אלי רז מקיבוץ עין גדי הקים את הצוות לאיתור וחילוץ נעדרים, הוביל פרויקטים לתיירות מדברית ובמשך תשע שנים ניהל את המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית. חבריו מוציאים ספר על פעילותו הייחודית ופתחו בפרויקט מימון המונים
*תמונה ראשית: אלי רז. ייסד צוות איתור וחילוץ ראשון מסוגו בארץ. צילום: פרטי
פעילותו הענפה של אלי רז מקיבוץ עין גדי אכן דורשת ספר שלם ואולי אפילו זה לא יספיק. הילד שגדל בחיפה על הכרמל ולא למד בתיכון, היה הראשון לעסוק בנושא הבולענים בים המלח כשהוא חמוש בתארים בביולוגיה וגאולוגיה. הוא ניהל את בית הספר שדה עין גדי, הקים אתר תיירות במדבר וגולת הכותרת – הקים יחידה לאיתור וחילוץ נעדרים בעין גדי, שנתנה השראה להקמת יחידות חילוץ נוספות ברחבי הארץ. אחרי ששבר את הגב בזמן שעבד במטעי התמרים כתב ספר על אזור ים המלח, שמיצב אותו כמומחה בתחומו, ועל אף התאונה ניהל במשך תשע שנים את "המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית" עד שזה נסגר וארגן עשרות טיולים מיוחדים בארץ ובירדן.
כוח הצלה וחילוץ
לעין גדי הגיע אלי אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשנקרא על ידי החברה להגנת הטבע לנהל את בית הספר שדה במקום. סוד קיסמו של האזור טמון במורכבותו – מצוקים, ואדיות, נחלים וים המלח. כל אחד טומן בחובו סכנות ייחודיות: שיטפונות פתע בימי גשם, שבילים תלולים ולעיתים לא מסומנים ברור, המים הצורבים של ים המלח בשילוב רוחות סוחפות, ובנוסף חום כבד ימים רבים בשנה.
במשך ארבע שנות עבודתו בבית הספר שדה הגיעו מהשטח ידיעות רבות על מטיילים רבים שאיבדו את דרכם או שנתקעו ולא יכלו להמשיך.
אלי מספר: "מידי פעם קיבלתי בקשות מהצבא, מהמשטרה ומאזרחים, לסייע באיתור ובחילוץ מטיילים שאיבדו את דרכם או נפגעו משיטפונות, או שחו וצפו להנאתם בים המלח סמוך לחוף ונסחפו פנימה בבריזות הפתאומיות. מטיילים אחרים סבלו ממכות חום, התייבשויות, נפילה מצוק וכדומה. חסרו לגופי החירום הכרת השטח והמנטליות של המטייל, שהן תנאי להצלחה ברוב המשימות. כמה מחבריי האישיים מהקיבוץ, 'יודעי שטח', חברו אלַי, וב-1974 ייסדנו 'צוות איתור וחילוץ'".
בעקבות מקרים אחדים של מטיילים שנקלעו למצוקה, הבין אלי את הצורך להקים באזור צוות ייעודי שיוכל לתת סיוע מיידי למטיילים במצוקה. הוא זימן את צעירי הקיבוץ, פקחי שמורת עין גדי ואחרים, כ-20 איש התנדבו לצוות חילוץ. המועצה האזורית "תמר" סיפקה ציוד ואלי התחיל להכשיר את הצוות לעבודה המורכבת של איתור וחילוץ.
אלי החשיב את הכרת השטח והבנת טבעו. הוא ארגן לצוות טיולי שטח רבים מתוך הבנה שככול שהמחלץ יכיר את השטח טוב יותר, ידע על איזה סוג סלע הוא הולך, אילו צמחים ובעלי חיים הוא פוגש, כך תהיה יכולת קבלת ההחלטות טובה ומדויקת יותר.
הוא בנה קורס טג"ח – טיפוס, גלישה, חילוץ ופיתח שיטת עבודה ייחודית לצוות. נלמדו הקשירות הנדרשות במצבים השונים וניהול הגלישה באמצעי הזהירות הנדרשים.
הצוות ביצע סריקות איתור על פני צוקים נישאים וחילוצים בגבהים מהקניונים העמוקים של מדבר יהודה, ורכש ידע, מקצוענות, הכרת השטח וחוסן נפשי רב.
על פי ה"אני מאמין" של אלי לבניית תוכנית החיפוש והאיתור, לפני שמתחילים אוספים מידע מקסימלי על הנעדרים: מי הם, מהיכן יצאו ולאן התכוונו להגיע, מהן היכולות הפיזיות שלהם והניסיון שלהם בטיולים, ואיזה ציוד עומד לרשותם. על בסיס אלה יכול מנהל החיפוש לנתח ולקבוע מאיפה להתחיל ואיפה הסיכוי הטוב ביותר לאתר את הנעדרים.
הצוות עבד מול הצבא ולאחר מכן מול המשטרה במסגרת המשמר האזרחי, כאשר חבריו נקראים לדגל בכל שעה משעות היממה, בכל יום מימות השנה כולל שבתות וחגים, כבר עשרות שנים.
צוות החילוץ עובד בתנאי שטח ומזג אוויר קשים במיוחד, במגוון רחב של פעילויות ובסוגי חילוצים שונים: איתור מטיילים שאיבדו את דרכם, חילוץ מטיילים שנתקלו במצוקים ולא יכולים להמשיך; לפעמים החילוץ הוא מנחל מלא גבים שהמטיילים לא יכולים להתמודד איתם, וגם הצלה מתוך נחל שמי שיטפון עומדים להגיע או שכבר זורמים בו. חלק מהחילוצים הם של נהגים שנתקלו במי שיטפון על הכביש ונסחפו בזרם המים. הצוותים גם חילצו אנשים מבורות, מבולענים וממערות, ואף הצילו נפגעים בתאונות דרכים.
רבים מהחילוצים דורשים אלתור פתרונות יצירתיים, המבוססים על כל המכשור, הידע והניסיון של המחלצים.
בשנת 1996 זכה צוות החילוץ להוקרה ממלכתית על פועלו ההתנדבותי ועל עשרות החילוצים שביצע. הצוות שהקים אלי בעין גדי היה הראשון מסוגו בארץ ושימש כמודל שאומץ על ידי המשטרה.
משהו קר בלב מדבר
בתום עבודתו בבית ספר שדה, הגיע אליו משלחת של חברי קיבוץ מצפה שלם. הקיבוץ עבר למרגלות המצוק, במקומו הנוכחי, סמוך לים המלח, ומבני ההיאחזות נשארו מיותמים במקומם היפיפה. אלי מספר: "נציגי הקיבוץ ביקשו עצה לניצול אתר ההיאחזות שבראש 'מצוק ההעתקים'. האתר מדהים, והתאים לחלומותיי על 'תיירות אלטרנטיבית'. להפתעתם, שלפתי מהמגירה תוכנית מוכנה לכפר ייחודי, שיהיה בסיס לפעילות אתגרית, לטיולים ברגל וברכבי שטח, מקום לפעילות רוחנית, ו'על הדרך' יחבר את הקיבוץ לסביבתו".
אלי ניהל את הפעילות במקום, הכשיר את הצוות והתמסר להכנת "קורס מורי דרך מדבריים", שאושר על ידי משרד התיירות.
"קדם זריחה על ים המלח, מבין כפות צמרת התמר"
על אף שהגיע לעין גדי כגיאולוג וכאיש תיירות אלטרנטיבית, ענף התמרים הוא שמשך אותו, "בגלל הפיזיות, יופיו של העץ והמורשת המדהימה שלו. לענף התמרים היה, בנוסף לטרקטור, עגלות ומנופים, גם קטנוע, ואותו ניצלתי להקדמת ירידתי למטע, כדי לזכות בחוויה יומית מענגת, של קדם זריחה על ים המלח, מבין כפות צמרת התמר. לפנות ערב, נהניתי במרפסתנו הפונה מזרחה, ממראות של קדם השקיעה וזיהוי והטמעה של הקניונים המבתרים את מדרונות מואב והמעיינות שלרגליהם. אפילו שבילים זיהיתי, באמצעות טלסקופ".
באוגוסט 1991 נפצע אלי בגבו. "מטע התמרים קיבל הזמנה גדולה ודחופה לזן ברחי (שנגדד ראשון), ואחד המנופים התקלקל", הוא מספר. "אמר יהודה: 'אתה מטפס מדופלם, ואסור לנו להאט את קצב הגדיד. אולי תגדוד בשיטה המסורתית?'. קיבלתי זאת כמחמאה והזיכרון האחרון לפני הנפילה, הוא העונג והסיפוק על שהשגתי את המנוף התקין שעבד במקביל".
התאונה השביתה את אלי לתקופת החלמה ממושכת שאפשרה לו לכתוב את "ספר ים המלח". בהמשך, ניהל במשך תשע שנים את "המדור לידיעת הארץ בברית התנועה הקיבוצית", שנסגר לבסוף מחוסר תקציב, על אף מאמציו של אלי והפוטנציאל הכלכלי שמצא בירדן עם הסכמי השלום שנחתמו ב-1994. "צר לי על כך שזירת ידיעת הארץ, שביליה ואתריה, הופקרו על ידי התנועה הקיבוצית ונכבשו בקלות מבישה על ידי הימין המשיחי".
חולץ על ידי כוח חילוץ שהקים בעצמו
ערן חופש היה מראשוני צוות החילוץ. הוא התחבר לאלי ולמד ממנו דברים רבים, חלקם טכניים, אבל חשובה יותר דרך החשיבה בארגון וניהול החיפוש ובארגון והדרכת טיולים. כשאלי פרש מניהול צוות האיתור והחילוץ תפס ערן את מקומו.
ערן מספר על חילוץ מיוחד שאירע באוקטובר 2003: "הגעתי למחסן הציוד של הצוות לקראת ערב ואני רואה שם את הסוברו של אלי. היה מקובל שאלי מקבל את הג'יפ של צוות החילוץ לנסיעותיו לבדיקות בולענים ומשאיר את רכבו ליד מחסן צוות החילוץ.
הערב יורד ואלי עוד בשטח. צלצלתי לענת (אשתו) שאמרה שאלי יצא לשטח ועוד לא חזר. הזעקתי מיד את צוות החילוץ ויצאנו לבדוק איפה אלי. לא מצאנו כלום. הזעקתי מסוק, והוא הגיע מהר ובאור אחרון.
תוך זמן קצר גילה הטייס את הג'יפ וכיוון אליו את הצוות. בסקירה קצרה הגענו אל הבולען אליו נפל אלי. יצרנו קשר עם אלי, והבנו שלא ניתן לרדת ולחלץ אותו, כי כל כניסה של אדם תגרום לגלישת חומר שיסכן גם את אלי וגם את המחלץ. נסענו לקיבוץ, הבאנו חצובה והצבנו אותה בצידי הבור ושלשלנו למטה חבל עם ריתמה. אלי רתם את עצמו ואנחנו שלפנו אותו למעלה".
המחלץ הפך למחולץ, על ידי היחידה שהוא עצמו הקים.
חבריו ומוקיריו של אלי החליטו לצאת בפרויקט גיוס המונים על מנת להפיק ספר המקבץ סיפורים ומאמרים על פעילותו הענפה והמיוחדת.
https://headstart.co.il/project/86793?lang=he
