יבול שיא
הרפת והחלב
תמונה 1 7aec9cf5 2933 4e64 8d97 f67608041ed5

בית השיטה כפר עזה קריית שמונה 

6 דק' קריאה

שיתוף:

המלאכים שטיפחו במשך 11 חודשים את הגינות הפרטיות של חברי כפר עזה נדדו בימים אלה צפונה לקריית שמונה להביא את אורם המיוחד לעיירה שהיתה תחת אש מעל שנה 

*תמונה ראשית: טרקטור שנתרם לכפר עזה. עבודה ותרומות מהארץ והעולם. צילום: עידו פרבר

המיזם "החיטה צומחת שוב" שיצא מפרלמנט בית השיטה, פרש כנפיים בארץ ובחו"ל. עד היום עבדו בפרויקט שבמרכזו טיפוח הגינות בקיבוץ כפר עזה כ-500 מתנדבים מדן ועד אילת, ומרחבי העולם, כמו קנדה, ארה"ב, גרמניה, אוסטרליה, ניו-זילנד, הולנד, צרפת, פולין, אנגליה אלבניה. יהודים ולא יהודים. ניו זילנדי אחד שעבד חודש וחצי בנה מלתחה ובר לבריכת השחייה של שדה ניצן השכן. גם ישראלים-ערבים היו בין המתנדבים, ערבי מטייבה, למשל, תרם טרקטור.  

אווירה קסומה 

את המיזם מוביל ניצן סלע (74) חבר הקיבוץ המקדיש את רוב זמנו ומחשבותיו לעזרת יישובים שנפגעו במהלך המלחמה. "החיטה" בכפר עזה עבורו הוא לא רק התנדבות אלא בית. בית בו מתקיימות כל הפונקציות: עבודה, לינה, אוכל, ניקיון, תרבות, חברות. קשה לתאר במילים את החברות שנוצרה שם, אנשים אנונימיים הפכו בין רגע לקהילה קטנה ומגובשת שיש לה קודים משלה וערכים משלה. קהילה המקיימת קשרים חזקים בין כל חבריה, המרגישים גאווה וכבוד להשתייך אליה. ענת יהב זערפני (שהתנדבה כמה פעמים) כתבה על הקסם הזה המתרחש במקום: "אני בגופי שוב בקריית אתא, אבל הלב שלי נשאר כמו תמיד בבית 'החיטה'. כבר בפעם הראשונה הרגשתי את הקסם שבפרויקט. זהו מתכון למעדן, הנרקח כל שבוע מחדש, שתמיד יוצא טעים. תודה לכל אחד ואחת מכם שהייתם חלק ממרכיבי שיקוי הקסמים הזה ותיבלתם אותו באישיותכם ובהרבה רצון לעשות טוב בעולם. תודה שאתם מאפשרים לי להיות מי שאני, ולהרגיש עם זה כל כך טוב. כולכם אחיי ואחיותיי לקסם הזה".  

זו אחת מאלפי התגובות שנשלחו לצוות המוביל: ניצן סלע, עידו פרבר, יעקב שולמי (עם ידי הזהב), עובל שונרי, גלי שריג ומשה פלד, המדגישות את האווירה הקסומה שנוצרה בין המתנדבים הגמלאים שממש "נלחמו" להגיע לכפר עזה והצטערו כל כך על שהפרויקט שם הסתיים.  

אחרי שלושה סבבי טיפול ועישוב הכוללים עישוב ב-300 גינות פרטיות – החברים לא חזרו לביתם, מלבד כמה משפחות ובודדים. בשלב זה, כשהחלו השיפוצים של ההריסות והמקום הפך לאתר בנייה, הוחלט לעבור לקריית שמונה, שם הסיפור שונה.  

לחזק את ה"יחד" 

את ניצן פגשתי באחד הימים המעטים שבהם הוא מגיע הביתה. למרות גילו ובריאותו הוא נראה מלא אנרגיה, עיניו דומעות כשהוא מדבר על הפרויקט שלו (בחצי צחוק הוא אומר: "כשאני בכפר עזה, אני מרגיש בריא, וכשאני בבית – אני מרגיש חולה"). 

למה בחרתם לסיים את העבודה בכפר עזה 

"אחרי כמעט שנה הרגשתי שמיצינו את מטרתנו, וברגע שנכנס לשטח ציוד כבד לשפץ את ההריסות, לא מצאנו את מקומנו. סיימנו את העבודה בטקס מסודר ובערב שירה בהשתתפות המתנדבים, אנשי כפר עזה, מרצים, ותושבי העוטף. הפסקנו בזמן, זו הייתה החלטה נכונה. הקשרים עם כפר עזה יימשכו ברמה האישית והקיבוצית. אני מקווה שמה שעשינו שם יעזור להחזיר את החיים לקיבוץ ולעוטף בכלל, ותמשך המסורת, שהחלה לפני עשר שנים, ונמשיך לשיר איתם עוד הרבה שנים". 

למה החלטתם להמשיך דווקא בקריית שמונה? 

ראייתו הצבאית של ניצן (סא"ל במיל') התרככה בשנים האחרונות, במיוחד בשנת המלחמה. "אם בצבא או בתפקידי ניהול שונים נתתי הוראה והדבר בוצע", אומר ניצן, "הרי שהיום כל החלטה של 'החיטה' מגובה בדיונים פתוחים עם הצוותים, עושים דמוקרטיה. כאשר הוחלט על עזיבה, עמדו בפנינו כמה אופציות: שדרות, קיבוץ אחר בעוטף, שלומי, קיבוצים בצפון, קריית שמונה, וההחלטה נפלה ברוב קולות על קריית שמונה. המסר היה לחזק שם את המושג 'יחד', לעבוד איתם, להשתתף איתם באירועים של העיר והאזור. בשטח יש לנו הרגשה של חיבוק, אני לא יודע מה הם חושבים עלינו, הקיבוצניקים, בתוך ליבם… פה ושם מזמינים לקפה, אבל עדיין לא נוצרה הוויה משותפת, עם הזמן גם זה יקרה".   

ראש העיר אביחי שטרן מחובר למיזם והיקצה להם את רובע ג' המבוסס על בתים משותפים, בתי רכבת, שרובם התרוקנו מאנשים. כאן הניקיון הוא יותר בחצרות הבתים ובדשאים הציבוריים. בקריית שמונה ניצן אחראי על הפעילות התרבותית, הבאת מרצים, טיולים, מפגשים ועוד. "כבר עשינו טיול במטולה, אומר ניצן, אירחנו אנשים מרכזיים בגליל, ובכלל, מתנדב שמגיע אלינו, מקבל גם 'שבוע אקדמי', כפי שאנחו קוראים לזה".  

איך ההרגשה להיות מנותק מהבית תקופה כה ארוכה, האם זו לא הקרבה מצידך?  

 "זו לא הקרבה. אני מרגיש שאני עושה את מה שאני צריך לעשות. המשפחה שלי תומכת ונושמת את הפרויקט יחד איתי. זה צץ לי כמו בשיר 'פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל ללכת…' הרגשתי בתוך תוכי שאני חייב ללכת, וגיליתי עולם חדש, עולם יפה, ובכך אני לא רק תורם אלא נתרם ובגדול".   

האם בסתר הלב קיים בך רצון להשפיע על החברה הישראלית? 

"אנחנו חלק מתנועה גדולה של מתנדבים הנותנת תקווה וערך לחברה הישראלית. החזון שלי הוא שנהיה חברה ערכית, מלוכדת, עם עזרה הדדית, המעניקה משמעות ליחד. העבודה בגינות היא רק פלטפורמה להגשמת רעיונות ברמה הלאומית.  

במשך עשרות שנים חשבתי שאנשי הפריפריה שהם אחוז קטן במדינה מאפשר לעשרה מיליון איש לחיות את חייהם בשקט כאילו אין מלחמה. זה חוסר פרופורציה משווע. אני מצדיע לפריפריה, ושואף לחזקה. ככל שהיא תתרחב ותגדל יצטמצמו הפערים, ונוכל להיות חברה אחת מלוכדת, (ניצן דומע. א.ש) זה החלום שלי". 

תמונה 2 e8c914dc a1f4 438d 973b 413672c2a22e
מנוחת לוחמי הניקיון בקריית שמונה. מסר של "יחד". צילום: מהאלבום הפרטי 

גינה מול גנן 

ניצן היה הראשון להרים את הדגל ימים ספורים לאחר 7 באוקטובר ואחריו נהו אנשים רבים שהמדינה הזו חשובה להם, אנשים שנשבו בקסם הנתינה ובאו לתת כתף לכפר עזה ועכשיו לקריית שמונה. הטפטוף הזה הפך לזרם גדול המכיל כבר קבוצות רבות ושונות שאינן קשורות דווקא למיזם "החיטה".   

פרויקט "החיטה" הוליד פרויקט מקביל הנקרא "גינה מול גנן". "הקיבוצים שמעו על המיזם שלנו", וביקשו שנבוא גם אליהם" אומר ניצן, "לשם כך אנו מגייסים גננים מקצועיים ומחברים אותם לקיבוצים. הגנן מגיע עם צוותו ליום עבודה ומנקה כמה גינות". עד כה טופלו 50 גינות בדפנה, דן, כפר יובל, כפר גלעדי, משגב עם, ויראון.  

אור רופא, למשל, גנן מעין חרוד מאוחד שהביא עימו את עשרת ה"נבחרים" שלו אומר: "זכות גדולה הייתה לנו כשהעמסנו כלים ויצאנו למשגב עם לנקות את גינות הוותיקים. ניצן ועידו אתם אלופים אמיתיים. היינו שלוחה קטנה של מיזם ענק שאתם מובילים, שאפו". 

נקישות התקווה 

בט"ו בשבט התקיים בבית "החיטה" שבקריית שמונה ערב שירה לרגל החג ומלאת שנה למיזם 

למעלה ממאה איש, בהם מרצים, מתנדבים, חברי כפר עזה ואנשי הגליל העליון באו לחבק ולהתחבק וכמובן לשיר יחד עם תזמורת מתנדבים בהובלת דן פלד (בית השיטה). 

בין המתנדבים הנרגשים פגשתי את דוד גלזר (76) מכפר רופין שעבד בכפר עזה שש פעמים ובקריית שמונה פעמיים. "מה זה עושה לך?", שאלתי. ותשובתו ההחלטית: "במצב הכאוטי בארץ זה מחזיר אותי לשפיות. זה עושה לי טוב בנשמה. ככה אני שומר על השפיות שלי. זה סוג של הגנה עצמית". חשבתי בליבי שתשובתו המדויקת היא, לצערי, נחלתם של רבים. 

בר צולקר (31) מנהלת רובע ג' ספרה על הנטיעות המשותפות עם מתנדבי "החיטה", והוסיפה שמאז שאנשיה נכנסו לטפל ברובע, היא שומעת את נקישות התקווה בדלת. 

השירה התפרצה מגרונותיהם של אלה שהשכימו כל בוקר לנקש ולעשב, שהרגישו שהם רוצים לחזק את ה"יחד", לרפא את פצעי המלחמה. רגע לפני ההמנון, ניצן הכריז: "הערב הזה לא יהיה אירוע בודד, נמשיך לשיר עם אנשי קריית שמונה עוד הרבה שנים, כי השירה בציבור היא תפילה והיא מסמלת שותפות, שוויון וחברות, בשביל זה אנחנו כאן!". 

תמונה 3 6d1d1c3f f219 421d b128 53ce0b3e46c3
נצן ודליה פלד. "נמשיך לשיר עם אנשי קריית שמונה עוד הרבה שנים". צילום: מהאלבום הפרטי 

דרושים מתנדבים 

"החיטה צומחת שוב" מגלה את פניה היפות של ישראל ושל הקיבוץ. לנקות גינות וחצרות, זה להביא אור וחיים למקומות המרוסקים, זה חיזוק הערבות ההדדית, זה להרגיש את הקסם שבנתינה האנושית. הצטרפו למיזם והיו החלוצים של שנת 2025. 

אני קורא לרכזי הנוי ואנשי הגד"ש בקיבוצים ליצור קשר עימנו כדי שנוכל יחד להחיות את יישובי הצפון.  

ניצן סלע 052-5254282 

עידו פרבר 052-8886911    

גלי שריג 052-8282825 

החל בטרקטור וכלה בארטיקים למסיבה 

"רוב התורמים עושים זאת באהבה ואפילו בהתרגשות" אומר בחיוך עידו פרבר (בית השיטה), שר החוץ של הפרויקט 

עידו פרבר (61) הוא "שר החוץ" של "החיטה צומחת שוב" ויד ימינו של ניצן. מעמדת הפיקוד שלו ברכב הכבד הוא מנהל את מערך התרומות של הפרויקט, וגם משמש כתובת לכל הבקשות והצרכים מהשטח: החל בטרקטור, עגלה, חרמשים, כלי עבודה וכלה בארטיקים למסיבה. בכפר עזה ובקריית שמונה הוא צייד שני בתים למגורי הצוותים, מיטות מזרנים, פינות מטבח, הכול נקי ומתוקתק. יש לו מערכת קשרים מסועפת עם אנשי עסקים ומוסדות והוא ניגש אליהם ישר ולעניין. "קצת איבדתי את הבושה, הוא אומר בחיוך ממזרי, רוב התורמים עושים זאת באהבה ואפילו בהתרגשות". עידו הוא איש שטח, רוב הזמן הוא בכבישים, יוצא ובא. הטלפון שלו לא פוסק לרגע, והוא זמין תמיד, עונה בקולו הסמכותי על כל צורך ובקשה שמופנית אליו. יאללה, תנסו אותו….   

"חיבוק עוטף עזה" בתנועה הקיבוצית 

קרן פרדו מנהלת את מחלקת המשימות הלאומיות בתנועה הקיבוצית, המקיים את המיזם "חיבוק עוטף עזה", המבוסס על מודל "החיטה צומחת שוב", מספרת: באוגוסט הוקם מוקד ארצי אליו מגיעות פניות של קבוצות מהארץ, מכינות, קבוצות מחו"ל ובודדים. בדרום עבדו 6,000 איש ב-22 קיבוצים. בצפון המספר עומד על כ-700 מתנדבים. "הקמנו 'בתי מתנדבים' לאלה שמגיעים ליותר מיום אחד וזקוקים ללינה" אומרת קרן. בנוסף הקמנו מערך הנקרא "ג.ש.ש  – גמלאים שנה שלישית" הגרים בקיבוצים כמה חודשים ומרכזים את הפעילויות במקום. העבודה מתמקדת בסידור המבנים הציבורים, בנוי המרכזי, בכל הקשור בנראות הקיבוץ. 'הגששים' נפגשים ביניהם אחת לשבוע. עכשיו אנו אנחנו מכינים מודל ללא תרומות".  

"אנחנו לא מקיימים שבוע לימודים כמו ב'חיטה'" אומרת קרן "אבל יש לנו שיתוף פעולה טוב עימם, כשהם זקוקים למתנדבים הם פונים אלינו ולהיפך, גם בפרויקט 'גנן מול גינה' אנו עובדים יחד, אבל זכות הראשונים ניתנת כמובן לניצן ועידו ואנו מלאי הערכה להם".  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאז תחילת המלחמה בצפון נשארו אילנית דעדוש כלפון ובעלה דורון בביתם שבמושב גורן, כ-3 ק"מ מגבול, המשיכו לדאוג למשק העיזים שלהם ולספק חלב למחלבות, תוך שבנם החייל נלחם בעזה ובן נוסף במילואים * במקביל
8 דק' קריאה
מסע ההלוויה הזה לא הותיר אף עין יבשה. כאבנו לצפות בארבעת הרכבים השחורים נוסעים בדרך מראשון לציון לבית העלמין במושב צופר. את השיירה ליוו רבבות ישראלים עם דגלי ישראל, דגלים כתומים וצהובים, סמלי החטופים וכרזות
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן