אומרת סנ״צ הדר עמר, שבתחילת השנה מונתה למפקדת משטרת תחנת בית שאן • בראיון ל״קו למושב, היא מספרת על שלל הדברים שכבר הספיקה להנהיג בתחנה, כולל הגברת סף פענוח והגשת כתבי אישום, צעדים בוני אמון עם התושבים, הקמת קבוצת ‘לוחמים מתאחדים׳, יום פתוח לציבור פעם בחודש וגם על החיים במושב
*תמונה ראשית: מפקדת תחנת בית שאן, סנ"צ הדר עמר. צילום: דוברות המשטרה
בראשון לינואר 2026 החליפה סנ"צ הדר עמר החליפה את סנ"צ רונה מורד בפיקוד על תחנת משטרת בית שאן. הטקס התקיים בהשתתפות ובמעמד מפקד מרחב עמקים תנ"צ רן אופיר, ראש העיר נועם ג'ומעה, מ"מ ראש העיר אושרת בראל, סגנית ראש המוא"ז עמק המעיינות מיכל אקרמן, מפקדי תחנות במרחב, קצינים, שוטרי תחנת בית שאן, בעלי תפקידים בכוחות הביטחון וההצלה במרחב וכמובן בני משפחה.
עוד לפני כן מילאה עמר שורה של תפקידים במשטרת ישראל, כולל קצינת אג"מ וכן בתפקיד סגנית וממלאת מקום מפקד תחנת משטרת עפולה.
הדר עמר (48), ממושב שרונה, היא אם לשלושה בנים, האחד בן 24, אחד בן 20 ואחד בן 16 והיא חיה עם בן זוג במושב בגליל התחתון. "אני חושבת שבסופו של דבר זה לא אורך הזמן שאתה נמצא עם המשפחה, אלא האיכות והתוכן שאתה יוצק ביחסים כשאתה נמצא עם המשפחה שלך," היא מוסיפה, בהקשר של השעות הארוכות שהיא נעדרת כמפקדת תחנה.
הדר, איך את רואה את תחום אחריותך כמפקדת תחנת בית שאן?
"קודם כל, תחום האחריות שלי כמפקדת תחנת בית שאן הוא לא רק על העיר בית שאן, הוא גם על כל האזור מסביב, שזה אומר גם אזור עמק המעיינות וגם שלושה יישובים מהמועצה גלבוע. מדובר בתפקיד מאוד מאוד מאתגר, זוהי עבודה מול אוכלוסיות שונות, אנחנו אחראים גם בפן של החיבור עם הקהילה, גם בפן המבצעי ודבר שהכי מעסיק אותנו כרגע, כמו את הצבא זה הגבול המזרחי, כי בנוסף לתפקידנו כמשטרה אנחנו נותנים באמת מענה גם לצרכים הביטחוניים באזור הגבול.
"יש לנו גם את הגבול הצפוני של יהודה ושומרון ששם אנחנו בעצם חולקים את האזור עם תחנת עפולה, זה מחולק ביננו לבינם וזה מאוד מאוד מאתגר, גם מבחינת זמן ומרחב. אנחנו תחנה של 330 קמ"ר – התחנה הכי גדולה במחוז העמקים ואנחנו בעצם צריכים לתת מענה מחסם צהוב (מחסומי הגבול) עד למנחמיה, אם כבר הזכרת את הגבול עם איו"ש, ובעצם עד אחרי מחלף בית השיטה – כך ששטח הטריטוריה והאחריות שלנו הוא גדול מאוד."
כולנו זוכרים את האירוע שהיה בשנה שעברה, אירוע פח"ע מתגלגל שהתחיל בבית שאן והסתיים בעפולה. את היית סגנית מפקדת תחנת עפולה באותם ימים…
"נכון, זה היה דיוק כשבוע לפני הכניסה שלי לתפקיד, אבל אני יכולה להגיד שקודם כל תחקרנו את האירוע הזה, גם אצלנו וגם בדרגים הגבוהים יותר, ובוצעו שם הפקות לקחים ולמידה שהלוואי ולא נצטרך להשתמש בהם בעתיד, אבל במידה וכן אני בטוחה שנעשה את הדברים בצורה טובה יותר, למרות שגם באותו יום הדברים נעשו והיה בו רצון ומוטיבציה מאוד גדולה, שיתוף פעולה מצוין גם עם הצבא וגם בין התחנות אבל לצערי, בתום האירוע התוצאה הייתה טרגית אבל שיתוף הפעולה היה בהחלט קיים."
מה הם האתגרים שעומדים בפניך כמפקדת תחנה, האם נכון יהיה לומר שתחנת בית שאן היא תחנה שלא צריכה להתמודד עם פשיעה חמורה כתחנות משטרה בערים אחרות למשל, או שזו טעות לחשוב כך?
"אני חושבת שזאת טעות לחשוב ככה. נכון שאנחנו לא תחנת מגזר, אבל ההתמודדות שלנו כאן עם הפשיעה והאתגרים האחרים היא לא קטנה. אני חייבת להגיד שיש לנו פה מתחילת השנה כתבי אישום בפרשיות שלא מביישות יחידות מרכזיות, כולל פרשיות של סחיטת דמי חסות, אירועי ירי, הצתות ויש פה אירועים מורכבים שבאמת מגיעים לבסוף לכדי פענוח. זה מעיד על תחנה בריאה שיודעת לאסוף את הראיות, לעבוד איתן ולהביא בסופו של דבר רגל מסיימת מול בתי המשפט.
"אז להגדיר את תחנת בית שאן כתחנה שלא מתמודדת מול פשיעה חמורה פחות מתאים, אולי זה התאים למה שהיה פעם. היום אנחנו בהחלט ממלאים חלק ממערכת הלחימה בפשע, אנחנו בהחלט מרגישים שגם רמת הפשיעה עלתה עם השנים, גם התחכום עלה ואנחנו כל הזמן מתאימים את עצמנו למצב הקיים.
"לגבי האתגרים שלי, האתגר שלי הוא להעלות את תחושת הביטחון של התושב, גם ברמה של האיכות חיים, גם במענים לרמה הפלילית וגם לרמה הפח"עית. אז יש לנו כל מיני פרויקטים חדשים שהקמנו בתחנת בית שאן. אחד מהם נקרא 'לוחמים מתאחדים' – בעצם מדובר בקבוצת ווטסאפ שמאגדת את כל הלוחמים שגרים בגבול גזרת התחנה, וזה כולל אנשים שלנו, אנשי שב"ס, אנשי שב"כ, אנשי צבא, מג"ב, כב"א, מד"א – בעצם כל מי שיש לו נשק מתוך התפיסה שבסוף, באירוע בסגנון ה-7 באוקטובר, אנחנו נצטרך להיות 'הגן בגזרתך'. זו קבוצה שאני מנהלת אותה, יש לי כרגע למעלה מ-300 אנשים בקבוצה, שבעצם נועדה רק לתרחיש קיצון, אבל היא באה לתת מענה לנושא של התגובה המיידית ולנושא של הגנה על התושבים והאזור עד להגעת כוחות נוספים, בטח מתוך הצורך והעובדה שאנחנו יושבים קרוב לגדר.
"בנוסף, אנחנו עושים המון דברים גם בפן הקהילתי הן בשיפור תודעת השירות והן בהעלאת תחושת האמון בקרב הציבור. למשל, פתחנו דף פייסבוק תחנתי וציבורי, ניתן להגיב שם, אנחנו גם מעלים בפני הציבור פעולות מיוחדות שאנחנו עושים, גם קהילתיות וגם פליליות, כתבי אישום מיוחדים, מבצעי אכיפה שאנו עושים – גם מתריעים וגם מדווחים מה הן התוצאות של מה שעשינו.
"בתחנת בית שאן יש המון הידברות מול הציבור. יש לי יום פתוח פעם בחודש אחר הצהרים, אנחנו מפרסמים את התאריך הזה ואני רוצה להגיד שזה עובד מצוין – התושבים מגיעים ומעלים בפני דברים. אני הרבה פעמים מוצאת דברים שבהם גם אנחנו התנהלנו לא כמו שצריך ואנחנו מתקנים דברים מעוותים, ולפעמים המפגש הוא גם רק לתת לתושב את כל האוזן הקשבת ואת כל היחס, ולפעמים הוא לא צריך הרבה מעבר לזה, שזה גם עובד נהדר ואני בהחלט מרגישה את השינוי – אני גם שומעת את זה מצד התושבים."
דיברת על אמון הציבור, זה משהו חמקמק שקשה לכמת. אז איך מודדים הצלחה כמפקדת תחנה, בסטטיסטיקה של מעצרים ומספרי פשיעה או בעבודה עם הקהילה וברמת הביטחון האישי של התושבים?
"אני חושבת שזה מתחיל בראש וראשונה גם עם שיתופי הפעולה המצוינים שיש לנו עם הרשויות, והם בעצם מכפילים את כל הקשר שלנו עם הציבור. בסוף הציבור מצביע ברגליים, אם זה בהגעה לאירועים שאנחנו עורכים תחת כיפת השמיים, ואנחנו מעודדים שיהיו כמה שיותר אירועים באזור שלנו, אירועי קהילה כי מבחינתי זה מדד לחוסן של חברה.
"ואנחנו רואים את התושבים כשהם מגיעים לתחנה, אם זה בהיבט של התלונות, כי אם מישהו חושב שלא יטפלו לו בתלונה – אז הוא גם לא יתלונן, אבל אנחנו כן רואים שכן מתלוננים, כן משתפים פעולה איתנו וכן סומכים עלינו. זה כולל אירועים מורכבים של סחיטת דמי חסות, שגם שם אנחנו רואים שיתוף פעולה מצוין מצד התושבים, כל זה בהתאמה ובזיקה ישירה לזה, שהם רואים שאנחנו מתמודדים מול מחוללי הפשיעה ושאנחנו מביאים אותם לדין ושאנחנו סוגרים פה מקומות.
"יש פה מקומות שהלבינו בהם כספים וכל העולם דיבר מסביב, על זה ש'לא נוגעים בהם' – והיום הם כבר לא פרות קדושות! לקחנו פה למקומות זכיינות של מפעל הפיס ושל טוטו, זאת פגיעה כלכלית קשה מאוד בארגוני הפשיעה. וכשהציבור רואה את הדברים האלה הוא בסוף מעלה את האמון בתחנה שלנו ובמשטרה ואנחנו רואים את זה בהגעה שלהם ובשיתוף הפעולה איתם."
הפרוטקשן עדיין חי ובועט, לא?
"הפרוטקשן נמצא לצערי בכל הארץ, זו רעה חולה שלא אזור מסוים או רק מגזר מסוים, אבל ככל שאנחנו נהיה שם ונחזק את שיתוף הפעולה עם התושבים ועם המתלונן או המתלוננת, שיבין שיש לו גם גיבוי ושאנחנו יודעים גם לשמור עליו ואנחנו יודעים לבצע את הדברים כמו שצריך – כך לאט לאט התופעה הזאת תצטמצם – ואנחנו בהחלט רואים שיפור גדול אצלנו בעיר."
כמה זמן את משרתת במשטרה?
"אני במשטרה מעל 28 שנה. התגייסתי מייד אחרי הצבא, יצאתי לקצונה כמעט אחרי 15 שנה שבהן הייתי נגדת. מילאתי מספר תפקידים ביחידה מיוחדת ומסווגת במשטרה שאליה התגייסתי, יש דברים שהשתיקה יפה להם, עד שהגעתי לסיור במרחב ירקון. אז הייתי גם במגזר החקירות וגם במגזר הסיור, אפילו הייתי בכוח אדם כקצינת כ"א, קצינת אג"מ והייתי עוזרת מפקד מחוז, סגנית ומ"מ מפקד תחנת עפולה…"
אז זהו, קראתי שכיהנת כקצינת אג"מ ראשונה בכל אזור הצפון, נכון?
"נכון, זה תפקיד מאוד גברי ב'הארד קור' שלו, אבל אני לא באה להיות גבר, אני באה להיות אני עם כל מה שאני מביאה איתי. אני חושבת שלהיות אישה בתפקידים האלה יש לזה יתרון עצום. אני חושב שאתה מביא ערך מוסף, אני רואה זאת גם בהתנהלות מול הפקודים שלי וגם בהתנהלות מול הציבור. אני לא חושבת שלהיות אישה במשטרה זו חולשה, אני מרגישה שזו בהחלט חוזקה."
זו בהחלט לא חולשה. רציתי לשאול אם היה איזה מירמור בקרב הגברים על כך שמינו אותך ולא מישהו אחר. הרי תמיד יש מתמודדים נוספים…
"נכון מאוד, יש מתמודדים, אבל אף אחד לא נתן לי תפקידים בגלל שאני אישה אלא למרות שאני אישה. עשיתי את כל הדברים כמו אותם גברים ומי שלא טוב לו אז לא טוב לו, הכל בסדר. לא עשו לי שום הנחות בדרך."
באותו ראיון אמרת: "אני קמה ב-4:30 בבוקר, מבשלת אוכל חם ומנקה את הבית לפני שאני יוצאת." ספרי לי קצת על החיים שלך כאישה וכאם לילדים במשטרת ישראל.
"טוב, קודם כל הילדים שלי בינתיים גדלו, חלקם כבר לא גרים בבית, אבל אני כן יכולה להגיד שאני מודה למזלי הטוב על בן זוג התומך שיש לי, בעלי שגם הוא במשטרה, הוא חוקר זירה במשטרה, כך שיש לי הבנה ותמיכה מהבית. אני יכולה להגיד שיש לי ילדים שמאוד גאים בי, בכל מה שאני עושה ויש מחירים שאני משלמת ושילמתי, אבל לעומת מה שאני מקבל מהמשפחה והעבודה אני חושבת שאני מאוזנת פלוס ואני לגמרי במקום טוב. אני חושבת שזאת ההתמודדות הנוספת שיש לאשה שהיא מעבר להתמודדות של גבר – ההתמודדות של הבית, של מה שמצפים ממך, שגם תכיני את האוכל, שתבשל ותעשה את זה. למדנו להתחלק גם בדברים האלה, אנחנו זוג שיודע לעשות את העבודה בצורה טובה בשני המקומות."
חיים במושב שרונה
מדוע בחרתם להתגורר דווקא במושב?
"באנו מהמרכז לצפון לפני כמעט 14 שנים, גרנו בקרית השרון ליד נתניה ועברנו לפה. ההורים של בעלי מעפולה אז עברנו לצפון. היו לנו חברים במושב הזה שמאוד אהבנו וככה התגלגלנו למושב שרונה."
אתם מרוצים מהחיים במושב?
"כן לגמרי! יש שם את הנופים הכי מדהימים בארץ, את חוות הסוסים ובעיקר אנשים מדהימים. יש את הצוק ששם קופצים עם מצנחי דאיה, טיולי סוסים, המאפיה של יוחאי, אין רגע אחד משעמם, מושב מדהים. הקהילה מצוינת, מאוד תומכת, מאוד גאה. אני מקבלת חיבוק מהקהילה, מאוד מאוד נעים לשמוע את הדברים שהם אומרים."
לאחרונה לקחת חלק ביום הנוטר לנשים שהתקיים במשטרת נהלל ההיסטורית – ערב של מורשת, זיכרון, מנהיגות והוקרה לנשים שהיו ועודן חלק בלתי נפרד מסיפור הביטחון של מדינת ישראל. איך התרשמת מהערב?
"קודם כל היה ערב מקסים. בדרך כלל עורכים ערב לנוטרים, הפעם עשו ערב לנוטרות, לקחו את זה בסימן נשי. היה פאנל מצוין ומעורר חשיבתית וגם היה שיח מצוין עם הקהל שנחשף לנשים כמוני. היו שם כמה נשים שממלאות תפקידים בכירים בארגון, גם במג"ב וגם במשטרה הכחולה. אני חושבת שהחיבוק המאוד מאוד גדול שקיבלנו בסופו של דבר מהנשים וגם מקהל שהיה שם כשירדנו מהבמה אמר הכל. גם אם התלבטתי אם זה נכון לי להשתתף באותו אירוע, והנסיעה ובאתי להשתתף אחרי יום מאוד מאוד ארוך, אז לבסוף זה היה שווה כל דקה, לגמרי."
בשנה שעברה, בסבב המינויים שהיה, בלט קידומן של 39 קצינות לדרגת סגן-ניצב, ארבע מהן כולל אותך מונו למפקדות תחנות. את מרגישה באיזושהי מגמה של שיפור בכל מה שקשור למעמד האישה במשטרת ישראל?
"נכון. אנחנו חמש מפקדות תחנת משטרה בארץ מתוך 77 תחנות משטרה, כך שאנחנו הנשים עדיין לצערי במיעוט, אבל אין ספק שהמשטרה עושה דרך ועושה תהליך. אני חושבת שהם עושים המון. אני בעצמי מפקדת של תוכנית שנקראת 'מעגלים'. זאת תוכנית שהיא תוכנית לקידום קצינות שהן בדרגת פקד, כחלק מההבנה שצריך להצמיח אותן לדרגות הבכירות יותר. זאת תוכנית שבה אני מלווה קרוב ל-30 קצינות.
"אז אני חושבת שבהחלט יש תהליך חשיבתי ויש דרך טובה. אנחנו עוד לא במקום שהיינו רוצים להיות, אבל אני חייבת להגיד שאני במהלך השירות שלי לא נתקלתי בשום מכשול, רק משום היותי אישה. אמרתי כבר שזה אף פעם לא היה חיסרון – זה תמיד היה אקסטרה. אני חושבת שזה גם הרבה תלוי במה שאתה מקרין כלפי חוץ, אבל כן צריך להנגיש את זה גם לכאלה שאולי יש להם פחות מרפקים, ופחות יודעות להגיד דברים, שגם להם יהיה את המקום ויוכלו לומר את הדברים שלהן."
פעם לוותה העבודה במשטרה בתדמית של משכורת נמוכה. ממה שאני שומע, התנאים השתפרו מאז. כיצד לדעתך ניתן לעודד נשים צעירות נוספות להתגייס למשטרה?
"כללית, הייתי מעודדת גם נשים צעירות וגם גברים צעירים להצטרף למשטרה. אני חייבת להגיד שהדור היום הוא דור אחר, זאת אומרת שגם המשטרה עשתה התאמה באיך שהיא מגייסת ובאיך שהיא מנגישה את הדברים לדור שנמצא בחוץ.
"בהתייחס לשכר, אז כן, השכר היום הרבה יותר טוב. אני חייבת להגיד שכשאני התגייסתי המשכורת שלי הייתה 2,500 שקל. היום הם מתגייסים עם משכורות של 11-12 אלף שקל. להגיד לך שזה בהתאמה לשעות, בהתאמה לשבתות כפי שהיו מרוויחי באזרחות? אז לא, אבל צריך להיות תמיד את הדבר הנוסף הזה. מי שמחפש באמת להשפיע, באמת לעשות איזשהו משהו, גם לטובת האחר, גם לטובת החברה, שנהיה חברה חזקה עם משטרה חזקה, אם אנחנו רוצים שהאנשים שמרכיבים את המשטרה הם אנשים חכמים וחושבים, אז בהחלט את האנשים האלה אני מזמינה לבוא למשטרה ולעבוד בעבודה עם שליחות ובאמת שליחות ולא כסתם כותרת ריקה, העבודה כאן היא באמת שליחות בכל כך הרבה מובנים."
זו עבודה סיזיפית, השעות לא שעות, השבתות לא שבתות, פתאום שולחים אותך להיות בהפגנה בתל אביב או בכל מקום, משהו שלא קשור לעבודה השוטפת. לא קל להיות שוטר, זו עבודה קשה.
"נכון, אבל פתאום יש לך את הרגעים האלה שאתה מצליח להציל חיים, את הרגעים שאתה נוגע באנשים, שאתה נוגע במשפחות, אתה מביא עבריין שפשע לדין ואתה עושה דברים שהם באמת, באמת זכות – זה לא משהו שיש לכל אחד כשהוא יוצא בבוקר לעבודה וגם כל יום הוא יום אחר – אתה אף פעם לא יודע איך הוא יתחיל ואיך הוא יסתיים היום שלך, זה לא משהו מונוטוני שחוזר על עצמו אז יש לזה הרבה הרבה יתרונות בעיני."
