השופט: כן ניתן להתערב בדרך יישום התקנון על החברים-התובעים
בשדות ים אושר בעבר "תקנון שיכון" המסדיר את זכאות חברי שדות ים למעבר לדירות קבע. התור למעבר לשיכון קבע בדירה חדשה התבסס בעיקרו על ותק החברות בקיבוץ ועל מילוי חובת ההתפרנסות. לפי המנגנון שיצר התקנון, שנות הוותק הוצגו בנקודות ותק, אך אלה הופחתו אם החבר לא מילא את חובות ההתפרנסות בפרקי זמן שנקבעו בתקנון, לאורך חמש שנים בהן בוצעה הבדיקה אם קוימה חובת ההתפרנסות. כך, מחבר שלא התפרנס במשך 6 עד 12 חודשים – הופחתו 3 נקודות ותק. מחבר שלא התפרנס 12 עד 24 חודשים – הופחתו 8 נקודות ותק. אי התפרנסות מעל 24 חודשים – שללה את הזכאות לדירה.
חובת ההתפרנסות בתקנון השיכון
ל"תקנון השיכון" קדמה החלטה קודמת של הקיבוץ אשר הטילה חובת התפרנסות חודשית על כלל חברי הקיבוץ, בגובה שכר המינימום. מילוי חובה זו נלקחה בחשבון גם בשאלת הזכאות לדיור קבע.
שישה חברים, תאר השופט שמואל מנדלבום מבית המשפט המחוזי בחיפה, עתרו כנגד הקיבוץ בתביעה שעניינה: "זכאותם לקבלת דירות קבע, במסגרת הליך שיוך דירות". החברים טענו כנגד ההפחתה של נקודות הוותק שבוצעה ביחס אליהם. הם אמרו כי לכל אחד ואחת מהם הפחית הקיבוץ (המזכירות או צוות ההתפרנסות) נקודות ותק בנימוק שהם לא מילאו אחר חובת ההתפרנסות, והם חלקו על כך.
באמצעות עורכי הדין (שכל אחד מהם ייצג חלק מהתובעים), איל תאודור שרון וניר ברודשטיין, הם טענו "טענות פרטניות כנגד ההפחתה הנוגעות לנסיבותיהם האישיות", לצד "טענות משפטיות עקרוניות ביחס לתוקפו ולחוקיותו של תקנון השיכון", והיותו סותר את תקנון הקיבוץ. הקיבוץ יוצג בידי עו"ד גיל דגן (שלמה כהן ושות').
לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, הם הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. זהו מנגנון המאפשר לצדדים להסמיך את בית המשפט "לפסוק על דרך הפשרה, אף ללא נימוקים, תוך התמקדות רק בנושאים הנדרשים לסיום הסכסוך".
בית המשפט לא יכתיב תקנון לקיבוץ
השופט שמואל מנדלבום החליט שלא לדון ב"שאלת החוקיות" של "תקנון השיכון". לפי פסיקת בית המשפט העליון, אמר השופט, "יש לנהוג בריסון ואיפוק בהפעלת הביקורת השיפוטית", באגודה השיתופית. "התערבות שיפוטית מופרזת בהחלטות האספה הכללית, או בכוחה של האספה הכללית להטיל סנקציות על חברי קיבוץ בגין אי-ציות להחלטותיה או הפרת אורחות חיי הקיבוץ, מכרסמת בכוחו של הקולקטיב הקיבוצי כלפי חבריו".
בנוגע להחלטות קיבוץ שעניינן "שיוך דירות", ציטט השופט מפרשת "קיבוץ נאות מרדכי". שם אמר שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין: "ספק גדול בעיני אם בתי המשפט מוסמכים להכתיב לקיבוצים כיצד לשייך בתים ודירות לחברים וליורשיהם. דיני האגודות השיתופיות אשר חלים בכגון דא מגבילים עד מאוד את סמכות ההתערבות של בתי המשפט בניהולו הפנימי-אוטונומי של קיבוץ ובהטבות שהקיבוץ בוחר להעניק ולא להעניק לחבריו וליורשיהם… התערבות כאמור מוגבלת למקרים של קיפוח קשה, של הפרת דין ושל פגיעה בתקנת הציבור".
השופט שמואל מנדלבום לא מצא שהוראות תקנון השיכון הן בניגוד לדין או פוגעות בתקנת הציבור. "אף אם ניתן להצביע על תיקונים ושינויים אפשריים בתקנון השיכון", אמר השופט, "הם אינם מבססים עילת התערבות של בית המשפט בהחלטות הקיבוץ", שכן בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הקיבוץ בשיקול הדעת של בית המשפט.
השופט הסביר כי אם היה מתערב בהוראות תקנון השיכון, הייתה יכולה להיות לכך "השפעה רוחבית על חברי קיבוץ נוספים שאינם צד להליך, שגם לגביהם הוחל תקנון השיכון, והם עשויים להיפגע מהחלטה אשר תורה על שינוי או ביטול הוראה מאותו תקנון, מבלי שניתנה להם זכות טיעון".
נסיבות אישיות
השופט קבע אפוא כי לא יבחן את "חוקיות התקנון", אך כן יבדוק את דרך ישומו לגבי התובעים, לפי נסיבותיהם האישיות.
לצורך הבדיקה אם הפחתת נקודת הוותק הלמה את האמור בתקנון, התייחס השופט לשורה של עניינים: לכך שהיו מקרים מסויימים בעבר בהם הקיבוץ נהג בגמישות באופן החלת התקנון, לאישורי ועדת קליטה שניתנו ביחס להתפרנסות חבר, לתקופות של "נסיבות רפואיות מוצדקות" (בהן הכיר הקיבוץ שמנעו עבודה חלופית במקרה מסוים), להארכת חופשת לידה, לריבוי ימי מחלה של ילדים (שגרמו לאם להיעדר מעבודתה), לתקופת לימודים שיצאה אליה חברה (על חשבונה וממנה הפיק הקיבוץ תועלת רבה) שבמהלכה כן העבירה כספים לקיבוץ.
עוד סבר השופט שאין להחמיר עם חברה במקרה בו הקיבוץ לא הבהיר במפורש שעליה להגיש בעצמה תביעה לביטוח לאומי, שאחרת תיחשב כמי שלא מילאה אחר חובת ההתפרנסות.
בהתאם למימצאים הללו, השופט פסק כי לגבי רוב התובעים יש להקטין או לבטל את מספר נקודות הוותק שהפחית הקיבוץ. במקרה אחד הוא הותיר אותן ללא שינוי.
השופט ציין כי לא כל שינוי בניקוד הוותק שהוא ביצע – מהווה "פריצת גדר" של התקנון. הוא הסביר כי "מדובר בהתערבות שיפוטית רק במקרה בו הוא סבור כי קביעות צוות ההתפרנסות או מזכירות הקיבוץ אינן מתיישבות עם מכלול הנסיבות הרלוונטיות" כלפי מי מהתובעים. מתוך שהוא היה מודע לכך שלהחלטה פרטנית לגבי מי מהחברים-התובעים יכול שתהיה השפעה על חברים אחרים, הוא הסביר כי יש להבחין "בין החלטות פרטניות המבוססות על נסיבות ספציפיות הנוגעות לכל אחד מהתובעים" שבהן הוא "התערב" בהחלטות הניקוד (ואין להן השפעה על כלל החברים), לבין החלטות שמשמעותן היא שינוי בפועל של תקנון השיכון ויצירת "דין" אחר למי מהתובעים שלפני, ביחס ליתר חברי הקיבוץ (שבהן הוא לא "התערב").
השופט החמיא לצדדים על "האופן הענייני והתמציתי שבו הם ניהלו את ההליך", ומשכך לא חייב אותם בהוצאות המשפט.
