פעם אחר פעם העם בישראל מצביע ימין ומקבל שמאל. לא עוד * מה זה החשד הזה?
תדמור, דרומי, עמיאור וטאוב
"סלע מאיר" היא הוצאת ספרים שמפרסמת ספרי עיון מהצד הימני של המפה הפוליטית. בשבועות האחרונים מקדמת ההוצאה מכירה של ארבעה ספרים בחבילה אחת, "חבילת יסודות הדמוקרטיה". למי שחפצים להבין את הרקע הרעיוני על פיו מבצעת הממשלה את פעולות החקיקה בדרך לשינוי פניה של מדינת ישראל, הספרים הללו מספקים תשובה.
הספר הראשון בחבילה הוא: "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל" מאת ארז תדמור. העם מצביע ימין ומקבל שמאל, משום שאת מדינת ישראל מנהלת הלכה למעשה אליטה שמאלנית, ששולטת בתקשורת, במערכת המשפט ובאוניברסיטאות, ופעם אחר פעם היא איננה מאפשרת לימין לממש את האג'נדה הפוליטית שלו. המצב הזה ישתנה רק כאשר האליטה הזו תמוגר. המיגור כולל שינוי דרמטי במערכת המשפט שבמהלכו אנחנו נמצאים, שינוי דרמטי בתקשורת עליו הכריז לאחרונה שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי, ולחץ על האוניברסיטאות והמכללות לאמץ בתחומי הלימוד והמחקר כיוון יותר שמרני, לחץ שעוד יגיע.
המחבר, ארז תדמור, מראשי "אם תרצו", מתמודד בפריימריז של הליכוד ובעבר גם דובר מטה ההסברה של המפלגה, מרבה להתבטא בחריפות נגד השמאל וכמובן נגד המשתתפים במחאות. השבוע, לאחר שראש השב"כ בעבר נדב ארגמן הודיע שהוא תומך בסרבנות ואמר ש"צריך לעצור את החקיקה בכל דרך", צייץ תדמור בתגובה: "מה בהכשרה ובניסיון של נדב ארגמן הופך אותו למטיף בנושא דמוקרטיה? מדובר באדם שתחום המומחיות שלו הוא תיעוד אנשים במצבים אינטימיים וסחיטתם לבגוד במשפחתם ובבני עמם…. כשאני שומע את ארגמן או את אלשיך מדברים על דמוקרטיה אני שומע אנשים שעשרות שנים של מעשים מכוערים השחיתו את המצפן המוסרי שלהם עד היסוד. אין יותר סכנה לדמוקרטיה מהלשעברים המסובבים האלו". בתגובות לציוצים מהסוג הזה, ישנם תמיד מי שיזכירו לתדמור את הרקורד הצבאי המהולל שלו. במהלך שירותו הצבאי בחיל ההנדסה, הורשע תדמור בגנבת פריטי אמל"ח ורכוש צבאי, נדון ל-45 ימי מאסר והורדה לדרגת רב-טוראי. השירות הממושך של ארגמן ואלשייך גרם אצלם להשחתת המצפן המוסרי עד היסוד. אצלו, ארז תדמור התפתח מצפן מוסרי לעילא ולעילא, שמאפשר לו לכנות את ארגמן ואלשייך "הלשעברים המסובבים הללו".
הספר השני ברביעייה הוא של נוה דרומי "פרחים בקנה", על האג'נדות הרדיקליות ששינו את פניו של צה"ל. בהקדמה לספר נאמר, שעל מדינת ישראל מופעל "ניסיון מתוחכם וסבלני, של מדינות זרות, באמצעות ארגוני 'פרוקסי' ישראלים, להשתלטות עוינת על צה"ל ולהחלשת כוחו, כחלק מהמערכה הכוללת לפירוק מדינת היהודים מבפנים, תוך שיתוף פעולה רעיוני של גורמים מתוך מערכת הממשל והמשפט". השבוע הסבירו ב"סלע מאיר", שספרה של נוה דרומי "נדמה שחזה את אירועי הסרבנות והמעורבות של בכירים בהווה ובעבר בצה"ל, בשימוש בו למטרותיהם הפוליטיות". המסקנה המתבקשת – מהלך של טיהור פוליטי בקצונה הבכירה בצה"ל, במטרה לסכל את הניסיון המתוחכם והסבלני של מדינות זרות לבצע השתלטות עוינת על צה"ל כחלק מהמערכה הכוללת לפירוק מדינת היהודים.
הספר השלישי הוא "הסדנה להנדסת התודעה" של חנן עמיאור. את הנדסת התודעה מבצעת כמובן התקשורת השמאלנית, שמפיצה תוך "שימוש במגוון שיטות עיוות נכלוליות", תעמולה שקרית ומסולפת שנועדה לשרת מטרות פוליטיות. לעומתה, התקשורת הימנית, ערוץ 14, "ישראל היום" וכיו"ב, מקפידה להעביר לציבור מידע אמין ומדויק, שאין בו שמץ של ניסיון להִנדוס תודעה. "כיום מאפשרים לנציג מהימין להשתתף בדיון", אמר עמיאור באחד הראיונות שנתן. "הצעד הבא יהיה כשהוא יישב בקונטרול ויקבע על מה יתווכחו באולפן". הצעד אחרי זה יהיה, שהוא יישב בקונטרול ויקבע מה יגידו באולפן ומה לא יגידו. לתשומת ליבו של שר התקשורת.
אחרון חביב – ספרו של ד"ר גדי טאוב, "ניידים ונייחים: מאבקן של האליטות נגד הדמוקרטיה הישראלית". בתמצית: בחברה הישראלית מתחולל מאבק בין ניידים ונייחים. ישנה אליטה ניידת, עצמאית מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית, וחבריה "יכולים להרגיש בבית כמעט בכל פינה ברחבי העולם". מולה ניצבים הנייחים, המוני אזרחים התלויים לפרנסתם בכלכלה המקומית וכל מרקם החיים שלהם קשור לישראל. במילים של טאוב: יש בארץ מאבק "של אליטה בעלת אוריינטציה פוסט-לאומית נגד הדמוקרטיה ונגד עיקרהּ: ריבונות האזרחים על גורלם". ריבונות האזרחים על גורלם מתרחשת כנראה בהונגריה, אצל ידידו של טאוב ויקטור אורבן. "הונגריה יותר דמוקרטיה מישראל", טען לא מזמן טאוב. אם המחאה נגד ההפיכה המשטרית תיכשל, חס וחלילה, אנחנו בדרך להיות הונגריה של המזרח התיכון.
גדי טאוב מרבה לצייץ בטוויטר תחת המותג "שומר הסף". השבוע, בעקבות פעולת הגמול של הימין לחסימת קיבוצים (כישלון מפואר), שיתף טאוב ציוץ שקשר בין אנשי המחאה ובין הקיבוצים. "מה המשותף לכל המסיטים?" כתב טאוב, (השגיאה המביכה במקור). זה מה שמשותף: אהוד ברק – משמר השרון, נדב ארגמן – חמדיה, נמרוד שפר – אלונים, זאב רז – גבע, רון חולדאי – חולדה, אמנון עין דור – גבעת חיים, שלי גוטמן – קטורה, בוגי יעלון – גרופית, שקמה ברסלר – גבת, אורי משגב – חפציבה, אילן שילוח – גבעת חיים.
נעלבתי. אף אחד לא מהקיבוץ הארצי? אפילו לא אחד? מה, כאילו אנחנו לא שייכים לאליטה הניידת, שיש לה אוריינטציה פוסט-לאומית ונגד הדמוקרטיה? (מישהו יודע מה הקשר של שקמה ברסלר לגבת?)
למה רק חשד?
בשבוע שעבר הציתו רעולי פנים ארבעה רכבים באבו גוש ועל הקיר נכתב: "תג מחיר מנהלי, 30 יום לרצח". הכותרת שניתנה לאירוע: "חשד לפשע שנאה באבו גוש". למה רק חשד? מה זה עוד יכול להיות חוץ מפשע שנאה?
בשישי בערב נרצחו שניים בג'סר א-זרקא. רעולי פנים חמושים הגיעו לאירוע משפחתי, פתחו באש והרגו צעיר בן 18 וצעירה בת 28. הכותרת: "חשד לרצח כפול בג'סר א-זרקא". למה רק חשד? מה זה עוד יכול להיות חוץ מרצח?
