל"קיבוץ האם" הוא בית ניר, שקולט אליו 46 משפחות מניר עוז, משם מביא שחר את הניסיון והידע שנצבר. "בניר עוז קמה קבוצה שהתארגנה מהר וחיפשה מקום אליו יוכלו לעבור יחד".
בבית ניר מעל 170 חברים ועוד כ-130 תושבי קבע. אחת ההחלטות הראשונות, מספר שחר, שהקהילה יחד (הן החברים והן תושבי הקבע) תחליט על כניסה למהלך קבלתם של חברי ניר עוז תהיה לחברות בבית ניר.
"הבנו שמעבר לאירוע כלכלי מורכב, יש כאן עניין קהילתי. נעשה מהלך קהילתי רחב שלווה מקצועית, הוקמו צוותי עבודה שבחנו כל היבט – לכידות, חוסן, רווחה, חינוך תשתיות. 95% מבעלי זכות ההצבעה השתתפו בהצבעה וברוב של 95% הוחלט על כניסה למהלך קליטתם וקבלתם של החברים מניר עוז לחברות. כבר עכשיו הם מאוד מעורבים, מוזמנים לחגים ומתחילים להיווצר הקשרים החברתיים".
על מנת להרחיב את המהלך וגם לקבל תמיכות מגורמים ממשלתיים, הוקם צוות ממשלתי בראשות משרד ראש הממשלה, יחד עם נציגים מהתנועה הקיבוצית, משרד השיכון, משרד האוצר, רמ"י (רשות מקרקעי ישראל), מנהלת תקומה ונציגים מהמועצות האזוריות שער הנגב ואשכול.
"הצוות מתנהל ברצינות, ביסודיות, באווירה חיובית, במטרה להבין – איך המדינה יכולה לסייע, למשל בהטבות בקרקע כדי ש'הקיבוץ הקולט' ידע שהוא מקבל עוד מגרשים בהטבה. המועצות האזוריות מעורבות כדי שאנשים יישארו במועצה, בקיבוצים שהם 'העוטף של העוטף'. גם בחוף אשקלון, יש קיבוצים 'עורפיים', שניתן לתת בהם מענה לקליטה".
קהילה, בית, פרידה
מודל "בית ניר" נשאר בשלב זה ייחודי וכובד המשקל ששם צוות "שווים ולא שבים" הוא בעזרה בחיבורים בין בתי אב שהחליטו שלא יחזרו ל"קיבוץ האם" או עדיין מתלבטים, לקליטה בקיבוצים אחרים, בחיפוש אחר קיבוצים שיכולים ורוצים לקלוט קבוצת משפחות יחד ובעזרה בזכאויות ובהטבות הקשורות לבית ולזכויות בפירות נכסים בקיבוץ האם, למי שהחליט שאינו חוזר.
"אחד הנושאים המרכזיים הוא הבית" אומר שחר. "החבר שמבקש לעזוב את קיבוץ האֵם לא יכול בחלק מהקיבוצים למכור כעת את הבית שבנה במחיר ראוי. אנחנו, בעזרת הארגון האזורי ובערבות קמ"ע, יודעים לעזור ב'מימון ביניים', כך שהחבר יקבל עכשיו חלק משווי הבית כפי שהיה ב-6 באוקטובר. כשהבית יימכר על ידי הקיבוץ לחבר אחר, יוחזר מימון הביניים ובמידה ותהיה יתרה היא תעבור לחבר. אנחנו רוצים לעזור לחבר לממש את הנכס בלי להפסיד, כך שהפרידה, שגם כך היא מורכבת ומאוד רגשית, תהיה ברוח טובה כמה שאפשר".
פרט לבית, יש לחבר גם זכויות שונות, בהתאם להחלטות הקיבוץ (פירות נכסים, אג"ח וכד'). "המטרה שלנו לעזור לחבר להוון זכויות ב'קיבוץ האם' ולצאת לדרך חדשה. אנחנו מלווים את המשפחות בקניית דירה, חוזה, גם מי שעובר לקיבוץ אחר וגם מי שבוחר שלא לגור בקיבוץ".
לשחר חשוב להדגיש כי המסלולים המוצעים לחברים עוברים דרך הנהלות הקיבוצים ובשיתוף פעולה איתן, כאשר כל קיבוץ צריך לעשות התאמות ולקחת החלטות. "נפגשנו עם הנהלות הקיבוצים, אנחנו מדברים עם כל קיבוץ וגם עם חברים באופן פרטני. גם בדברים שוטפים וגם בקיבוצים שאנחנו יודעים שיש בהם משקי בית שלא יחזרו".
הנהלות הקיבוצים שפונו, הנמצאים בשלבי חזרה שונים, עומדות בפני אתגרים מורכבים ועוסקות בתחזוקת הקהילה ובשיקומה. הן חוששות שהמסלולים שמציעים ב-"שווים לא שבים" יעודדו חברים שלא לשוב לקיבוץ. יחד עם זאת קיימת הבנה כי יש מי שהקושי לחזור גדול מידי עבורו. "המדינה שחררה את האירוע, היא עסוקה בלרכז מאמצים בחזרה הביתה ובהגדלת מספר התושבים ביישובים" אומרת אורלי רם. "למנהלי הקהילות יש פחות קשב, אנרגיה ומשאבים לטפל במי שלא חוזר, ויחד עם זאת יש הבנה שאי אפשר להשאיר אותם לבד. גם מי שלא יכול לחזור צריך התייחסות. הגענו יחד עם הקיבוצים להבנה שטוב שיש פלטפורמה תנועתית שיכולה להיכנס ולעזור".
זמן להשתהות ולהתלבטות
כמה משפחות יבחרו לבסוף שלא לחזור לקיבוצים מהם פונו לאחר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר? על כך אין ל"שווים ולא שבים" תשובה. הם בוחרים שלא לעסוק במספרים ויותר מכך, אחת מההמלצות שגיבשו היא מתן זמן השתהות עבור החברים להתלבט ולהחליט. "קבענו מסגרת זמן של שלוש שנים, שבה גם אם החבר חזר לקיבוץ האם, הוא יכול להחליט שניסה וזה לא הולך. יש קיבוצים שמראש אפשרו לחבריהם לקחת שנת חופש (שהורחבה). חבר יכול לחזור לקיבוץ האם, ובתוך שלוש שנים להחליט שזה לא מתאים ואנחנו נדאג לטפל במסגרת המסלולים שלנו. יש מקרים מורכבים יותר, בהם אחד מבני הזוג רוצה לחזור והשני לא. בזמן שעבר אנחנו רואים שאנשים מתקשים להחליט בצורה נחרצת ומתלבטים".
למי מהקיבוצים מיועד המסלול הזה?
"נצמדנו לקיבוצים שבתוך החלטות תקומה. 24 קיבוצים, 22 של התנועה הקיבוצית ושני קיבוצים מהקיבוץ הדתי".
גם מהצפון היו קיבוצים שפונו לתקופה ממושכת. לא כל החברים חזרו.
"הייתה התלבטות לגבי קיבוצי הצפון. בשלב זה ההחלטה שהאירוע לא נמצא במגרש שלנו. אבל זה מודל שאין בעיה להעתיק ו'לתרגם' את התוכניות יחד עם הארגון האזורי".
כיום, כאשר לקיבוצים יש מגבלות בנוגע לקרקע לבנייה, קליטת משפחות מקיבוצי הנגב המערבי היא בהכרח על חשבון ההקצאות לבנייה לבנים חוזרים. כמה קיבוצים מוכנים להקצות שטחי לבנייה עבור קליטת משפחות שלא יחזרו לקיבוצן?
"בזמנו פרסמנו הזמנה לקיבוצים, למי שמעוניין לקלוט. יש היום קיבוץ אחד שקיבל החלטה להקצות מקום לאלו שלא חוזרים. יש עוד קיבוץ בתהליכים ויש כ-30 קיבוצים שהביעו התעניינות לקלוט מספר משפחות".
כיו"ר בית ניר הקולט אליו 46 משפחות מניר עוז, יודע שחר לספר שמשרד האוצר עזר ובית ניר זכאי למגרשים נוספים, כך ששטח המחנה גדל והמגרשים אינם "על חשבון" עתודות הבנייה.
קליטה בקיבוץ זה לא רק בית. זה תשתיות, מבני חינוך, מבני ציבור.
"יש אזורי עדיפות שהם לא ממש על הגבול, וגם בהם יש הנחה בדמי היוון, ויש השתתפות של המדינה בחלק מהתשתיות. קיבוץ שיחליט לקלוט ידע לקבל את ההטבות שיש היום. אני לא אומר שזה לא מצריך חשיבה מבחינת מבני ציבור או חינוך. יחד עם זאת אני מניח שרוב הקבוצות שירצו להיקלט לא יהיו גדולות, ואז אפשר להסתכל על הקליטה כמו על צמיחה דמוגרפית. זו האוכלוסייה הכי טובה שקיבוץ יכול לקלוט. בני קיבוץ ובני זוגם, אנשים שחיו בקהילה, שמכירים חיים בקהילה ומעוניינים לחיות כך".
בצוות הממשלתי שהוקם עולים גם הצרכים הנוספים לקליטה. "הקיבוץ הקולט" והחברים שייקלטו יזדקקו לליווי בתקופת בניית הקהילה המשותפת. "יש סט של נושאים שאנחנו מבקשים לקבל עליהם הכרה. אני לא יודע מה נצליח. למי שלא נמצא במסגרת של הקיבוץ היכולת שלנו לעזור נמוכה יותר. אנחנו רוצים להגיע לכל מי שהיה חבר או תושב ומקווים להעניק לו סל תמיכה, במה שיבחר. כרגע אין עדיין דברים ברורים".
יש מי שמקשיב, מטפל, יודע להפנות
ל"שבים ולא שווים" חשוב שהחברים מהקיבוצים שפונו ידעו שהם קיימים ושניתן לפנות לסיוע. "ההודעה בסוף שעוזבים או משתהים עם ההחלטה היא דרך הנהלת הקיבוץ. אבל חשוב לנו שיידעו שיש פה מערכת, יש מי שמקשיב, מטפל, יודע להפנות".
"אנו מנסים להתאים לכל משפחה שלא חוזרת ל'קיבוץ האם' מענה אישי – קליטה בקיבוץ אחר או כל מענה מותאם אחר." אומרת מרב גורדון (גלאון) עד לאחרונה מנהלת קהילה בקיבוץ רוחמה שקלט אליו כ-200 משפחות מכפר עזה כמקום מגורים זמני. "מתוך עבודתי הבנתי שאין כמעט מענה ועזרה למשפחות מתלבטות או לאלה שלא רוצות לחזור ל'קיבוץ האם' ונשאבתי לעזור למשפחות. אנחנו פה עבור אותן משפחות לליווי, הקשבה, להבין מה החסמים ולחבר למי שיכול לעזור. 99% מהפניות הם לעבור לקיבוץ וכרגע העבודה יותר פרטנית בחיבור משפחות עם קיבוצים וניתן גם לבחור פתרונות מגורים אחרים".
"לקיבוץ הקולט יש מערכת קליטה ונהלים ברורים. אני בודקת איתם איך להתאים למשפחה שרוצה להיקלט: אולי אפשר לוותר על תקופת המועמדות? באבחון החברתי, אולי להסתמך על חוות הדעת שנעשתה ב'קיבוץ האם'? מנסים 'לתפור' לכל משפחה את החליפה המתאימה. יש כאלה שעוד מתלבטים ומחפשים מגורים זמניים, יש משפחות שרוצות להיקלט לחברות בקיבוץ אחר. אנחנו מנסים לחבר לקיבוץ שבו יש בני משפחה או חברים למשפחה, מנסים לעטוף כדי להקל את המעבר. זו החלטה גדולה וצריך לאפשר זמן גם להתלבטות, להשתהות".
מרב לא מתעלמת מהנושא הכלכלי. "ברור שלהיקלט בקיבוץ בערבה או בצפון יש עלויות נמוכות יותר מ'הפריפריה הקרובה', וכנראה שהעלויות יהיו גבוהות יותר מבעוטף. יחד עם זאת אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלפחות אחד מבני הזוג חזר לעבודתו שהיא בנגב המערבי או קרוב לשם ולכן מנסים למצוא בית ביישוב שהוא במרחק של עד שעה נסיעה".
יש קבוצות נוספות שמתארגנות, לפעמים מאותו "קיבוץ אם" ולעיתים קבוצת חברים מקיבוצים שונים שיש להם חיבור. "מרבית הקבוצות עוד מתלבטות. 'נקרעות' בין הרצון לחזור הביתה לבין הפחד והמצב הנפשי אחרי 7 באוקטובר. אנחנו מאמינים שצריך לתת להם זמן וצריך עוד קיבוצים קולטים".
המשך של הטרגדיה
"אנשים שלא יכולים לחזור לקיבוצם זה לא מתוך בחירה. זה חוסר יכולת לחזור למקום שבו דברים קרו, וזה המשך של הטרגדיה" אומרת אורלי. "הם אומרים – הבית שם והלב שם, ועד 7 באוקטובר היה המקום הכי טוב שאפשר לבקש. הקושי בעקבות מה שחוו לא מאפשר להם לחזור".
"אנחנו מעניקים עזרה למי שבוחר שלא לחזור. יש כוח ומשמעות לביחד, כולנו מסגרת של תנועה שיתופית, שיש לה ערכים משותפים של מוסר, אחריות הדדית ושותפות, בשם זה אנחנו באים.
"חלק מהתפקיד שלנו הוא לעזור להחזיק את המורכבות עבור הפרטים, המשפחות, הקהילות. לייצר פתרונות בתהליך של פרידה ולמצוא מקום אחר לגור בו, וגם לעמוד לצד הקהילות בתהליכים המורכבים של החזרה הביתה".
אורלי מוסיפה כי יש ציפייה שיותר קיבוצים יקלטו אליהם "גם אם יש קשיים בנושא של שיכון, מגורים והקצאות", ועל אף המורכבות של קליטת קבוצה לתוך קיבוץ. "למה שקרה ב-7 אוקטובר אין אח ורע וגם המענים עוד לא נכתבו בשום ספר. זה אירוע בסדר גדול דרמטי-לאומי ולנו כקיבוצניקים יש דרך להתחבר ולהיות שם".
