מתי איחוד מפלגות לא מניב יתרון אלקטורלי? איזו מפלגה משוכנעת שרק היא מייצגת את המצע המדיני-חברתי הטהור של השמאל? העניינים מתחממים לקראת האחד בנובמבר
חודשי ההיערכות לבחירות הקרבות מבטיחים תקופה מותחת ומרתקת. המפלגות, המועמדים והמערכת הפוליטית כולה יעברו מעתה ועד האחד בנובמבר, לקמפיין בהילוך מזורז ובציפייה דרוכה להיערכות בדמות סדר חדש. חלק מהח"כים המכהנים לא ישובו לקדנציה נוספת בכנסת, ואפשר שגם מפלגות אחדות יימצאו עצמן מחוץ לזירה הפרלמנטרית, לאחר שלא יצלחו את אחוז החסימה.
יש להניח שחלק לא מבוטל מראשי המפלגות המתמודדות שואלים את עצמם, האם נכון ונבון מצדם להתמודד לבד, לקדש את הבידול והייחוד, או שמא חכם יותר לשקול הליכה משותפת ואולי אפילו איחוד מלא עם מפלגה אחרת. מדובר בשאלת מפתח קריטית העלולה לחרוץ את גורלם הפוליטי ולהשאירם באופוזיציה, במקרה הטוב, או אולי בכלל מחוץ לכנסת, במקרה הפחות טוב.
הסכנה: לא לעבור את אחוז החסימה
מתי מחשבה כזאת מתחילה לקרום עור וגידים? תמיד ערב בחירות. מפלגות גדולות מעוניינות לצרף מפלגות, כדי לקדם אפשרות של הקמת קואליציה רחבה ולשפר יכולת להקים ממשלה מנצחת. מפלגות קטנות שוקלות אפשרויות של חיבורים ואיחודים, כשהן מגיעות למסקנה, לרוב על פי סקרים, שכוחן הולך ופוחת עד כדי אפשרות, כאמור, שלא יעברו את אחוז החסימה, וכאשר קיים חשש אמיתי להישרדות הפוליטית של המפלגה. במקרה כזה קיימות מספר אפשרויות:
האפשרות הראשונה היא התמודדות ברשימה משותפת, פעילות בכנסת כסיעה אחת, מחויבות למצע משותף, אך עדיין כל מפלגה ממשיכה לשמור על זהות נפרדת. ראו: המערך בזמנו בין מפלגת העבודה ומפ"ם, או גם הליכוד בבחירות 1973, שכלל את גח"ל (גוש חרות ליברלים), "המרכז החופשי" ו"הרשימה הממלכתית".
אפשרות שנייה היא איחוד מלא, הקמת מפלגה משותפת ואיחוד מוסדות המפלגה. המועמדים לכנסת מתמודדים כרשימה אחת ומחויבים למצע משותף. עם זאת, כל אחת מהמפלגות המרכיבות את האיחוד ממשיכה לשמור על זהותה, תוך שמירה קפדנית על מפתח סיעתי. ראו: העבודה – איחוד מפא"י, אחדות העבודה ורפ"י (1974).
אפשרות שלישית – איחוד מלא והתמזגות טוטלית לגוף מפלגתי אחד, תוך השלמה וויתור על זהות נפרדת, על מוסדות נפרדים ועל ייצוג סיעתי נפרד. ראו: האיחוד בין "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" (1956), שיצר והקים בזמנו את המפלגה הדתית-לאומית, המפד"ל.
איחודים מוכיחים את עצמם
יש מי שיאמרו וגם יתמכו דברם בדוגמאות, שבהן איחוד מפלגות לא הניב בהכרח יתרון אלקטורלי מובהק לרשימה החדשה. אכן, לא תמיד ולא בכל מקרה השלם עולה על סך כל החלקים בנפרד. אך אלה הן דוגמאות יוצאות מן הכלל. בדיקה ארוכת טווח מצביעה דווקא על כך שאיחודים כן מוכיחים את עצמם ומקדמים את מרכיביהם להקמת קואליציה יציבה או לחלופין, אופוזיציה משמעותית.
בשלב זה עדיין מוקדם להעריך את "מפת האיחודים" הצפויה ערב הבחירות הקרבות. בדבר אחד אין ספק. הליכוד יעשה כל מאמץ אפשרי להרחיב את מעגל התמיכה בו ולהציג קו ניצי ולוחמני ביחס לתביעה להמשך התיישבות יהודית בשטחי יהודה ושומרון, ביחס להתנחלויות, וביחס למפלגות הערביות, זאת כדי לגרוף מקסימום קולות מקרב הציבור הלאומני-דתי-שמרני (צעירי ש"ס, תומכי בן-גביר וסמוטריץ' וכד').
לקבץ את תומכי השמאל
בשמאל המצב מסובך עוד יותר. מדובר במערכת מפלגתית מקוטבת שלעולם תתאמץ לבטא דווקא את השוני והבידול בין כלל מרכיביה. במציאות דמוגרפית במדינה שהולכת ומשתנה, לדאבון לב, לרעת השמאל, ראוי ונכון היה לקדם, נכון להיום, חשיבה שונה בזכות איחוד ולאו דווקא בזכות ייחוד. הדבר נכון במיוחד במגרש הפוליטי שבין העבודה ומרצ. גם אם מדובר במניעים הנובעים מהרצון להישרדות פוליטית אישית, ובין אם מדובר במניעים לכאורה אידאולוגיים, נחוץ וראוי כיום לעבודה להתאחד עם מרצ ולהיפך. היומרה של מנהיגת העבודה, מרב מיכאלי, להוות מפלגת שלטון, אינה מעוגנת כיום בשום מציאות אלקטורלית. אפשר אולי שזה יקרה אי-פעם, בעתיד הרחוק, אך הבחירות הן בנובמבר הקרוב.
הדבר נכון גם כלפי מרצ, מפלגה שמשוכנעת (בעיקר משכנעת את עצמה) שהיא ורק היא מייצגת את המצע המדיני-חברתי הטהור והבלעדי, על אף שבעיקרו הוא אינו שונה מהמצע המדיני-חברתי של העבודה. במציאות של מערכת הבחירות הקרבה, אפשר ששתי המפלגות יתגברו על אחוז החסימה. אך באותה נשימה קיימת גם אפשרות הפוכה, שאחת משתי המפלגות הללו, ואולי שתיהן, לא יצלחו את המכשול, ובכך יגרמו לאובדן קולות משמעותי, מה שיבטיח הפעם כמעט בוודאות את ניצחונו של הימין בראשות נתניהו.
ככל ששתי מפלגות השמאל ימשיכו במהלך הקיץ הנוכחי להסביר לציבור תומכיהן מדוע הן שונות ומובדלות זו מזו, כך הן עלולות לערער עוד ועוד את האמון בהן. הן עלולות לגרום לציבור התומכים המסורתי שלהן לחפש נחמה ומפלט במחוזות מפלגתיים אחרים, כאלה שמסוגלים על אמת להעמיד אתגר אלקטורלי מול הימין בכלל ובפני הליכוד בפרט.
בעידן של נוכחות תקשורתית עמוסה ורשתות חברתיות פעילות, קיימת חשיבות רבה להמצאת מותג פוליטי-מפלגתי חדש ומפתיע. אם אכן קיים רצון להגיע לעמדות השפעה שלטוניות, יש להציע לציבור נוסחה שונה מזו שאליה הן התרגלו בעבר. איחוד בין העבודה למרצ המבוסס על היפרדות מנוסחאות שעבר זמנן, עשוי לקבץ מחדש תומכים רבים שנטשו ועזבו את מחנה השמאל. החלופה לשינוי הנדרש היא המשך התבוססות בנוסטלגיה שעבר זמנה והמשך מגמות התנוונות בשתי המפלגות. אני מאוד מקווה כי עדיין לא מאוחר מדי לשלב זרועות, וכי גם בעבודה וגם במרצ יבינו, כי במשחק הפוליטי-מפלגתי יש חשיבות ומשמעות עצומה לעיתוי הנכון. גם בפוליטיקה הציווי הכי חשוב זה להיות חכם ולא בהכרח להיות טהור וצודק.