אלמוג סורין; גל פלג-אריאל
יואל חג'בי, מושבניק, נולד וגדל במושב יכיני שממוקם בצפון הנגב. אביו היה בעל רפת, בה עבד ועזר כבר מילדות. ברפת המושבית הם עשו הכל לבד- הזנה, חליבות וטיפולים בריאותיים. הוא מאוד אוהב בעלי-חיים ומציין שבילדותו הייתה לו פרה בשם "חמודה", איתה היה לו קשר מיוחד וקרוב כמו עם חיית מחמד.
לאחר סיום השירות הצבאי עבד עוד מספר שנים ברפת ולאחר מכן החליט לצאת לחפש את דרכו בעולם הגדול, עבד כשכיר ברפת בקיבוץ מפלסים 18 שנים, במהלך תקופה זו התמקצע בכל תחומי הרפת ובשנת 2016 התמנה למנהל רפת קיבוץ גבים.
סדר היום של יואל כבר נותן מושג דיי ברור למה הרפת של גבים כל כך מצליחה. הוא מסוג המנהלים ששמים דגש על הפרטים הקטנים, עובד יחד עם הצוות ולא מפחד ללכלך ת'מגפיים.
היום שלו מתחיל באבוס. אחד המקומות החשובים ברפת, כ-60% מהוצאות הרפת הינן בגין מזון, לכן חשיבות רבה לניהול ממשק ההזנה.
"אני מגיע בבוקר, עובר על האבוסים כדי לראות כמה שאריות נותרו או שהאבוס נקי. אנחנו מכינים את האוכל בעצמנו וזו הנקודה שבה הכול מתחיל. יואב שעני משה"מ מתכנן עבורנו את המנות. בזמנו, כשהיה מדריך צעיר, החלטתי שאני רוצה לעבוד אתו. לא עניין אותי לעבוד עם תזונאים וותיקים יותר ומעולם לא הצטערתי על ההחלטה. יואב הוא תזונאי מקצועי ושיתוף הפעולה בינינו מצוין לאורך שנים."
נוסף על חשיבות תכנון ההזנה, יואל מציין את תחום ניהול המלאים. המלאי טומן בחובו הרבה כסף וחשוב ביותר לנהל אותו בקפידה ולהיות עם היד על הדופק.
"ברמה היום יומית צריך לדעת מה המנה שהתזונאי מכין ומה הפרה באמת אוכלת ולעקוב אחר הנתונים. אנחנו עושים זאת ברמת דיוק גבוהה, הן בהעמסת המזונות והן בחלוקה לקבוצות השונות. בנוסף, כל משאית שנכנסת אלינו לרפת חייבת להישקל (למרות שכולן מגיעות שקולות) ואנחנו מוודאים שכמויות המזון המוגש נכונות.
כמו כן, אני תמיד בודק את החלוקה עצמה, שאין טעויות, כי זה יכול ליצור מצב של עודף או מחסור לקבוצות מסוימות וזה בעייתי ביותר."
בהמשך היום יואל מתפנה להגיע למשרד ולעסוק ביתר התחומים- בריאות ופוריות לדוגמה, וגם לבצע חליבות ועבודות שוטפות ברפת כמו יתר הצוות.
"אני חושב שאני מנהל מסוג אחר, חשוב לי להיות עם העובדים ואין לי בעיה לעשות את העבודות "השחורות" יחד איתם. לדעתי, זה משדר אכפתיות והכי חשוב, גם עובר הלאה להתנהלות שלהם אחד כלפי השני. הם מבינים שאני מוכן לעשות כל עבודה, אז גם הם עושים את זה באופן יזום, גם אם אתה לא אומר להם."
יואל מוסיף לגבי אופן ניהול הרפת: "דברים נוספים שחשובים לי- שגרת עבודה טובה וזורמת, כדי שנוכל לעבוד עם מינימום בלתמ"ים ושהעובדים יתנהלו באופן חכם. לדוגמה, אני משתדל למנוע עודף כוח אדם ודוגל ביום עבודה מלא ועמוס, כולל שעות נוספות שמגיעות לעובדים ומשמחות אותם. אני מעדיף טיפה לחץ ברפת, כך כל העובדים עסוקים והעבודה נעשית טוב יותר וגם נמנעים מקונפליקטים מיותרים בין חברי הצוות."
הוא מדגיש: "ענף הרפת סובל ממחסור בכוח אדם. אין מספיק עובדים נאמנים ויציבים וקשה למצוא חבר'ה צעירים שיעבדו ברפת. רק בודדים מוכנים לעבוד בחקלאות ואפשר להבין אותם, הם לא רוצים לעסוק במקצוע שבו העבודה בשעות לא שעות, מתלכלכים וגם המשכורות לא כמו בהייטק. הם מעדיפים להרוויח כסף בלי להתלכלך."
שתי בנותיו גם החליטו לא להמשיך בדרכו, אבל הוא לא מצטער בשבילן- "לא הייתי רוצה שהן יכנסו לענף החקלאות בארץ, זה ענף קשה והמדינה לא מעריכה."
עם זאת, ולמרות שמחסור בדור המשך מקצועי ויציב הוא מנת חלקן של לא מעט רפתות, ראוי לציין שהצוות ברפת גבים הוא חלק בלתי נפרד מההצלחה של הרפת.
"כבוד הדדי הוא הכי חשוב, וגם חיוך"
כשיואל נשאל מהן המטרות שהציב לעצמו בניהול הרפת, הוא מספר: "אני זוכר שהגעתי לגבים ומרכז המשק אמר שהמטרה של הקיבוץ היא שבעוד שלוש-ארבע שנים נהיה ברווח של חצי שקל לליטר. בפועל, השינוי קרה מאוד מהר וכבר תוך שנה וקצת השגנו את המטרה. מנהל המשק התרגש ורצה להבין איך הדברים האלה קורים ואיך אפשר לעשות שינוי כזה דרסטי מקצה לקצה, הסברתי לו שהשינויים היו ממשקיים והתמקדו בעיקר בניהול המלאי ותכנון המזון, ניהלנו בצורה חכמה יותר את רכישת המזונות ושמנו לב לפרטים הקטנים ברפת, כי זה מה שמביא את התוצאות.
נוסף על כך, אנחנו משתדלים לבצע את עבודות האחזקה והמסגרות בעצמנו, כמעט לא נעזרים בסיוע חיצוני, אלא בתחומים שאיננו בקיאים בהם כמו מערכות חשמל.
עוגן נוסף בשגרת הניהול הוא שבסוף כל יום אני מכין תוכניות ליום למחרת, יש רשימת משימות שהעובדים יכולים לראות בכל סוף יום וכך יודעים מה צריך לעשות למחרת. כך הכול צפוי לעבוד באופן חלק ועל-פי לוח זמנים. זו אחת הסיבות שיש הרמוניה טובה בין העובדים, עוזרים אחד לשני כשצריך, הרפת שקטה וגם לעובדים יש זמן מנוחה. חשוב לי להתייחס לעובדים טוב, זאת עבודה מאד קשה ובסופו של דבר אני רוצה שהצוות יעבוד יחד ובשיתוף פעולה, במיוחד העובדים הזרים עם העובדים הישראלים. מלבד זאת כבוד הדדי הוא הכי חשוב וגם חיוך."
יואל בן 53 ולא סתם עובד ומנהל ברפת במשך שנים. כשעשה בעבר סדנה להכוונה מקצועית, גילו לו את מה שכבר ידע: "אם תעבוד במקום סגור יותר משעה אתה תאבד את זה, אתה צריך עבודה באוויר הפתוח".
"וזה נכון, אני אוהב את העבודה הפיזית, להרגיש את המקום, להיות בתנועה, ברפת אני מרגיש שאני במקום הנכון. אני חושב שמי שמצליח להחזיק מעמד בעבודה הזאת מגלה שמדובר בעבודה מסוג אחר, בה בכל יום רואים עגל נולד וחיים חדשים לצד עניין ואתגרים מקצועיים. אנחנו דואגים לרווחת ובריאות הפרות באופן תמידי."
"ייחוד נוסף בענף שלנו הוא שרפתנים הם יחסית מגובשים בינם לבין עצמם- יש העברת מידע, עזרה אחד לשני בעבודה עצמה, הולכים לימי עיון וחברים בהתארגנות אזורית טובה. אנחנו תמיד שמחים לחלוק ולשתף בנעשה ברפת שלנו ולהחליף רעיונות עם רפתנים אחרים. לדעתי רפתנים הם אנשים טובים, משום שאנחנו עובדים עם בעלי חיים ויש לנו אחריות עליהם, זה מצריך אופי מסוים."
"הרפת תפקדה גם בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר, וזה לא ברור מאליו."
באירועי מתקפת החמאס על ישראל בבוקר שבת 7 באוקטובר לחמו חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ בפיקודו של רבש"ץ היישוב- זיו אביב במחבלים שביקשו להיכנס לקיבוץ ולבצע בו טבח. במהלך הלחימה נפצע הרבש"ץ באופן קשה, יתר הלוחמים הצליחו להדוף את מחבלי החמאס ולמנוע את כניסתם לקיבוץ.
על הדרך בה פעלו ברפת, יואל מספר: "בימים הראשונים היה כאוס מוחלט, אבל העובדים שלי ברפת לא עזבו, כל הצוות כולל התאילנדים. הם המשיכו לחלוב ועבדו באופן דיי שוטף. יתר על כן, הם אמרו לי להתפנות עם אשתי והבנות ושהם ידאגו לפרות ולהכנת המזון, ואכן הם תפעלו הכול בזמן שהתפניתי עם משפחתי לחבר בקיבוץ גינוסר. שהיתי שם עשרה ימים, אך לא יכולתי להישאר וחזרתי לקיבוץ ולרפת. נסעתי לגבים יום כן יום לא ובחודש נובמבר 2023 חזרנו כולנו לגבים, אפילו שלא היו כמעט אנשים.
התאילנדים שעובדים איתנו היו חשופים לתקשורת ולמרות זאת החליטו להישאר. כמו כן, עובד נוסף מהפזורה הבדואית, שבני משפחתו נחטפו ונרצחו, גם נשאר איתנו. הם באו לעבוד כל יום וגם בשבת של ה-7 באוקטובר עבדו ברפת, זאת בזמן שברוב הרפתות בעוטף התקשו אפילו לחלוב. הרפת תפקדה לאורך כל התקופה וזה לא מובן מאליו."
יואל מסכם: "אני תמיד אומר שאנחנו מפעל שמייצר כסף, אבל מנגד יש את הערך המוסף שעבודה עם בעלי- חיים נותנת לך, ושצריך לאהוב את הפרות כדי לתת את התנאים המיטביים לייצור חלב טוב. כמנהל אני סבור שיש להשקיע לפחות 25% מהרווחים בשדרוג והשקעה ברפת כדי להתפתח ולהרוויח טוב והעבודה שלי היא להביא תוצאות טובות גם למען הקיבוץ וגם למען הקהילה."
סביר להניח שהקשר עם בעלי-החיים מגיל צעיר מקנה ליואל את היכולת להבין מה עובר על הפרות, להבחין כשיש בעיה ולתת מענה מקצועי ומהיר. זאת יחד עם ניהול מקצועי ואנושי והעבודה הצמודה לצוות, הם שמובילים את רפת גבים להיות אחת מעשרת הרפתות הטובות בארץ.
