הדס פורת, מטפלת מינית בת מצובה וחברת עין כרמל, בשיחה אינטימית על מבוכה, מיניות בגיל השלישי ועל החלום שלה לחקור את השפעת הקיבוץ על המיניות
קשיים בתחום המיני היו קיימים כנראה תמיד ופנייה לעזרה הייתה מלווה בבושה ובמבוכה ונעשית בדיסקרטיות רבה. שינויים בתפיסת המיניות, כמו גם הצהרת ארגון הבריאות העולמי שזכותו של כל פרט לבריאות, ובכלל זה לבריאות מינית, העלו את המודעות והגבירו את הלגיטימציה לפנות לעזרה מקצועית בתחום.
"לטיפול מיני יגיעו יחידים או זוגות שיש אצלם משהו שאינו תקין" אומרת הדס, "אין חשק, אין עוררות, אין אורגזמה, והם רוצים לעבוד על זה על מנת לשפר או לתקן את המצב".
הדס פורת (47) היא פסיכותרפיסטית, מטפלת מינית מוסמכת ומטפלת זוגית בטיפול מבוסס רגש (EFT), שהתחילה לעסוק בתחום בגיל מאוחר יחסית. לאחר לידת בתה השלישית הגיעה לעבוד במרכז לנפגעות תקיפה מינית. "ידעתי שזה המקום עבורי, למרות שזו עבודה קשה ומתישה רגשית". במקביל לעבודה החלה להתמקצע בתחום, למדה לתואר ראשון ותואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ובמקביל גם לימודי טיפול מיני במחזור הראשון שנפתח באוניברסיטת חיפה. "למדתי המון בתוך עשר שנים, הייתי 'רעבה' ללמידת התחום והרגשתי שהגעתי הביתה", היא אומרת ומדגישה שמי שעוסק בטיפול מיני חייב להיות בעל תואר שני ומעלה בתחום טיפולי. כיום היא רכזת אקדמאית בתוכנית ללימודי טיפול מיני באוניברסיטת חיפה, מרצה ומלווה סטודנטים. במקביל היא עובדת בבית החולים הלל יפה בחדרה במרפאה לבריאות מינית ויש לה קליניקה מלאה בעין כרמל.
אופס אני גומר, אופס היא לא הספיקה
אז אילו מקרים יפנו לטיפול מיני? "אצל גברים אלו יהיו בעיות כמו שפיכה מהירה או מעוכבת, אצל נשים העדר אורגזמה. גם לגברים וגם לנשים יכולה להיות פנייה בעקבות תחושת חוסר חשק, חוסר רצון במין. ויש גם את הנושא הפיזיולוגי שאצל נשים הוא חוסר סיכוך בנרתיק ואצל גברים האם יש זקפה או לא".
היא רואה בעבודתה כזו המשלבת גוף ונפש, ועל כן עובדת בצמוד לאנשי מקצוע בתחומים שונים – אורולוגיה, גניקולוגיה, פיזיותרפיה רצפת האגן, פסיכיאטריה ועוד. "יכול להיות שיש בעיה שהיא רפואית, בעיה פיזיולוגית, כמו למשל מחסור בהורמון טוסטסטרון, ולכן אני עובדת בצמוד לאנשי מקצוע ומפנה על פי הצורך. ברוב המקרים הבעיה קשורה לתחום הרגש, לחרדה, וכאן אני נכנסת לתמונה. למשל 'חרדת ביצוע', שניתן לראות אצל גברים. אתחיל בכך שאחקור יחד עם המטופל מה שמע בבית על מין, על גבריות, על מה תפקיד הגבר, להבין מה המטופל נושא על כתפיו. לפעמים יש בראש דימוי של 'גבר-גבר' והמשקל שהמטופל נושא לא מאפשר לזקפה לקרות. בטיפול נחקור יחד את הנושאים האלה".
אז מה זה טיפול מיני?
טיפול מיני היה קיים בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, אך החל להיחקר באופן מדעי בתנאי מעבדה בשנות ה-50. סקסולוגים כמו מאסטרס וג'ונסון חקרו תגובות פיזיולוגיות ובנו את "מעגל התגובה המינית" שכולל ארבעה שלבים: עוררות, פלטו, אורגזמה והתרה. הלן זינגר קפלן המשיכה במחקר והוסיפה את שלב החשק, כלומר את החלק הרגשי. "אומרים שאיבר המין הכי גדול הוא לא זה שנמצא בין הרגליים אלא זה שנמצא בין האוזניים". במהלך השנים שולב בתחום טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (המבוסס על תרגול ושינוי דפוסים) ובהמשך טיפול פסיכו-דינאמי (המבוסס על שיחות).
"בבסיס התיאוריה עומדת ההנחה שגברים ונשים עוברים את אותם השלבים במעגל התגובה המינית אך לא באותה צורה", מסבירה הדס. "באופן מאוד כללי אפשר לומר שלגברים יש מנגנון של ON-OFF, מה שהולך ומתברר עם השנים והתפתחות המחקר כיותר מורכב. עיקר החקר היה של מיניות האישה וממצאי המחקר לגבי הנשים מצאו שהמיניות היא סובייקטיבית, כלומר גירוי יחווה אחרת, לא רק אצל כל אישה, אלא גם עבור אותה אישה עצמה בזמנים שונים ובמצבים שונים ומושפע רבות גם ממה שקורה סביב, מחשבות על עבודה או לימודים, כביסה או מטלות אחרות וכדומה. כן גילה המחקר שלא תמיד יש הלימה בין תחושות פיזיולוגיות שמתעוררות אצל נשים לבין מה שהן מרגישות, מה שאצל גברים פשוט יותר ונראה יותר לעין".
מי מגיע לטיפול?
"יחסית יותר גברים מגיעים לטיפול, כי הבעיה גלויה ורוצים לטפל בה. מגיעים זוגות צעירים וזוגות מבוגרים, חילונים, דתיים, נפגעי פגיעות מיניות והלומי קרב. אי אפשר 'לפלח' את האוכלוסייה.
מגיעים אלי הרבה זוגות אבל גם יחידים. מגיעים זוגות כשהמצב מפריע ובלתי נסבל, כשהקושי המיני מייצר חרדה ויש פגיעה בקשר. לפעמים יש פחד שהזוגיות תיפגע, בגלל הקושי בתפקוד המיני או שמגיעים כשהזוגיות כבר עומדת בסימן שאלה לפני פירוק". אומרת הדס ומספרת בגאווה והתרגשות על הודעה שזה עתה קיבלה, תינוק שלישי שבא לעולם בעזרת הטיפול הרגשי. זוג שהיה אצלה בטיפול בגלל בעיות בתפקוד מיני והיום חובק תינוק.
"יש בזוג משהו 'חי' שמאפשר את חקירת הקושי יחד. מגיעים גם יחידים שנמצאים בזוגיות ומסתירים מבן או בת זוגם שהם הולכים לטיפול. גם זו עבודה, למה מסתיר, מה מסתיר. כשמגיעים זוגות אני שואלת אותם למה הגיעו ושומרת אצלי בראש מה שאמרו, בידיעה שתוך כדי הטיפול אולי נגיע למחוזות אחרים". היא נפגשת עם בני הזוג למספר פגישות משותפות, לרוב לאחר מכן תיפגש לחוד עם כל אחת ואחד מבני הזוג, לשמוע מכל אחד בנפרד. המשך הטיפול יעשה יחד כזוג, בשיחות וללא מגע. "זה טיפול רגשי לכל דבר. הסימפטום של הקושי מתבטא במיניות, אבל תוך הטיפול מבינים שזו הדלת דרכה נכנסנו לעולם הפנימי של המטופל ויחד אנחנו יוצאים למסע משותף על מנת להבין איך ולמה נוצרה הבעיה".
לא כולל מגע
"אם מגיע אדם יחיד עם חרדה גדולה או מישהו שכדי לפתור את הקושי שלו צריך שתהיה לו בת זוג, אפנה אותו לסרוגייט, שמתפקד/ת כבן או בת זוג חלופי, במרפאה מפוקחת" היא מדגישה. "טיפול מיני אינו כולל מגע" היא חוזרת ואומרת. "מגיעים אלי נפגעי שרלטנים, אנשים שקוראים לעצמם 'אנשי טיפול' שאינם מוסמכים". היא מבקשת שהציבור יידע על איט"ם, האגודה הישראלית לטיפול מיני שכלולים בה המטפלים והמטפלות המוסמכים. "טיפול מיני הוא עסק רציני ונדרשת הכשרה ארוכה ומשמעותית כדי לעבוד בו. טיפול אצל אדם לא מוסמך יכול ליצור נזק טראומתי. מגע חורג מגבולות האתיקה וזו יכולה להיות פגיעה מינית לכל דבר".
בואי נדבר על המבוכה.
"המבוכה היא חלק בלתי נפרד מתחום העיסוק. זה בסדר שזה מביך, מראה על בוחן מציאות תקין, וצריך להבין ולמצוא איפה כן אפשר לדבר. זה עדיין נושא שלא מדברים עליו בפרהסיה אלא בחדרי חדרים. לשמחתי יש יותר מודעות, יותר זוגות ויחידים הולכים לטיפול, גם בפריפריה. צריך לאפשר את המבוכה, לתת לה מקום, לדבר עליה, לצחוק, להכיר בה. גם אני מובכת".
לא בכדי היא החלה לעסוק בתחום רק בגיל 38, "לקח לי זמן לגבש זהות מקצועית ולהעז. יש עדיין משהו שלילי, מביש, מביך, סביב מיניות. כל החיים היה לי חלום להיות מטפלת מינית, אני חושבת שזה קשור לכך שגדלתי בקיבוץ. העובדה שיש שטנץ אחד מובילה לכך שיש פחות אינדיווידואליות וחקירה עצמית. אותי משך לחקור להיות אחרת. בהתחלה אימא שלי הייתה לוחשת כששאלו אותה מה אני עושה, אבל הם למדו לקבל את תחום העיסוק שלי והתרגלו לרעיון".
היא חולמת לעשות עבודת חקר בנושא השפעת הקיבוץ על מיניות האדם, על אלו שגדלו בו ולתוכו. "הקיבוץ היה חברה שמרנית ושיפוטית. זה לא אפשר חקר מלא ובריא. גם המקלחות המשותפות של בנים ובנות עד גיל מאוחר מחקו את ההבדלים המגדריים. מצד אחד נושא המיניות היה מאוד פרוץ ומצד שני לא דובר. גילינו לבד ולפעמים באופן לא מותאם. החברה בקיבוץ צמצמה והגדירה טאבו, מה מותר, מה אסור, גם במיניות, עד כמה מותר לחקור ואיפה צריך להתיישר. ילד זקוק להכוונה ולא הייתה כזו בצורה בה גדלנו".
להתענג בדרכים אחרות
חלק מהמטופלים של הדס הם בני הגיל השלישי. "יש את העניין של הגוף, שכבר אינו נראה ואינו מתפקד כבעבר, סימני הגיל נותנים את אותותיהם, אבל יש את הרצון להיות ביחד. העבודה שלי, וזה נכון גם לגבי זוגות צעירים, היא למסמס את החשיבה שחדירה היא הכול. להרחיב את התפיסה, במיוחד עם זוגות מבוגרים: איך מקיימים מיניות אחרת שלא תמיד כוללת חדירה, או כוללת חדירה אחרת, לענג זה את זו וזו את זה בצורה שונה, יש איברים ארוגניים נוספים. בטיפול אני נותנת כבוד לבגידה של הגוף, לעיבוד האבל על מה שאיננו עוד ומשם מתקדמת" היא אומרת ומוסיפה שזוג ותיק לא חייב להגיע לטיפול זוגי. "זוג שהבסיס שלו חזק יכול לחקור בעצמו, לגעת בדרכים אחרות".
הדס ממליצה לזוגות לקבוע דייט, פגישה שבועית, שבה יעשו משהו מיוחד להגברת האינטימיות. "זה יכול להיות ערב סרט, ערב ריקודים, ערב משחקי קופסה. לא חייבים לצאת, זה יכול להיות בבית, לחפש משהו שאוהבים לעשות יחד אבל זה לא כולל כביסה או ניקיון". "יש גם תרגילי מגע" היא מסבירה, "להתחיל בידיים, לעבור למקומות נוספים בגוף, להרגיש איפה נעים, איפה פחות, ובעיקר לשחרר תפיסות מקובעות – לא חייב לעמוד, לא חייב להיות רטוב, לא חייבת להיות חדירה, אפשר להתענג גם בדרכים אחרות וזאת עבודה של הזוג לגלות את זה".
מגיעים אלייך אלמנים, אלמנות?
"כן. זה לפעמים יכול להיות יותר מסובך. הגיעה אלי אלמנה בת 86 עם חשק מיני לא מסופק. שלחתי אותה לחנות לאביזרי מין, היא רכשה לעצמה אביזרים בעזרתם היא יכולה לספק את עצמה והחיים שלה השתנו. צריך להיות פתוח גם לזה". על פי מה שהיא חווה מהשטח גברים אלמנים לרוב ימצאו בת זוג, לנשים קל יותר להתמודד עם הלבד. "גם כשהגוף משתנה ולא עובד כמו שהייתי רגילה, להקשיב לגוף ולספק את הצרכים. למצוא את האומץ ולהתגבר על המבוכה, לקנות בחנות לאביזרי מין ולשפר את איכות החיים. אני נותנת כבוד לבדידות, לקושי, לאובדן ואז עוזרת למצוא פתרונות לבדידות, לחשק המיני. מהמיטה עד המיתה – החשק המיני תמיד קיים. חשוב לא להיבהל מזה, גם בגיל מבוגר".
