אומרים תלמה ואחי רוזן, הסבתא והסבא של המוסיקאי אלון אהל, בן ה-22, שנחטף ממסיבת הנובה ומוחזק ברצועת עזה * תמר פלד-עמיעד משרטטת כיצד מרגישים הסבתא והסב של חטוף
תלמה ואחי רוזן הם הסבתא והסבא של המוסיקאי אלון אהל, בן ה-22, שנחטף ממסיבת הנובה ונמצא מאז ה-7.10 בעזה. חודש וחצי לפני שנחטף חזר אהל לישראל אחרי חצי שנה של טיול במזרח. הוא הספיק לטייל בהודו, סרי לנקה, ויאטנם, פיליפינים ותאילנד. בהמשך היה אמור לעבור להתגורר בתל אביב יחד עם חברים, לעבוד וללמוד כמה קורסים בבית ספר רימון.
היו לי חששות לפני הפגישה עם תלמה ואחי. הבחירה לראיין את תלמה ואחי נבעה ממחשבה, שסבתא וסבא הם גם מהדמויות מהחשובות ומיטיבות עם גידול הילדים. תמהתי מה עובר על סבתא וסבא כשהנכד שלהם נמצא שם, בעזה.
יצאתי מנקודת הנחה שאפגוש אנשים שבורים. פגשתי את תלמה ואחי, שאלון הוא נכדם הבכור, והם אופטימיים וממשיכים ונוקטים בקו אותו נקטה עידית בתם, אמו של אלון.
אחי ותלמה גרים בישוב הקהילתי עדי שבעמק יזרעאל והם מדברים בגאווה ובעיקר באהבה על אלון נכדם האהוב:
תלמה: "אלון הוא נכדנו הבכור והבן הבכור להוריו עידית וקובי. אלון נולד ב-10.2 ומטבע הדברים, עידית וקובי עבדו ואנו שמחנו להיות עם אלון ממש מידי יום. בין אלון ואחי היה קשר ממש בלתי נפרד. אחי היה מסתובב עם אלון על הידיים, צמוד צמוד, קשר ממש בלתי ניתן להפרדה.
"אלון ידע סמלים של מכוניות כשרק החל לדבר כתינוק, ועם צמיחתו פיתח ידע זה לבקיאות עצומה על מכוניות. מסתבר שהמשיך במידה רבה את דרכו של קובי אביו. אלון מיום לידתו היה מאד משמעותי בחיינו ואנו בחייו. כשאלון חגג בר מצווה, נסענו כל המשפחה לטיול בארצות הברית, והוא רק ילד בן 13. אלון הוביל והחנויות אליהם נכנסנו היו חנויות של מכוניות וסמלי מכוניות וחנויות של כלי נגינה. לאלון שני אחים אהובים, רונן וענבר.
מתי נוכחתם בכישרון המוסיקלי שלו?
אחי: "כשאלון היה בן 8 בערך, לקח קסילופון שהיה בבית ופשוט ניגן כמו מקצוען. אלון החליט ללמוד לנגן וההורים כמובן עודדו אותו ללמוד ולנגן. המורה שלימדה אותו לנגן התרשמה מאד מהכישרון והיכולות המוסיקליות שלו, ואמרה להורים שאלון מוכשר ברמה הגבוהה ביותר ועוד אמרה שאלון הוא ממש עילוי מוסיקלי. בתיכון הוא למד במגמת מוסיקה והיה מנגן בבקרים לפני בית הספר ובשעות הערב לפני השינה. המוסיקה זרמה בדמו והיה כלי לביטוי מופלא. ,
תלמה: "אלון הוא הנכד הבכור שלנו ושל הוריו של קובי. נכד בכור לשני הצדדים, כולנו מטורפים עליו. אחי הוא אספן מטבעו, יש לו מספר אוספים. אחי הדביק את אלון באוסף השעונים שלו – ואלון הפך לשותף וידען בשעונים. אנו אוהבים את כל נכדינו. לאלון מטבע הדברים, בשל היותו הבכור, יש מקום מיוחד בליבנו."
נחטף מהמיגונית
מה קרה לכם ב-7.10?
תלמה: "ערב קודם, ערב שמחת תורה היינו יחד עם שתי בנותינו, החתנים והנכדים. במשך הערב נגה בתנו, העובדת כמיילדת, הוקפצה לעבודה בבית חולים. הערב נמשך ואלון השיג כרטיסים על מנת לנסוע עם חברים למסיבת נובה. אלון וחבריו יצאו בשתיים וחצי בלילה למסיבה. הם הגיעו בחמש וחצי לפנות בוקר למסיבה ואלון הספיק לרקוד על הבמה."
אחי: "בשבע בבוקר של ה-7.10 התעוררתי בשבע בבוקר, פתחתי טלוויזיה וראיתי מה שקורה. הרמתי טלפון לקובי ושאלתי 'איפה אלון?' ועדיין לא תיארנו לעצמנו את שעומד לקרות. ניסיתי להתקשר לאלון, גם עידית וקובי התקשרו אל אלון אבל לא הצלחנו ליצור איתו קשר. רק לקראת שעות הערב הבנו שהמצב לא טוב. רונן, אחיו של אלון, היה בשנת שרות בבארי עד סוף אוגוסט והיה מחובר לקבוצות מבארי. הוא ידע והבין ראשון את גודל הקטסטרופה וחומרת המצב."
מה אתם יודעים על מה קרה עם אלון ב-7.10?
אחי: "אלון היה במיגונית המפורסמת עם ענר שפירא. הסתתרו שם 29 חברה מהמסיבה. מחבלים זרקו רימונים לתוך המיגונית ואלון יחד עם ענר, הירש גולדברג פולין ואילה כהן זרקו את הרימונים החוצה. היה שם קרב גיהינום. ענר זרק את רב הרימונים ואלון היה לידו ונלחם וזרק אף הוא רימונים החוצה. למחרת נודע לנו שאלון נחטף לעזה. מי שסיפר לנו היה איתמר, חבר של אלון שהיה עימו במיגונית. הודעה רשמית קיבלנו רק לאחר שבועיים."
לשדר לאלון עוצמה
תלמה ואחי מספרים על דרך ההתמודדות של עידית וקובי היוצאת דופן וההחלטה של עידית וקובי, העוברת ומונכחת בכל המשפחה.
תלמה: "עידית הבינה שהדבר הכי משמעותי הוא איך היא מובילה עצמה בימים אלו. עידית הבינה שהדרך שלה היא ליצור תמונה אופטימית, עם אמונה מאד חזקה שהכוח שלה מחזק את אלון. עידית חוזרת ואומרת שאלון בסדר ויחזור הביתה. עידית שומרת ומכוונת לשליחה לאלון תחושות של עוצמה כוח. עידית חוזרת ואומרת זאת.
"החלטנו להמשיך בקו של עידית. אנחנו לא מוכנים לשבת שבעה ולא נותנים למחשבות קשות להשתלט. בחודש הראשון היה לא קל. לא הייתי מסוגלת לדבר על מה שקרה. לקח לנו זמן עד שהגענו לכיכר החטופים. אחי המשיך לעבוד וגם אני שומרת על הפעילויות השגרתיות שלי. בחרנו להמשיך ולהיות בעשייה."
איך אתם מסיטים ומשתלטים על מחשבות קשות?
אחי: "אין לי מחשבות פסימיות וסרטים קשים. מבחינתי, עוד קצת ואראה את הנכד האהוב שלי."
תלמה מחייכת ואומרת: "ראית את הפרפר הלבן הזה עכשיו? בעבורי הפרפר הזה ועוד סימנים אומרים לי שאלון בסדר. אנו לא מוכנים להיות במקום של מסכנות, של רחמים עצמיים. החלטנו להיות אופטימיים ולא לאפשר לשום מחשבה לשנות את האמונה האופטימית שלנו. מטבע הדברים מה שקרה לנו והמציאות הזו שאלון חטוף בעזה, הפגיש את כל המשפחה עם מציאות חדשה ומאד מורכבת."
אחי: "עידית, בתי, מי שהכרתי עד ה-6.10 – היא לא הבת והאישה שהיא היום. נוצרה כאן צמיחה יוצאת דופן עם עוצמה מעוררת התפעלות והתפעמות. עידית החליטה שהיא לא רבה עם המציאות, כשהבינה שזו האסוציאציה החליטה שהיא פועלת ועושה רק מה שהיא יכולה.
"יש בעידית גדולה יוצאת דופן. עידית אינה מאשימה, שומרת כל הזמן על המרכז הפנימי שלה ומתמקדת בכך שאלון וכל אלו שעימו, החטופים, עליהם לחזור ביתה. אנחנו לא מאפשרים למחשבות קשות לנהל אותנו. אנו מנהלים עצמנו במחשבות אופטימיות.
"אלון הוא בחור יפה עם חיוך על הפנים, מאד חברותי, מאד אהוב," מסביר אחי. "זה הקו שעידית וקובי מובילים – לקחו את מבנה אישיותו של אלון ומתמקדים ביופיו ונוכחותו הנהדרת. אנחנו לא נמצאים במעגל של אימה. הפעילות שלנו היא בעיקר בעבור אלון. אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות. הפעילות שלנו מאד עוזרת לנו בשגרת חיינו. אלון חי ובכך אנו מתמקדים. אנו מגיעים לכיכר החטופים, שם אנו נפגשים עם קבוצות שונות, בעיקר קבוצות המגיעות מחוץ לארץ."