עמרי רונן, ממובילי "אחים לנשק", בן כפר עזה שאיבד את סבתו ב-7 באוקטובר, מתמודד על מקום במפלגת הדמוקרטים. הוא מאמין שכולם צריכים לתרום ובטוח שעם קצת סנקציות גם החרדים יצאו לעבוד
*תמונה ראשית: עם סבתא נירה. נרצחה בביתה עם המטפלת. צילום: פרטי
51 מועמדים בפריימריז של מפלגת הדמוקרטים שיערך ב-20 ביולי מתמודדים על כעשרה מקומות ריאליים. לצד פרלמנטריים ותיקים, חברי כנסת בהווה או לשעבר, ניתן למצוא ברשימה גם שמות מוכרים מימי ההמחאות. כזה הוא עמרי רונן, ממובילי ארגון "אחים לנשק" ודמות מוכרת במאבק נגד ההפיכה המשפטית.
רונן (34) נולד בקיבוץ כפר עזה. דור שלישי למייסדי הקיבוץ. סבו עקיבא, נפטר טרם אירועי 7 באוקטובר, סבתו נירה, נרצחה בביתה במתקפת הטרור האכזרית יחד עם המטפלת.
"יש למשפחתנו קשר עמוק לכל המפעל ההתיישבותי" אומר רונן שגם סבא רבא וסבתא רבא שלו קשורים בקיבוצים גבעת ברנר, נען, דורות והגושרים, "וקשר בנפש לכל הנגב המערבי. הזיכרונות שלי כילד בקיבוץ הם של גן עדן. מסתובב עם אחי התאום ואחותי הגדולה, נכד למייסדים, בתחושה הכי טובה, הכי בטוחה. היינו הולכים יחפים בשבילי הקיבוץ, לאסם של גרגרי החיטה, ששם תמיד הזהירו מנחשים, בשדות החיטה, במאגר. זה ריח, זו חוויה שזה הכי טוב שיש, המקום הכי טוב לגדול בו".
גן העדן הפך לגיהנום
ב-7 באוקטובר שוחח עם סבתו נירה (86) עימה, הוא מספר, היה לו חיבור מיוחד.
"אישה מאירת פנים שידעה להקשיב. אישה אוהבת, חומלת והכי יפה בעמק הירדן. היינו משוחחים שעות בטלפון. היא ידעה שאני אוהב אותה והיא אהבה אותי והייתה גאה בי. היינו מאוד מחוברים".
נירה תיארה לו את המצב הקשה בקיבוצה כפר עזה ושיש יריות בחוץ. היא נכנסה לממ"ד יחד עם המטפלת שלה, אנג'לין אגירה. רונן, קצין במיל׳ ביחידת מגלן, לא חיכה לצו התייצבות, יחד עם צוותו התארגנו על ציוד וירדו דרומה. הקשר עם סבתו התנתק ובבחירה הבלתי אפשרית לאיזה קיבוץ להיכנס כדי לסייע בלחימה, הוחלט על ניר עוז. יומיים אחרי אותה שבת שחורה התבשר שסבתו נרצחה.
"הייתי כל התקופה במילואים ורק אחרי חצי שנה הגעתי לכפר עזה. המקום שהיה גן עדן בשבילי נראה כמו גיהינום. הזנחה, חתולים, תנים, עשבייה, לא הכרתי את הקיבוץ. הגעתי לבית של סבתא שלי, הבית שבו גדלתי, שנתן לי כוח וביטחון, והכול הרוס".
שם החליט לבנות מחדש. הוא קיבל "אור ירוק" מהקיבוץ – "תוכיח יכולות", וכך החל פרויקט "המרצפות הירוקות", 16 יחידות דיור שהוקמו מחדש ליד שכונת דור צעיר, יוזמה משותפת של הקיבוץ יחד עם "בונים מחדש", הזרוע הביצועיסטית של "אחים לנשק".
"היו המון תורמים לפרויקט ו-15,000 מתנדבים, כולם אזרחי ישראל, כולם באו לעזור. היום כבר גרים שם, יש שכונה שוקקת". בהמשך נבנו 20 יחידות נוספות בקיבוץ, וגם בניר עוז ובנקודות נוספות בנגב המערבי.
לבנות מחדש
החיבור הרגשי העמוק למפעל החיים של סבו וסבתו וסבתא והרצון שימשיך להתקיים מובילים אותו בעשייה כפעיל חברתי ובכניסה לפוליטיקה – לבנות מחדש.
"לבנות מחדש את הנגב, לבנות את הצפון. נכנסתי לפוליטיקה במטרה להביא לצפון ולנגב חינוך, תשתיות כדי שיפרחו וישגשגו. אני חלק משרשרת דורות של בניית הארץ הזו. קינאתי בדור החלוצים, נולדתי בשנות ה-90 וקיבלתי הכול כבר מוכן. קרה שבר גדול ואנחנו נדרשים לחזור ליסודות ולבנות מחדש, לסלול כבישים, לטעת עצים, לבנות בתים. זו עשייה שהיא מרגשת עבורי גם ברמה האישית וזה גם סיפור של כולנו. לעבוד קשה, לא לחכות שהמדינה תעשה עבורנו, ליזום יוזמות פרטיות, להתאגד ולסחוף יחד את הציבור כולו".
באותה שבת שחורה כתבו המחבלים ביומן של סבתו "אתם תמותו ולא תישארו פה".
"אנחנו נחיה פה, נפרח ונגדל ונעשה הכול כדי שיהיו פה חיים שראויים לחיות אותם" אומר רונן, שבכמעט שלוש שנים שעברו מאז נולדו לו שני ילדים – עברי ואורי. נכדים שאותם סבתו לא זכתה להכיר.
בתחילת 2026 הצטרף ל"דמוקרטים", ההחלטה שהייתה מאוד ברורה עבורו. "זו המפלגה הכי נכונה לערכים שלי ולאידיאולוגיה שלי. אני רוצה שיהיה פה שוויון. כולם יעבדו, כולם ישרתו, כולם יתרמו למדינת ישראל".
הוא צופה שהדמוקרטים יקבלו 15 מנדטים ויותר. "אנחנו היחידים שאומרים באומץ את האמת ונלחם עליה, ברחובות ואיפה שצריך. מי שהביא את המדינה לגדולתה צריך לחזור לקדמת הבמה".
להשוות את מצב הפריפריה לזה של המרכז
בביקורו בנגב המערבי לקראת אירועי יום ה-1,000 לטבח 7 באוקטובר אמר רונן "סדר העדיפויות של הממשלה הביא עלינו חורבן ולכן כשנכנס לכנסת נהפוך אותו: הם תעדפו את יו״ש – אנחנו נתעדף את עוטף עזה והגליל המערבי".
והוא מבקש לשנות את סדרי העדיפויות. "להפריח את הנגב, את הצפון, להסית כספים לשם. מה שקורה זו הפקרה והזנחה פושעת, התקציבים לא מגיעים לשם, התמיכה לא קיימת.
אני לא רוצה להביא את הפריפריה למרכז, אני רוצה להשוות את מצב הפריפריה לזה של המרכז. למה אין משילות בצפון ובנגב? למה מחכים לתורים לרופאים מעל חצי שנה? למה צריך לרדוף אחרי חינוך או לנסוע שעות לשם כך? הביטחון, העוצמה הכלכלית והחברתית צריכה להיות בצפון ובנגב, זה מה שיבטיח את העתיד. לשים שם אנשים חזקים, לדאוג לביטחונם, לאיכות החיים. אני חושב שזה אפשרי, השאלה היא מה סדר העדיפויות. וזה מתבקש לעשות כך, לא רק אחרי 7 באוקטובר".
רונן מאמין שנדרשים שינויים ושבבחירות הבאות תיבחר הממשלה לעשותם. "אני מאמין בדמוקרטים, מאמין שזה אפשרי, שאפשר לשכנע, לעבוד קשה, ולא להתנצל על מי שאנחנו, להיות גאים. אנחנו אוכלוסייה שתורמת, שעובדת קשה, שמחוברת לקרקע".
אכפת לנו זה מזה
רונן הוא לא רק מהפנים הבולטות של המחאה נגד הרפורמה המשפטית ו"אחים לנשק". הוא סיים לימודי תואר ראשון במשפטים והתמחה בפרקליטות המדינה במחלקה הכלכלית העוסקת בשחיתות שלטונית וייסד, יחד עם חברים, את עמותת "יהב – מחנכים לציונות", והוא מאמין, כנורדאו והרצל לפניו, שהגורל שלנו בידנו ושעם חזון ועבודה קשה אפשר להצליח.
"אני מדבר על העתיד ולא רוצה להכניע אף צד, ולא להחליף אי שוויון אחד באחר. אני רוצה שניצור פה חברת מופת של ערבות הדדית, כי אכפת לנו זה מזה, שכולנו נתרום למפעל הציוני. אני מסתכל קדימה, יש דברים קרדינאליים שצריך לעשות בהם שינוי עכשיו".
עם כל ההפגנות של המגזר החרדי, אתה יכול להאמין שיהיה שם משהו אחר?
"אני מייחס לחרדים הרבה ריאליות. זה כמובן מכעיס שהם מפגינים בזמן מלחמה – נמות ולא נתגייס, כשכולנו מגויסים למילואים ונלחמים. אבל כשנתניהו סגר להם תקציבים ב-2003 הם יצאו לעבוד. היה להם תמריץ. כשיש סנקציות כלכליות, הגרפים משתנים.
אני לא רוצה לשנות אף אחד. אני ליברל, מאמין בשוויון, חיה ותן לחיות. יש לנו אינטרס משותף להתקיים כאן. אם לא יהיה כסף בקופה הציבורית, אם לא יתרמו לביטחון, אם לא יהיו חלק ממפעל הזה – לא נוכל לחיות כאן. אני רוצה לייצר עתיד לילדים.
אני לא רוצה להכאיב לאחר. רוצה שוויון. כולם יוצאים לעבוד, תורמים למדינה ותורמים לביטחון ישראל לא מבקש משהו מעבר. זה מה שטוב ובריא למדינת ישראל. נקדם יצרנות לא בטלה. נקדם עבודה קשה, נחלום בגדול ונגשים.
אנחנו נהיה מדינה הכי טובה לאזרחים שלה. יש פה חברה מדהימה, אנשי עשיה ויצירה. זה אפשרי, אני מאמין בזה. יש ערך להיכנס צעיר, להאמין, לסחוף ציבור ולשכנע. מי שבנה את המדינה שלנו היו אנשים צעירים עם חלום".
