אפיון מינים וגנוטיפים של הטפיל Cryptosporidium בעגלים יונקים בישראל

דניאל יסעור לנדאו¹, מתן זילברברג², מיכל פרי מרקוביץ³, לודמילה פליידרוביץ¹, מוניקה לשקוביץ מזוז¹.

¹המעבדה לפרזיטולוגיה, מכון קמרון, השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה, משרד החקלאות ובטחון המזון. ²ביה"ס לרפואה וטרינרית ע"ש קורט, האוניברסיטה העברית. ³מערך בריאות העוף, השירותים הווטרינרים ובריאות המקנה, משרד החקלאות ובטחון המזון.

[email protected]

תקציר

Cryptosporidum spp. הינם סוג (genus) של טפילים חד-תאיים בעלי זיקה למערכת העיכול הנמצאים במגוון רחב של חולייתנים וביניהם בני-אדם וחיות משק. המין C. parvum הינו בין גורמי המחלה הנפוצים והחשובים בעגלים יונקים, המוביל להתפרצויות של תחלואה בדמות שלשולים מימיים אקוטיים. בנוסף לחשיבותו לבריאות ורווחת בעלי-החיים קיימת גם חשיבות לבריאות הציבור שכן C. parvum בבקר מהווה אחד המקורות המרכזיים לנגיעות של בני-אדם בקריפטוספורידיוזיס, מחלה שעלולה להוביל לתחלואה ואף תמותה בקרב ילדים ואנשים מדוכאי חיסון. מטרות המחקר המוצג היו מציאת מיני הקריפטוספורידיום בעגלים יונקים משלשלים בישראל וקביעת הזנים של C. parvum.

דגימות צואה של עגלים יונקים משלשלים מרפתות ברחבי הארץ נשלחות למעבדות החטיבה לפרזיטולוגיה במכון הווטרינרי לאבחון נוכחות אפשרית של Cryptosporidum spp. בעזרת בדיקה מיקרוסקופית. לצורך המחקר נבחרו 110 דגימות חיוביות מיקרוסקופית מ-43 רפתות חלב שונות בין פברואר 2017 ליוני 2020. מכל הדגימות הופק DNA ובוצע nested PCR עם פריימרים ספציפיים להגברת מקטעים ייעודים למציאת מין הטפיל שבדגימה. בשלב הבא נבחרו 68 דגימות שנמצאו חיוביות ל-C. parvum והן נבדקו ב-nested PCR להגברת מקטע של הגן gp60 לצורך קביעת הזן. דגימות אלו נבחרו כך שיכללו דגימה אחת מכל רפת במדגם שבה נמצאו דגימות חיוביות ל- C. parvum, ובנוסף ב-16 רפתות מתוך הללו נבדקו דגימות נוספות במספר מועדים, כך שהמרווח בין כל דגימה היה לפחות 60 ימים. נאסף מידע בכל הנוגע לגודל הרפת (גודל מכסת החלב), מרחק בין הרפתות, הגיל והמין של העגל, וסטטוס הדגימה (בעל-חיים חי או גופה).

תוצאות המחקר מצביעות כי כלל 110 הדגימות היו חיוביות למין Cryptosporidum parvum ללא עדות למינים נוספים, בעוד שברמת הזן נמצאו 9 זנים שונים המשויכים למשפחות הזנים הזואונוטיות IIa ו-IId. הזן הנפוץ ובעל הפיזור הגאוגרפי הנרחב ביותר היה IIaA15G2R1 וכלל 48% מהדגימות ב-56% מהרפתות. יחד עם זאת, לא נמצאו קשר מובהק בין שכיחותו למשתנים שנבחנו בהשוואה לשאר הזנים. שלושה זנים אחרים הציגו נטייה להתקבצות גיאוגרפית אשר עשויה להעיד על תפוצה מקומית. נוכחותם של חלק מהזנים שנמצאו במחקר זה בעגלים בישראל תוארה בדגימות מבני-אדם בישראל, וכמו כן גם בדגימות מבקר ובני-אדם באירופה ובמזרח התיכון.

מתוך 16 הרפתות בהן בוצע ניתוח של הדגימות בהפרשים של לפחות 60 ימים, ב-11 נמצא אותו הזן באופן חוזר, בעוד רק עבור 5 רפתות נצפה זן שונה. הפרש הזמן החציוני בין דגימות עוקבות שמקורן מאותה רפת היה גבוה באופן מובהק כאשר נצפה זן שונה לעומת אותו הזן (21 חודשים לעומת 5.8 חודשים בהתאמה, p=0.005), דהיינו שייתכן וזן מסוים יכול להיות דומיננטי ברפת לאורך זמן. 

כאשר בוחנים את כלל הממצאים ניתן להסיק שניטור הזנים של C. parvum בעזרת דגימות קליניות מעגלים יכול לסייע לקבלת נתונים אפידמיולוגיים רלוונטיים שיבואו לידי שימוש באופן פרקטי לבחינת גורמי סיכון ותוכניות מניעה יעילות.

מבוא

רקע ומחזור חיים

Cryptosporidium spp. הינם סוג (genus) של טפילים חד-תאים בעלי תפוצה גלובלית. עשרות מינים שונים מוכרים תחת סוג זה, מרביתם בעלי זיקה למערכת העיכול, וחלקם מובילים למחלה קלינית באדם וחיות משק.

הטפיל הינו חד-פונדקאי במסלול הכולל רבייה א-מינית ומינית, וההדבקה בטפיל מתרחשת בעיקר באופן פקו-אוראלי (מעבר הטפיל מצואה נגועה בבליעה). מחזור החיים מתחיל עם בליעת אאוציסטות. בשלב הראשון מתקיים מחזור רבייה א-מיני ולאחריו יכול להתקיים מחזור א-מיני נוסף או מחזור רבייה מיני, בסופו משוחררת אאוציסטה לחלל המעי. אאוציסטה זו יכולה להיות בעלת דופן דקה שיכולה להתפרק וליצור הדבקה מחודשת, או להיות אאוציסטה בעלת דופן עבה שתופרש בצואה ותהיה מדבקת באופן מידי למאכסן הבא. האאוציסטה בעלת הדופן העבה הינה עמידה ביותר לתנאי סביבה שונים, אם כי תנאי יובש יכולים להוביל לחוסר פעילות שלה.

פתוגנזה בבני-אדם ובבקר

מחלת הקריפטוספורידיוזיס בבני-אדם מצויה בתפוצה נרחבת במדינות מתפתחות ומפותחות וקיימים דיווחים רבים על התפרצויות הקשורות למים ומזון מזוהם בטפיל. הידבקות בני-אדם בעלי מערכת חיסון תקינה יכולה להיות נטולת תסמינים, או לגרום למחלה אקוטית המוגבלת למערכת העיכול ומתבטאת בשלשולים מימיים, בחילות, וכאבי בטן. כלל סימני המחלה צפויים לחלוף תוך שבועות בודדים. עם זאת, באנשים מדוכאי חיסון תתכן תחלואה כרונית ולעיתים פטאלית, וכן אפשרות שהטפיל יתפשט מחוץ למערכת העיכול תוך גרימת פתולוגיות בכבד, במרה, ובלבלב. קריפטוספורידיוזיס עלולה להיות מסכנת חיים בילדים, והטפיל נמצא כשני בחשיבותו מבין גורמי שלשול חריף בילדים אחרי וירוס הרוטה. נוסף לסימני שלשול קריפטוספורידיוזיס בילדות המוקדמת עשויה להיות קשורה להתפתחות גופנית וקוגניטיבית לקויה גם במודבקים א-סימפטומטיים. 

קריפטוספורידיוזיס בבקר אנדמית ברחבי העולם, והינה אחד הגורמים המשמעותיים לדלקת מעיים בעגלים יונקים.  קיימים ארבעה מינים של קריפטוספורידיום אותם ניתן למצוא באופן נפוץ בבקר: C. parvum, C. bovis, C. ryanea, C. andersoni.

 C. bovis ו- C. ryanea נפוצים במעי הדק בעגלים גמולים. C. andersoni נפוץ יותר בבקר בוגר בהשוואה לעגלים ומיישב את האבומזום, נגיעות ב-C. andersoni באה לידי ביטוי בבקר בוגר בירידה בתנובת החלב ותוספת משקל איטית. C. parvum הוא המין היחיד מבין המינים הנפוצים בבקר בעל פוטנציאל זואונוטי (הדבקת בני-אדם). הוא המין העיקרי בעגלים יונקים מתחת לגיל 6 שבועות ומוביל לתחלואה שבאה לידי ביטוי בשלשולים מימים, התייבשות, חולשה, מאזן מלחים לקוי, עלייה ברגישות לזיהומים ויראליים, ועלול להוביל לתמותה. התחלת השלשול הינה לרוב 3-4 ימים לאחר בליעת האאוציסטות, והוא עשוי להמשך בין שבוע אחד לשניים. הפרשת האאוציסטות מתרחשת בדרך כלל בין 4 ל-12 ימים מההדבקה. עגל שנדבק לראשונה יכול להפריש מיליוני אאוציסטות לאורך 6 ימים, בעוד מנת ההדבקה בעגלים יונקים וגם בבני-האדם נמוכה בהרבה ועשויה להיות עשרות אאוציסטות בלבד. יש לציין כי גם עגלים גמולים ובקר בוגר מפרישים C. parvum בצואה אם כי לרוב באופן א-סימפטומטי.

אבחון

השיטות המקובלות לאבחון נגיעות ב-Cryptosporidum spp. מתבססות על זיהוי האאוציסטות בבדיקה מולקולרית או מיקרוסקופית. בדיקות אלו הינן חצי כמותיות או כמותיות. בנוסף, קיימות ערכות אבחון מהיר לזיהוי אנטיגנים של הטפיל בצואה, הנותנות זיהוי איכותי בלבד. הן האבחון המיקרוסקופי והן זיהוי האנטיגנים אינם מאפשרים זיהוי ספציפי של מין ה-Cryptosporidum.

אפיון מולקולרי של מיני וזניCryptosporidium

אפיון מולקולרי ברמת המין ורמת הזן (subtype) של Cryptosporidum הינו כלי הכרחי להבנת האפידמיולוגיה במאכסנים ואזורים שונים, כפי שהודגם במחקרים על בעלי-חיים ובני-אדם. אפיון לרמת המין נעשה על ידי מערכות המזהות מקטע מגן ה-18s.  אפיון זנים של המין הזואונוטי C. parvum ושל המין האנטרופונוטי C. hominis. מתבסס על הגן 60kDa glycoprotein (gp60).

שכיחות בעולם ובישראל בפרט

שכיחות הנגיעות הכוללת ב-C. parvum בעגלים יונקים משתנה בין מדינות ומחקרים ועומדת על בין 3.4 עד ל-96.6%. כך למשל, במחקר שנעשה ב-80 רפתות חלב בבריטניה נמצא הטפיל ב-92.5% מהרפתות ו-45% מהדגימות שנלקחו מעגלים בני פחות מחודש. במצרים נמצא כי שכיחות הנגיעות ב-C. parvum בעגלים יונקים בני עד 6 שבועות ברפתות חלב עומדת על 25%, ושכיחות דומה נמצאה במחקר בסוריה בעגלים יונקים משלשלים עד גיל חודשיים. בישראל, מחקר שנעשה בישראל בשנות ה-80 מצא נגיעות ב-Cryptosporidum spp. בכ-91% מרפתות החלב שנבדקו וב-70% מהעגלים בני שבוע עד שלושה שבועות. מתוך מחקר אחר שבוצע בישראל בשנות ה-90, אשר בחן את גורמי הזיהום הנפוצים לתופעת השלשול בעגלים יונקים מדגימות צואה לאחר המוות, נראה כי 32.5% מהדגימות היו חיוביות ל-Cryptosporidum spp. עם שכיחות גבוהה יותר בחודשי החורף לעומת הקיץ. המחקר הנוכחי הינו הראשון לבצע אפיון מולקולרי של C. parvum על סמך gp60 בעגלים בישראל. 

חשיבות ומטרות המחקר

כאמור לעיל, קריפטוספורידיוזיס בעגלים מהווה גורם בעל חשיבות כפתוגן ווטרינרי ויתכן שאף לבריאות הציבור. חיפוש וניתוח נתונים אפידמיולוגיים מהווים מרכיב משמעותי בהבנת התפשטות הטפיל בין הרפתות השונות ומהן לסביבה, ואלו עשויים להועיל בהנחיית אמצעי מניעה יעילים. מטרות המחקר היו מציאת מיני ה-Cryptosporidium spp., וקביעת הזנים ומשפחות הזנים של C. parvum בעגלים יונקים משלשלים בישראל. זאת לצורך תמיכה בגיבוש מסקנות שיסייעו למניעת התחלואה והפצת הטפילים.

שיטות וחומרים

כ-1000 דגימות צואה של עגלים יונקים משלשלים התקבלו במכון הווטרינרי בין פברואר 2017 ליוני 2020 לצורך אבחון נוכחות אפשרית של Cryptosporidium spp.. הדגימות נלקחו מעגלים חיים משלשלים, או נאספו כחלק מנתיחה לאחר המוות בעגלים שהשלשול היה  הממצא העיקרי עבורם. בסך הכל אובחנו 376 דגימות חיוביות ל-Cryptosporidum spp. מתוך כ-1000 דגימות של עגלים שהתקבלו בתקופה הנ"ל (איור 1).

איור 1. תרשים המתאר את תהליך בחירת הדגימות למחקר הנוכחי, מתוך כ-1000 דגימות צואה שהועברו לבדיקה מיקרוסקופית, 376 אובחנו כחיוביות ל-Cryptosporidum spp., 110 מתוכן נבחרו להפקת DNA ו-PCR לזיהוי המין, כאשר 68 דגימות המשיכו ל-PCR וריצוף לקביעת הזן.

מתוך 376 הדגימות החיוביות ל- Cryptosporidium spp., כמות כוללת של 110 דגימות נבחרה לצורך אבחון מולקולרי נוסף. הדגימות הנבחרות הועברו לתהליך של הפקת DNA בעזרת שימוש בקיט ייעודי לצואה. עם תום הפקת ה-DNA בוצע nested PCR לקביעת מין הטפיל בכל דגימה. בדגימות החיוביות ל-C. parvum בוצעה אנליזה נוספת לצורך קביעת הזניםnested PCR נוסף למקטע של הגן לחלבון (gp60).

תוצאות

תיאור הדגימות

110 הדגימות שאובחנו מיקרוסקופית ל-Cryptosporidum spp הגיעו מ-43 רפתות חלב שונות, הממוקמות ב-35 ישובים לאורך הארץ. עבור 15 רפתות חלב נבחנה דגימה אחת, בעוד עבור 28 רפתות נבחנו מספר דגימות (טווח 2-10 דגימות).

כמחצית מהדגימות הגיעו מרפתות בעלות גודל בינוני (תנובת חלב שנתית של 3-4 מיליון ליטר). כ-73% מהדגימות הגיעו מרפתות שאין להן רפתות שכנות באותו היישוב. לפחות 47% מהדגימות היו שייכות לעגלות נקבות, ולפחות 68% מכל העגלים היו בני שבועיים או צעירים יותר, כאשר כלל העגלים היו צעירים מגיל חודשיים. מרבית הדגימות נלקחו מעגלים חיים (70%).

קביעת מיני הקריפטוספורידים והזנים של C. parvum

כלל 110 הדגימות היו חיוביות ל-C.parvum / hominis  ולא נצפתה עדות לנוכחותם של המינים C. bovis, C. andersoni או C. ryanea. נוכחותו שלC. parvum  אושררה גם מתוצאותיו של פרוטוקול ה-PCR לקביעת הזנים ותתי-הזנים.

הערכת הזנים ומשפחות הזנים בוצעו עבור 68 דגימות, אלו כללו: דגימה בודדת מכל אחת מ-43 הרפתות (n=43), ודגימות נוספות מ-16 רפתות בהפרש של לפחות 60 יום אחת מהשנייה ומעגלים שונים (n=25, 1-4 דגימות מכל רפת).

סך-הכל 9 זנים התגלו (איור 2), מרביתם היו שייכים למשפחת הזן IIa, כאשר הזן IIaA15G2R1 הינו השכיח ביותר, עם נוכחות ב-24 מהרפתות (56%) וב-32 דגימות (48%). עונת הדגימה, מקור הדגימה (עגל חי או גופה), גיל ומין העגלים, גודל הרפת, וכמות הרפתות ביישוב לא נמצאו כבעלי השפעה מובהקת על שכיחות הזן IIaA15G2R1 בהשוואה לשאר הזנים.

איור 2. כמות אבסולוטית ויחסית של כלל הזנים במחקר, סך הכל 67 דגימות (בדגימה יחידה לא ניתן היה לקבוע את הזן). כל צבע מייצג זן אחר

הפיזור הגאוגרפי של תתי-הזנים של C. parvum

הזן השכיח IIaA15G2R1 נוכח בפיזור גאוגרפי רחב, החל ממישור החוף הדרומי, מרכז הארץ, וצפון המדינה (איור 3). שאר הזנים נמצאו רק ברפתות הממוקמות לאורך מישור החוף הדרומי, מרכז הארץ, או בקרבת ים-המלח. בנוסף לכך, הזנים IIaA18G2R1, IIaA13G2R1, ו-IIaA17G2R1 הציגו נטייה להתקבצות במקומות ספציפיים, ונצפו ב-2 רפתות או יותר הנמצאות במרחק של פחות מ-10 ק"מ ביניהן. מגמה זו הייתה בולטת במיוחד עבור הזן IIaA17G2R1 כאשר 4 מתוך 5 הרפתות בהן הוא נמצא היו מאותו יישוב, ברדיוס של פחות מ-3 קילומטרים אחת מן השנייה. 

איור 3. תפוצה גאוגרפית של הזנים השונים של C. parvum שנמצאו במחקר. גודל הנקודה מייצג את מספר הדגימות שנבדקו מכל רפת.

מעקב אחר הזנים של C. parvum ברפתות נבחרות לאורך זמן

מתוך 16 הרפתות בהן בוצע ניתוח של הדגימות מתאריכים שונים, ב-11 מתוכן נמצא אותו הזן, עבור דגימות שנלקחו בהפרש של 2.5 עד ל-36 חודשים (איור 4). רק עבור 5 רפתות נצפה זן שונה, בדגימות שנלקחו בהפרש של 7.9 עד ל-34.5 חודשים. בשלוש מתוך חמשת הרפתות, נראה כי בעוד הזן הראשון שנצפה היה יחסית נדיר (IIaA12G1R1, IIaA16G2R1,IIdA20G1 ), הזן העוקב שנצפה לאחריהן היה הזן הנפוץ IIaA15G2R1.

מרווחי הזמן בין כל שתי דגימות עוקבות חושבו עבור 16 הרפתות, וכללו 25 מרווחי זמן בסך-הכל. מרווח הזמן החציוני בין דגימות עוקבות הינו 5.8 חודשים כאשר בין הדגימות נמצא אותו הזן, ו-21 חודשים כאשר בין הדגימות נצפה זן שונה, ממצא זה מובהק סטטיסטית (p= 0.005), דהיינו הבדל בזן בין דגימות עוקבות נקשר למרווחי זמן ארוכים יותר.

איור 4. הזנים שנמצאו בתאריכי דגימה שונים ב-16 רפתות חלב. כל דגימה נלקחה מעגל אחר

דיון

מין ה-Cryptosporidum היחיד שנמצא בכלל הדגימות הינו C. parvum, ללא עדות למינים האחרים. מין זה מוכר כנפוץ בעגלים יונקים, אם כי קיימות עדויות להדבקה של עגלים יונקים ב-C. bovis או C. ryanea. גורמים אפשריים לאי-נוכחותם במחקר זה כוללים את גיל העגלים והממשק. מרבית העגלים היו מתחת לגיל שבועיים בזמן הדיגום, תקופה בה C. parvum הינו דומיננטי במיוחד. נוסף על כך, במרבית רפתות החלב בישראל עגלים מופרדים מאימם ביום הראשון לאחר ההמלטה, ומועברים מיידית מתא ההמלטה אל שיכון ביונקיה, חלקם באופן פרטני עד גיל גמילה. אופן גידול זה מקטין את סיכויי ההדבקה של עגלים יונקים במיני קריפטוספורידיום אחרים אותם ניתן למצוא באופן תדיר בקבוצות גיל אחרות.

הזנים שנמצאו במחקר היו שייכים למשפחות הזנים IIa ו-IId אשר מתוארים היטב בבקר ובעגלים במיוחד. זנים משתי המשפחות הללו נחשבים לבעלי פוטנציאל זואונוטי ואכן במחקר עדכני שנעשה בישראל על דגימות צואה מחולים הומאניים תוארו נוכחותם של הזנים IIaA15G2R1 ו-IIdA20G1. הזן השכיח ביותר עם התפוצה הגאוגרפית הרחבה ביותר במחקר הנוכחי היה IIaA15G2R1. זן זה מוכר כדומיננטי במיוחד בהדבקתם של בני-אדם ובקר במדינות המתועשות, וזוהה בדגימות צואה של בקר בארצות-הברית, גרמניה, צרפת, בריטניה,  ומדינות נוספות. זן זה דווח גם כזן העיקרי במקרי התפרצויות של קריפטוספורידיוזיס בבני-אדם במדינות שונות ובהן פורטוגל, גרמניה, וסלובניה.  יתר הזנים שנמצאו במחקר זה תוארו בעבודות קודמות בעגלים, למעט הזן IIaA12G1R1 שתואר רק במחקר יחיד בדגימה שמקורה בבן-אדם מארה"ב. מבין כלל המשתנים הקשורים לעגל או לרפת שנבחנו לא נמצאה השפעה משמעותית לאף אחד בהקשר לשכיחותו של הזן IIaA15G2R1 בהשוואה לזנים האחרים.   

בהסתכלות אזורית, בעבודות שונות ממצרים נצפו תתי-זנים השונים בשכיחותם בהשוואה למחקר הנוכחי ובמגוון מצומצם יותר, בבקר ובבופאלו בגילאים שונים כולל בעגלים יונקים. כך למשל, הזנים IIdA20G1 ו-IIaA15G1R1 שנמצאו בדגימות בודדות במחקר הנוכחי היו הזנים השכיחים ביותר שנמצאו במצרים, בעוד הזן IIaA15G2R1 שהיה הנפוץ במחקר הנוכחי נמצא בדגימות בודדות בלבד במצרים. זנים שנמצאו במצרים באופן נדיר כללו גם את IIaA14G1R1 ו-IIdA19G1 שלא נצפו במחקר הנוכחי. הזנים שנמצאו בבני-אדם במצרים הינם IIaA15G2R1, IIaA15G1R1 ו-IIdA20G1 שכאמור נצפו בעבודות מבקר במצרים, בבני-אדם בישראל, ובמחקר הנוכחי. עם זאת, מחקרים אלו היו שונים בקבוצות הגיל, הממצאים הקליניים, ומיני בעלי החיים אשר נדגמו, ועל כן יש להתייחס להשוואה המתוארת במידת הזהירות. בירדן נמצא בבקר בוגר C. parvum מזן IIaA16G1R1. בלבנון, סוריה, והרשות הפלשתינית אין לעת עתה מידע הנוגע לתתי-הזנים של C. parvum בבקר ובעגלים בפרט.

בהקשר לתפוצה המרחבית בישראל של תתי-הזנים שנמצאו, הזן IIaA15G2R1 נמצא כבעל תפוצה גאוגרפית רחבה בין מספר רפתות רב. בניגוד לכך, בלפחות 3 מבין הזנים שנמצאו ישנה נטייה להתקבצות, המרמזת על אפשרות להפצה מקומית של זנים ספציפיים. זיהוי התפשטות מקומית מעין זו עשויה להיות אחת התוצאות המועילות של ניטור וניתוח תתי-הזנים. לאחר שתת-זן הנמצא בתפוצה מקומית יזוהה, הוא יוביל לבחינת כלל הגורמים שעשויים להוביל לקיומו כדוגמת העברת בע"ח בין משקים, זיהום מים או מקורות מזון משותפים, הפצה של הטפיל בעזרת מי-תהום, צוות משותף, ועוד. בהתאם לכך, הוא עשוי לסייע בנקיטת אמצעי מניעה יעילים. חרף זאת, לאור מגבלות המחקר הכוללות חוסר אקראיות בבחירת הדגימות, מספר דגימות מוגבל, ואופי רטרוספקטיבי, יש לבחון ממצאים אלו בזהירות.

כאשר בוחנים נוכחות של הזנים לאורך זמן ברפתות ספציפיות, נבדקו במחקר זה רק דגימות שנלקחו בהפרש של 60 יום לפחות. הדבר נעשה על מנת לנסות להימנע מהטיה אפשרית הנגרמת על-ידי אירוע התפרצות שבו תת-זן יחיד מתפשט למספר עגלים במהלך פרק זמן קצר. מתוך התוצאות ניתן להסיק כי מציאת תת-זן שונה באותה הרפת תלויה בלפחות באופן חלקי בזמן, וכי תת-זן בודד או דומיננטי יכול להיות נוכח בחווה למשך חודשים או מעבר לכך. הממצא של יציבות זו בתת-הזן הרווח בכל רפת מצביע על כך שניטור ופיקוח תתי-הזנים לאורך זמן עשוי לשמש לזיהוי תתי-זנים חדשים או מתפרצים, המובילים למחלה קלינית.

ישנם מספר מחקרים בהם הדגימות נלקחו בסמיכות או שלא צוין הפרש הזמנים בין דגימה אחת למשניה באותה הרפת. ממחקרים אלו ניתן לראות כי הסברה של זן דומיננטי ברפת מתאימה לחלק מין המקרים, ומנגד, במחקרים אחרים קיימות עדויות ל-2-5 זנים שונים באותה הרפת. אפשרות אחת לפערים אלו ייתכן וקשורה לתחלופה של בעלי-חיים בין עדרים שונים או אפשרויות אחרות ליצירת קשרים, אל מול רפת החלב הישראלית הסגורה. דוגמה לכך ניתן למצוא במחקר שבחן את המגוון הגנטי של הטפיל ברפתות בישראל ובתורכיה, בו נמצא כי זנים מסוימים עשויים להיות אופייניים לרפתות שונות. יחד עם זאת, ייתכן ובמבנה מחקר אחר שיכלול בדיקה במקביל של מספר עגלים מאותו משק ומאותו מועד בדיקה יימצאו זנים שונים.

בנוסף, יש לציין כי במספר מחקרים עדכניים נצפו באותה דגימה מבעל-חיים בודד כמה זנים שונים של .C. parvumטכנולוגיית הריצוף שבוצעה במחקרים אלו נקראת Next Generation Sequencing בעזרתה ניתן לרצף כמויות מסיביות של מקטעי DNA נבחרים ובכך למצוא ולזהות את הזנים הנוכחים בשכיחות נמוכה בדגימה לצד הזנים הדומיננטיים בדגימה. אפשרות זאת איננה נמצאת באופן שגרתי במעבדות בשונה מ-Sanger Sequencing ויהיה מעניין לבחון אותה במחקר עתידי אל מול התוצאות שהתקבלו כאן.

לסיכום, התוצאות המוצגות כאן מדגימות כמה זנים של C. parvum העלולים להיות מעורבים במחלה קלינית בעגלים, ומצביעות על פיזור מקומי אפשרי של תתי-זנים ספציפיים ואפשרות להתמדה של הזנים ברמת הרפת לאורך זמן. במבט רחב, תוצאות אלו תומכות בכך שניטור הזנים של C. parvum בעזרת דגימות קליניות מעגלים באזורים ספציפיים או מרפתות אינדיבידואליות יוכלו לסייע לקבלת נתונים אפידמיולוגיים רלוונטיים לאיתור מקורות תחלואה ולמניעתה.

המחקר בוצע במסגרת עבודת הגמר של דר' מתן זילברברג במסגרת לימודים לתואר דוקטור לווטרינריה, ביה"ס לרפואה וטרינרית ע"ש קורט, האוניברסיטה העברית בירושלים.

רשימת ספרות מלאה ניתן לקבל ממחברי העבודה