על ארבע נשים דיברו בערב ראש השנה, שתיים נגד ההפיכה המשטרית ושתיים בעדה * איתמר בן גביר בונה על קנדה
תכלה שנה וקללותיה?
ראש השנה הוא המועד בו בוחרים את אנשי השנה החולפת. גם השנה. אצל מתנגדי ההפיכה המשטרית הבחירה הייתה קלה יחסית. שתי נשים התברגו בראש הרשימה – פרופ' שקמה ברסלר-שוורצמן, הדמות הבולטת בהנהגת המחאה, וגלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה. מי שסימנו את שקמה ברסלר כאשת השנה, נימקו את הבחירה בכך שברסלר הבינה שזו העת להתגייס למאבק על צביונה של מדינת ישראל, הזיזה הצידה את חיי המשפחה והעיסוק המקצועי, ונרתמה כל כולה למאבק. על האמירה שלה בשבוע שעבר, ש"אסור לדבר עם נאצים, בין אם יהודים ובין אם לא יהודים", היא התנצלה חזור והתנצל, והתפנתה לקחת חלק בארגון המחאה המצפה לנתניהו בעת ביקורו בניו יורק השבוע.
מי שבחרו להעניק את תואר אשת השנה לגלי בהרב מיארה, עשו זאת משום הנחישות יוצאת הדופן שהיא מגלה בהגנה על הדמוקרטיה השברירית שלנו ועל כך שאינה נרתעת מההתקפות הפרועות עליה מצד שר המשפטים יריב לוין, וחבריו לממשלה ולכנסת. הפנייה של בהרב מיארה לבג"ץ שיפסול את החוק לביטול עילת הסבירות, ההתייצבות שלה נגד ההחלטה של השר לוין שלא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ההצהרה האמיצה שלה -"איומים בפיטורים לא ירתיעו אותי", עושים אותה ראויה לתואר.
העיתון "ישראל היום" ביקש מכותביו לבחור באנשי השנה שלהם. על שקמה ברסלר כתבה מוריה קור (הבת של אבשלום). "ברסלר, שגדלה בקיבוץ שנוסד על אדמות כפר פלסטיני (גבת) ומתגוררת על גבעות שייח' אברק, תתקשה לתקן את העוול (עוול הכיבוש). אף היותה ד"ר לפיזיקה לא מעודד, בהתחשב בכך שכוח הכבידה של המחאה המבוססת שהנהיגה, לא שוקל מספיק כדי לכבוש את השלטון בפעם הבאה. כשהקוצים מבריחים את ההמון, הגיבורה האחוס"לית נשארת לבד". (אחוס"לית – אשכנזייה, חילונית, ותיקה, סוציאליסטית, לאומית. למה הכוונה "כשהקוצים מבריחים את ההמון" לא הבנתי). מול דברי השחצנות האלה של קור, שכנראה מאוד מעודדת מתוצאות הסקרים לגבי עתיד הקואליציה הנוכחית בבחירות הבאות ומכמות המשתתפים המרשימה שמצליחים תומכי הרפורמה לגייס להפגנות שלהם, נצטט את דבריה של רבקה מיכאלי, שבחרה בברסלר לאשת השנה (ריאיון לניסים משעל ברדיו FM 103) "היא משכנעת, היא צודקת והיא סוחפת. אני מעריצה שלה בקול ובשקט…המחאה ששקמה היא סמל שלה, היא מחאה חשובה, צודקת, והיא לא תתמסמס בגלל שחם או קר". מיכאלי, אם צריך להזכיר, לא יכולה להיחשב אחוס"לית. אולי מחוס"לית (מזרחית, חילונית וכל היתר).
את אשת השנה בפוליטיקה בחר ב"ישראל היום" הפרשן הביביסטי של העיתון, יהודה שלזינגר. הבחירה שלו היא טלי גוטליב. שלזינגר אינו מסתיר את הערכתו לח"כית הנמרצת, עם "הפה הגדול נטול כל מסננת או פילטר", שלא דופקת חשבון לאף אחד. "לזכותה ייאמר שהכול אמיתי, אין גרם של פייק, אפס דילים, אפס שטיקים". אף מילה בגנותה. בגנות גסות הרוח שלה, הלשון הרעה והמשתלחת, התיאוריה ההזויה שלה על ה"דיפ סטייט" שמנהל את המדינה, ההסתה שהיא משפריצה לכל עבר. "רעיונות השמאל הגיעו גם לצמרת השב"כ. עומק ה'דיפ סטייט' הגיע לראש השב"כ ולראשי צה"ל", צייצה גוטליב לא מזמן. וגם: "טוב לדעת שהשב״כ וצה״ל עובדים אצל המחבלים והאסירים הביטחוניים". שלא לדבר על התרת דמה של היוע"משית. "דם הנרצחים על ידיה של הגברת מיארה", כתבה גוטליב לאחר הרצח של ארבעה תושבי אבו סנאן לפני כחודש. גוטליב מסמלת את כל הרע אליו התגלגלה הפוליטיקה הישראלית בהובלתו של נתניהו, והיא פה אתנו בשביל להישאר.
נציגה נוספת של הליכוד זכתה בתואר אשת השנה – שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן. מי שבחר בה הוא חיים לוינסון איש "הארץ", והוא פחות מתלהב ממנה לעומת שלזינגר מגוטליב. דיסטל אטבריאן "היא ללא ספק השילוב המושלם והמובהק כדי להדגים את רוח התקופה", הסביר לוינסון לניסים משעל את בחירתו. "היא שילוב קיצוני בין חוסר יכולות מוחלט, ואנחנו רואים מה מתרחש במשרד ההסברה, לבין גסות רוח, פופוליזם, שנאת השמאל. כל היום עיסוק בשנאה, ריב ומדון".
בראש השנה, בראש השנה, ישנה עננה, על עתיד המדינה.
בקנדה מחכים להם
מי שעוד מדגים את רוח התקופה הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. הוא זכה לריאיון חג מקיף בוואלה, עם מראיין שלא עשה לו הנחות (עמית סלונים). "27 שנים עברו, אבל אתם בחיים לא תסלחו לי", מתקרבן בן גביר בריאיון, הוא מתכוון כמובן לתלישת הסמל ממכוניתו של רבין ולהכרזה שבאה אחריה "כמו שהגענו לסמל הזה – אנחנו יכולים להגיע לרבין". את תמונתו של הרוצח ברוך גולדשטיין שהייתה תלויה בסלון ביתו, הוא הסיר רק לפני שלוש שנים.
לשאלה מה אתה מייעד לפלסטינים שחיים פה? משיב בן גביר, שאין לו בעיה עם פלסטינים שיכירו בריבונותנו על הארץ הזו, יש לו בעיה עם המחבלים שביניהם. או.קיי. ניצחת את הטרור, נשארו שלושה מיליון פלסטינים שאינם מחבלים. מה קורה איתם? "אני לא נותן להם להיות אזרחי מדינת ישראל. הם תושבים במעמד שיש להם היום. הם יכולים לחיות כאן, בשלום, בשלווה, בשקט ובנחת. מי שלא מבין שמדינת ישראל היא בעלת הבית – צריך לזרוק אותו מכאן". לזרוק לאן? בן גביר: "חסר מקומות? בקנדה משוועים לידיים עובדות. אתה יודע שבכל מיני מדינות באירופה רק מחכים? אגב, גם את האריתראים…בקנדה מחכים להם".
ההגדרה "מדינת אפרטהייד" לא הופיעה בריאיון, אבל ריחפה מעליו.
