להיות "כדוריסט" הייתה משאת נפשם של רבים מבני הנוער בשנים שלאחר קום המדינה, גם בגלל ההילה המסתורית שאפפה אותו, וגם בגלל תכני הלימוד ושיטות החינוך הספרטניות. בימים אלה מציין בית הספר 90 שנה להיווסדו
סר אליס (אליהו) כדורי נפטר בשנת 1922 בהונג קונג. הוא היה בן למשפחה יהודית עשירה מבגדד, בצוואתו כתב שיש להקים בית ספר חקלאי לילדי ארץ ישראל. ממשלת המנדט החליטה להקים שני בתי ספר: אחד בטול כרם למגזר הערבי, והשני ליהודים בגליל התחתון, למרגלות התבור. ב-1934 נפתח המחזור הראשון בו למד יגאל אלון, אחריו יצחק רבין, המשורר חיים גורי ואחרים מפעילי הפלמ"ח. די מהר הפך המוסד למקום המייצר מנהיגים. המנהל האגדי שניהל אותו ברוב שנותיו וסייע בעיצוב דמותו היה ד"ר נתן פיאט. למדו בו מקצועות עיונים, ובעיקר מקצועות חקלאיים ברמה גבוהה. שילוב של לימודים ועבודה. למבחני הכניסה היו מגיעים כ-300 נערים ורק 15 אחוז היו מתקבלים.
מנטליות צבאית בריטית
כאשר פגשתי את יעקב יוניש (81, בית-השיטה) "כדוריסט" שרוף, והזכרתי את המילה "כדורי" עיניו בהקו וחזהו התמלא גאווה. כדורי בשבילו הוא אחת הפסגות אליה הגיע בחייו. שלוש שנים התחנך בכדורי ואותן לא ישכח לעולם. הוא מרגיש בר מזל שהתקבל מתוך מאות נערים שביקשו להיקלט, אך לא עברו את הסף.
בשנת 1956 כשהיה בכיתה י' עזב את בית הוריו בקריית חיים ואת חבריו מהנוער העובד ונכנס ללמוד בכדורי. השיטות החינוכיות לפיו פעל בית הספר התבססו על הפנימיות הצבאיות באנגליה, שנקטו משמעת ברזל במטרה לחשל את אופיו של הנער ולעצב אותו מחדש. הוא שידר מנטליות צבאית בריטית המותאמת להוויית הפלמ"ח. יוניש בא מבית של פועלים, אביו עבד בחברת החשמל ואימו הייתה עקרת בית. בית פולני טיפוסי, חם ומלטף.
מה משך אותך לעזוב את הקן החם וללכת לבלתי ידוע, למקום תובעני, עם קודים מוזרים ומסתוריים?
"כדורי הייתה אז משאת נפש של נערים רבים" מספר יוניש, "המדריך שלי בתנועה למד בכדורי. הוא סיפר לי על החיים במקום. הערצתי את יגאל אלון שלמד שם במחזור הראשון וליווה את בית הספר בהמשך. משאת נפשי הייתה ללמוד חקלאות ולרעות צאן בקיבוץ. ההורים שלי היו בשוק, הם כמו הורים פולנים טובים רצו שאהיה עורך דין. אבל בסוף אני זה שהחלטתי. בביקור פרטי שעשיתי שם פגשתי את חבריי הבוגרים מהקריה שזופים, שריריים וזקופים. אני הייתי נער נמוך וצנום. הם הפכו לדמויות החיקוי שלי, ושאפתי להידמות להם. בנוסף, ההילה המסתורית של כדורי סקרנה אותי, רציתי לדעת מה יש במקום המסתורי הזה, שייצר סיפורי אלף לילה ולילה".
איך הייתה קבלת הפנים?
"תהליך הכניסה היה מורכב משני טקסים מרכזיים: טקס השבעה וטקס הכתרה. בשבוע הראשון התקיים טקס ההשבעה המסורתי, אירוע ראשון בסדרת פעילויות שהיו 'טקסי מעבר' מהנער שהיית, לזה שאתה הולך להיות. המבנה החברתי היה מורכב משלוש קבוצות גיל: 'אליפים', כיתה י', 'בתניקים' כיתה י"א, 'ג'מילים' כיתה י"ב. כבר ביום הראשון הבתניקים הוציאו אותנו בריצה למסלול מכשולים של שעתיים, זחלנו בין הקוצים עד שהגענו לערמת זבל שהדיפה ריח חריף של צחנה. התבקשנו להרים ביד פיסת זבל ולצעוק: "זבל, זבל, זה טוב – אנחנו סתם חרא".
אחר כך הובלנו למערה גדולה ליד הכפר שבלי שלמרגלות התבור, נשכבנו על הקרקע כשהבתניקים והג'מילים עומדים מעלינו ושרים את השירים המסורתיים של כדורי: "אליף, אליף הוא איש הרוח, אליף, אליף הוא נאד נפוח, אליף, אליף – אתה חמור, אליף, אליף – תישק בחור". פתאום השתררה דממה. בתוך המערה היתמר עשן לבן ובתניק אחד רחב כתפיים עמד ליד השולחן, דגל ישראל מימין ודגל כדורי משמאל, על השולחן ספר תנ"ך, ולידו הספר הקדוש של כדורי, שנקרא לייג'ר, ואקדח. הבתניק קרא את מסמך ההשבעה שמתייחס לאהבת הארץ ולשמירת המסורת של כדורי. אני זוכר את המשפט האחרון שלו: 'אם תפרו מסורת זו, יד הכדוריסיטים תרדוף אתכם בכל מקום!'. אחד אחד ניגשנו לשולחן, הנחנו את היד על הלייג'ר ובקול רועד אמרנו: 'א נ י נ ש ב ע!' הייתי נרגש מאוד ודמעות זלגו מעיניי. בחלק הזה של ההכתרה הבתניקים היו משנים לאליפים את שמם ומכנים אותם בשמות חדשים לפי מידות גופם וצורתם, שמות כמו: פופיק, טוכס, קופי, שושיק ועוד. שמות אלה דבקו בנו לאורך כל חיינו".
מהו טקס ההכתרה?
"שבוע לאחר ההשבעה התקיים טקס 'ההכתרה'. זהו טקס מעבר מנער לבוגר. בלילה נערכה העלייה המסורתית לתבור. הבתניקים עמדו בטור שהשתרך מהכפר עד המנזר שבפסגה במרחק של 50 מטר אחד מהשני. בידיהם פנסים ומקלות קפא"פ. אנחנו, האליפים, היינו צריכים לרוץ את כל העלייה התלולה לתבור, כשהבתניקים צועקים ומאיצים בנו לא לעצור. הגענו לפסגה מותשים ורצוצים, וליד קיר המנזר שכבנו על הארץ כשראשינו כבושים בקרקע, נרגשים ולא מעכלים. המתנו לזריחת השמש, והינה היא הופיעה בכל הדרה. זריחה כזו רואים רק פעם אחת בחיים.
אחרי שירדנו מהתבור עייפים חיכה לנו משחק כדורגל. זה היה משחק מבוים. הסבירו לנו שאנחנו חייבים להפסיד, כי בחיים צריך ללמוד גם להפסיד. האליפים הביאו מיטה ומזרון עליה שכב השוער הבתניק, ואת השוער שלנו קשרו עם גלגלת לשער. כשהיה מגיע כדור לשער, שני שופטים בתניקים היו מרימים אותו מעלה וכל הקהל, מורים, תלמידים ובני המשפחות, היו שואגים: גול! וכך הסתיים המשחק 0:24 לרעתנו, כמובן.
חצי מלך
משמעת הברזל הייתה חזקה בכל התחומים, והתבטאה גם בבחינות. לאחר שהמורה חילק את הבחינה, הוא היה יוצא מהחדר. התלמידים שמרו אחד על השני. העתקה במבחן הייתה אסורה וגורלית. תלמיד שהעתיק, נזרק בצורה משפילה מבית הספר, לא לפני שחטף מהלומות והוסתר במרתף במשך שבוע, אחר כך היו מלווים אותו לכביש וזורקים לו את ציודו האישי. גם בעבודה הייתה משמעת קשוחה. מי שאחר לחליבה למשל, שישה חבר'ה היו שמים עליו שמיכה ומחטיפים לו מכות".
מה זה להיות אליף בעיניך?
"להיות אליף זה להיות במעמד נחות, זהו שלב זמני, שחייבים לעבור אותו. אתה משפיל עיניים וחורק שיניים. זה חיים קשוחים והתמודדות יומיומית עם ערכים מוסריים גבוהים. לא אהבתי את הקטעים עם המכות, וכשהייתי בתניק ניסיתי לרכך קצת את התגובות האלה. כשאתה הופך להיות בתניק מעמדך משתפר מאוד ואתה חצי מלך.
כדי לעבור מאליפים לבתניקים היה עלינו לבצע משימה: למצוא את הלייג'ר לפי סימנים, לשמור עליו ללמוד אותו ולהחביאו למחזור הבא. זהו ספר עב כרס שכלל שירים שכתבו התלמידים לאורך כל השנים, השירים הראשונים נכתבו ע"י חיים גורי".
ב-18 השנים הראשונות למדו בכדורי רק בנים. מוסד גברי מאצ'ואיסטי. אחר כך צורפו בנות וערבים, עימם קשר יוניש קשרי ידידות. למעשה, כאן נזרע הזרע הראשון של יחסו למגזר הערבי ולתפיסת עולמו המחברת, כשלימים יקים את עמותת "צועדים יחד לעתיד משותף", שפעלה רבות לחיזוק שיתופי פעולה ודו קיום. "התקופה הזו נתנה לי פוש לדברים רבים שעשיתי בחיי, ואני חייב לה הרבה מהצלחותיי" אומר יוניש.
היום כדורי הוא בית ספר חקלאי אזורי לכל דבר, עם בחינות בגרות ודגשים אחרים, אם כי ההילה סביבו עדיין נשמרת.
תגדיר במשפט אחד, מהו כדורי בשבילך?
"כדורי היה בשבילי מגדל אור בגיל הנעורים. שם למדתי לאהוב את הארץ, את האדמה, את הטבע. שם למדתי מהי אחריות, רעות ונחישות. כדורי היה בית ספר לעיצוב היחיד ולגיבוש היחד".
סדר בטעם של פעם
יוניש הפנים עמוק את ערכי כדורי. את הנחישות הוא לוקח לכל הפעילויות והיוזמות שהקים ברחבי הארץ ובקיבוץ. הוא ניהל את המדור לתכנון ישובים של התק"ם, את השיתוף האזורי בית שאן והקיבוצים, את "עמותת התיירות בעמקים", את ארגון "צועדים יחד לעתיד משותף" – ערבים ויהודים, ריכז את הבנייה בקיבוץ, פעל בחגים ובתרבות ועוד. יזם בלתי נלאה, איש של עשייה וחזון, שלעיתים הקדים את זמנו.
בימים אלה הוא מפיק את ליל הסדר בבית השיטה. רוצה להחזיר עטרה ליושנה, ומשקיע לילות כימים בהכנות הכוללות מקהלה ותזמורת, קטעי המחזה, הכול בטעם של פעם. צוותים רבים עוזרים לידו ויש התרגשות גדולה לקראת הסדר בחדר האוכל, שקם לתחייה לאחר סגירתו ארוכת השנים, בו יתכנסו כ-500 איש לקיום הטקס כהלכתו. זה לא פשוט וקל, זה דורש הרבה נחישות, אותה הפנים יוניש כנער עוד מימיו בכדורי.
