בעקבות התודעה האנושית

ספר העיון "מותר האדם" מאת אסף סולומון הוא חיבור פילוסופי מרתק שבוחן את מהות האדם, תודעתו וייחודו ביחס לעולם ולשאר בעלי החיים. כל מה שרציתם לדעת על הקיום האנושי, על הפילוסופיה ועל הרוח במסמך אחד שהוא חובה לכל מי שרוצה לדעת מהן האפשרויות שעומדות בפני החברה האנושית בעידן הבינה המלאכותית

*תמונה ראשית: אסף סולומון וספרו החדש. צילום: טל גליק

אסף סולומון, מחבר הספר "מותר האדם: מבוא לתיאוריה על האבולוציה של התודעה" (הוצאת ספרי ניב), הוא לא רק הוגה דעות ואיש רוח, אלא גם אדם שחי את השאלות הגדולות של הקיום האנושי. מסע חייו שנע בין הקיבוץ הישראלי של ימי התמימות, השירות הצבאי הקרבי, מנזרים בתאילנד, ספינות דייג באלסקה וקהילות רוחניות בקליפורניה הוא עדות למסע אישי ועמוק של חיפוש משמעות, זהות ותודעה.

מהעמודים הראשונים מעלה סולומון שורה של שאלות נוקבות שמלוות את האנושות מאז ומעולם: מה מאפשר את השפה האנושית והאם בעלי חיים יכולים לדבר? האם חופש הבחירה הוא אמיתי או אשליה שנובעת ממנגנונים פיזיולוגיים? האם הטכנולוגיה עתידה להחליף את האדם או שלאנושות יש איכויות שאין להן תחליף? מה ההבדל בין דת לרוחניות? ואיך אפשר למנוע מהידע ומהכוח שצברה האנושות להפוך לכוח הרסני שיביא להכחדתה העצמית?

סולומון לא מסתפק בהעלאת שאלות, אלא מציע פרספקטיבה רחבה ועמדה ביקורתית כלפי תפיסת העולם המודרנית שנשענת בעיקר על תורת האבולוציה שרואה באדם תוצר של תהליכים ביולוגיים בלבד ולא כמי שיש בידו לשקול שיקולים מוסריים ולפעול במודעות.

תודעה נפרדת ותודעה מתפתחת

"מותר האדם" מחולק לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון עוסק בתודעה הנפרדת – התודעה שמייחדת את האדם בהיותו מודע לקיומו, מחזיק בתפיסת עולם ומסוגל לשאול על משמעות חייו. סולומון טוען כי עצם היכולת של האדם להתבונן בקיומו, לנסח ערכים ולפעול על פיהם היא יסוד הייחוד האנושי. במובן זה הוא נוגע במטה פילוסופיה: לא רק השאלה על מהות החיים, אלא על עצם היכולת לשאול וליצור משמעות.

החלק השני מתמקד בתודעה האנושית. לפי סולומון התפתחות האדם באלפי השנים האחרונות אינה רק ביולוגית או טכנולוגית, אלא היא בראש וראשונה תודעתית. ההתפתחות הזאת לטענתו נעה מהמקום המפוצל והמפורד לעבר תחושת אחדות ושייכות. "חברה אנושית מתקדמת", הוא אומר, "נמדדת על פי שלושה קריטריונים עיקריים: היא בת קיימא, אינה אלימה ודואגת לכלל השותפים בה וגם למערכת האקולוגית שמאפשרת את קיומה. חברה מפותחת לא חווה את עצמה כנמצאת במאבק עם סביבתה, אלא כחלק ממכלול רחב, הרמוני ומאוזן."

מסע של חיפוש ומשמעות

השיחה עם אסף הייתה מרתקת כי מסע חייו הוא יוצא דופן גם במציאות הישראלית שהיא סוג של שמורת טבע בשכונה האלימה בה אנו חיים, היות שהאיש האמיץ הזה העז ב-69 שנותיו לשבור גבולות פיזיים ומנטליים בדרך מעוררת השראה. הוא בזוגיות, אב לבת 22 ולמרבה ההפתעה זה הספר הראשון שהוא מוציא לאור.

"גדלתי בקיבוץ של השומר הצעיר", הוא מספר "בתקופה שלפני הטלוויזיה, האינטרנט והסלולרי. כילדים היינו מבלים את הערבים על הדשאים, רוכבים על אופניים, אוכלים אצל שכנים. הייתה תחושת פתיחות, שייכות וביטחון. חדר האוכל, המטבח, המאפייה – הכול היה פתוח. הקיבוצים הראשונים היו ניסיון אמיץ ליצור חברת מופת שמבוססת על שוויון, על ערבות הדדית ועל שותפות אמיתית. השאלה מה צלח ומה כשל בניסיון הזה ליוותה אותי לאורך השנים."

בצבא שירת אסף סולומון כלוחם וקצין בשריון והשתחרר כסגן מפקד פלוגה. למרות ההערכה הרבה לה זכה ממפקדיו הוא בחר לא להמשיך בקריירה הצבאית. "התחושה של לאמן אנשים להרוס ולהרוג לא נראתה לי טבעית. ההכרה שבצד השני יש אנשים דומים לי בעלי משפחות, בעלי חלומות ובעלי

נסיבות חיים אחרות ליוותה אותי כל העת. חשוב היה לי להכשיר את החיילים שלי היטב ולדאוג שיחזרו הביתה בשלום, אבל הרגשתי שהמסגרת הזאת לא טבעית לי."

החיפוש אחר מהות האדם

לאחר השחרור יצא למסע ארוך בחו"ל שהחל באלסקה. "חיים באלסקה הם חיים מקומיים מאוד – דייג, יערות גשם, קהילה. זהו עולם שהפוליטיקה כמעט שלא חודרת אליו. שם נמשכתי לשאלות של מהות האדם ומקומו בעולם."

כשחזר לארץ למד פילוסופיה, פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, אך הרגיש שמשהו חסר. "הבנתי שיש תחומים שהשכל לא יכול להגיע אליהם, שהם נובעים מהחוויה עצמה ולא מהמחשבה עליה."

חוויה שהשאירה עליו חותם עמוק התרחשה במנזר מבודד ביערות שבצפונה של תאילנד במהלך סדנת ויפאסנה בת 28 יום. "הקורס היה מורכב מפרקים של שתיקה, ישיבה והליכה מודעת. לא היו הרצאות, לא שיח או מפגשים בקבוצה. רק אתה עם עצמך ומפגש של חמש דקות ביום עם המנחה – איש מרשים בן למעלה משבעים שנראה היה כאילו אתה ספר פתוח בשבילו. זה היה קשה הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין – הגוף כאב, המחשבות הציפו והזמן כאילו נעצר. אחרי כשבועיים בשתיים לפנות בוקר משהו קרה."

החוויה אותה הוא מתאר בזהירות שינתה את חייו. "זאת לא הארה במובן הרומנטי, אלא תחושה בעלת עוצמה של קשר וחיבור לכל מה שסובב אותך. העולם כולו נראה מואר, מלא משמעות וכל דבר – גם הכאב והסבל – קיבלו מקום. ראיתי שהאדם הוא חלק בלתי נפרד ממארג רחב של חיים, שלכל דבר יש מקום, סיבה ותפקיד. זאת לא ידיעה שמקורה בחשיבה או בתהליך אינטלקטואלי, אלא במשהו יותר עמוק – הבנה שכך בנוי העולם ולא יכול להיות אחרת."

מהים הצפוני אל הרי קליפורניה

על ספינת דייג באלסקה פגש את אנג'ליקה, בחורה גרמנייה יוצאת דופן שהפעילה כל כלי תחבורה אפשרי – מסירות, מטוסים ועד כדור פורח. שנים לאחר מכן דפקה אנג'ליקה על דלת ביתו בירושלים ונראה היה שעברה שינוי מקצה לקצה. היא עזבה את אלסקה ועברה לחיות בקהילה רוחנית בקליפורניה שהקים איש רוח על פי המסורת ההודית. סולומון החליט לנסוע בעקבותיה ולהכיר את הקהילה בעצמו.

"מצאתי קהילה שמנסה ליישם עקרונות רוחניים בחיי היום יום – מדיטציה, יוגה, שותפות. זה היה מרשים ומרתק, אבל לא משוחרר מאותם קשיים אנושיים שפגשתי בקבוצות ובמקומות אחרים. למדתי שמרכז רוחני הוא חשוב, אך הוא לא חף ממתחים אנושיים."

בקליפורניה נחשף לספריו של הפסיכיאטר האמריקאי ד"ר מ. סקוט פק, שעסק בין השאר בתהליכים בקבוצה וביכולת של אנשים בעלי רקע ומוצא תרבותי שונה לפעול יחד ולשתף פעולה. "דרך צירוף מקרים ונסיבות קיבלתי הזמנה לסדנת מרתון בת שבוע בהנחייתו בטנסי. הקבוצה הייתה מגוונת להפליא – קתולים, אנשי עסקים, טרנסג'נדרים, אם חד הורית. בימים הראשונים הייתה אווירה של מתח, זרות וחוסר יכולת לגשר על הפערים, אבל עם הזמן קרה משהו. נוצר חיבור שלא נבע מדמיון, אלא מהכרה הדדית בחולשות ובצורך של קשר אנושי. חיבור עמוק שגישר על ההבדלים של דת, תרבות ומגדר. זאת חוויה שנחרתה בי. בעיקר ההבנה שאנחנו זקוקים זה לזה הרבה יותר ממה שאנחנו מודעים או מוכנים לעיתים להודות בכך."

החזרה לארץ

עם שובו לארץ עסק סולומון בייעוץ ארגוני ובהנחיית קבוצות, ניהל את עמותת חוס"ן לתמיכה נפשית בחולי סרטן ובני משפחותיהם, הקים בית קפה בקריית טבעון ולימד נושאים של תודעה, קהילה ומשמעות.

"הקשרים האנושיים היו תמיד לב העניין בשבילי," הוא משתף. "עם עובדים, עם לקוחות או עם הקהילה. שתי שאלות עיקריות מלוות אותי לאורך השנים: מה אנחנו בני האדם עושים כאן על כדור הארץ והאם יש דרך חיים, צורת התנהלות ומבנה חברתי שיכולים להיות יותר טובים מאלה שאנו מכירים – כאלה שכרוכים בפחות סבל, פחות הרס ופחות אובדן?."

השאלות האלה הפכו למניע הכתיבה של הספר ולבסיס לתפיסת עולם לפיה האדם הוא לא רק יצור ביולוגי, אלא גם ישות בעלת תודעה ואחריות.

לדבריו "לאדם יש יכולות שחורגות בהרבה מאלה של שאר היצורים שחולקים אתו את כדור הארץ: היכולת להשפיע ולעצב את עולמו, לבחור כיוון ויעדים ולבנות מציאות מוסרית ורוחנית חדשה. ההכרה בייחודיות התודעה האנושית היא המפתח ליכולת שלנו לקבל אחריות על המציאות שאנחנו יוצרים ועל תמונת העתיד אליה אנו מתכוונים ומכוונים."

אתה עוסק בגן עדן, בתודעה, בצדק ובמוסר. אשמח אם תוכל להרחיב כל אחד מהנושאים.

"נכון. גן העדן הוא רעיון שמקורו בתודעה האנושית, רעיון שעל פיו קיימת מציאות אחרת עדיפה על זאת שאנחנו חווים ומכירים. אם קיימת מציאות כשאת הרי שהמציאות שאנחנו מכירים אינה גן העדן, לכן הנפילה מגן העדן הוא המקום בו האדם נעשה מודע. מבחינה זאת כלל היצורים למעט האדם חיים בגן העדן. התפיסה לפיה קיימת אפשרות אחרת, תפיסה שהיא חלק אינטגרלי וייחודי לתודעה האנושית היא המקור לחוויית ה'סבל' ו'לנפילה מגן העדן'."

מה לגבי תודעה?

"יש חלק שלם בהתנהגות האנושית שנובע מהתודעה הייחודית לו וזה מה שהופך את ההתנהגות של האדם למשהו אחר, שונה באופן מהותי מזה של בעלי חיים אחרים. מרכיב התודעה הזה מאפשר לנו מצד אחד לעשות את כל מה שאנחנו עושים – להסתכל על העולם, להבין אותו, לפעול בתוכו בדרכים שהן שונות לגמרי מאלה של שאר בעלי החיים. יחד עם זאת התודעה הנפרדת היא גם המקור לחוויית הזרות שחש האדם בעולם בו הוא חי ופועל. ב'מותר האדם' אני מפרק ומנתח את החלק הזה של התודעה האנושית: ממה היא מורכב, איך היא בנויה ופועלת וכיצד היא גורמת לאדם להתנהג בצורה כל כך שונה משאר היצורים החיים."

מה לגבי צדק ומוסר?

"שאלת המוסר היא ללא ספק אחת השאלות העמוקות והחשובות ביותר בחשיבה ובתרבות האנושית לאורך אלפי שנים. נכתבו על כך ספרים ומאמרים רבים וכמעט כל מי שעסק בחשיבה פילוסופית עסק גם בשאלת המוסר. על מהות הפעולה המוסרית כתבו בהרחבה לאורך השנים, כאן אני עוסק פחות במעשה המוסרי ומתמקד בעצם העובדה שהאדם יכול לשקול שיקול מוסרי שמשפיע על דרך ההתנהגות שלו. זה כשלעצמו מעיד על כך שהוא לא רק מגיב למציאות באופן אינסטינקטיבי. פעולה אינסטינקטיבית עוסקת רק ב'טוב המיידי' ולא נכלל בה שום מרכיב מוסרי, לכן הטענה שאפשר להסביר את מכלול פעילותו של האדם כמונעת אך ורק על ידי אינסטינקטים היא לטעמי חסרה מאוד. עצם העובדה שאדם יכול לשקול שיקולים מוסריים מעידה על כך שיש ביכולתו לשקול, להעריך ואף לפעול בדרכים שמעבר לטוב המיידי שלו. אני גם אומר שאין באמת 'פעולה אלטרואיסטית' זה לא קיים. כל בחירה שאדם עושה היא בסופו של דבר מה שהוא חשב או האמין שהוא הדבר הטוב ביותר בשבילו באותו רגע, אבל תפיסת ה'טוב' משתנה. ככל שהתודעה מתפתחת מבינים ורואים את הקשר בין הטוב הפרטי לטוב של הסביבה ושל האנשים שסביב. כשמבינים שאנו לא מנותקים מהעולם, אז מתחילים לשקול שיקולים אחרים, לכן הפעולה המוסרית היא פעולה בה קיימת מודעות למעגלים יותר רחבים וראייה לטווח ארוך יותר מ'הטוב המיידי',ומהתגובה המיידית. זה מה שמבדיל אותנו משאר בעלי החיים. לכלב למשל אין שיקול מוסרי או תפיסת עולם. כשהוא נובח או רץ אחרי כלב או חתול, הוא לא עושה זאת כי על פי תפיסת עולמו זה מה שהוא אמור לעשות. אין לו צורת חשיבה כזאת – לבני אדם יש. יש לנו מבנה תודעה מורכב שמאפשר לנו להבין, לפרש ולפעול בעולם על פי 'תוכנית עבודה'. לזה מוקדש חלק מרכזי בספר: לנתח ולהבין מהי תפיסת עולם, איך היא נוצרת, ממה היא מורכבת ואיך היא משפיעה על ההתנהגות שלנו."

הספר מבוסס על מחקר?

"לא מחקר אקדמי קלאסי, אבל הוא בהחלט מבוסס על הרבה שנים של התבוננות, קריאה, עיון ולמידה. אני מאמין שהצלחתי לחבר קצוות מצד אחד ואולי גם להוסיף נדבך מעבר למה שמוכר וידוע כיום."

למה חשוב היה לך להוציא את הספר לאור?

"התחושה שהובילה אותי לכתיבת הספר היא שבשיח האנושי שולטות שתי תבניות או פרדיגמות יסודיות – תפיסת העולם הדתית והתפיסה החומרית שמבוססת על תורת האבולוציה ושתיהן חסרות. על פי התפיסה הדתית הקלאסית שמלווה את התרבות האנושית אלפי שנים קיים כוח עליון – האל שיצר את הייקום והוא מכוון ומנהל את כל מה שמתרחש כל העת. מצד שני נמצאת תורת האבולוציה שצמחה בעידן המודרני ומסבירה את ההתנהגות האנושית כהמשך ישיר לתהליכים ביולוגיים, פיזיים ואבולוציוניים. אלה שתי התפיסות המרכזיות שנוכחות במרחב השיח והחשיבה הציבורי, אבל לתפיסתי שתיהן חסרות. אינני טוען בהכרח שהן מוטעות ואין בספר ניסיון להתפלמס עימן, אלא להצביע על כך שבמובן הכי בסיסי אין בהן כדי להסביר ולהבין את האדם, את מקומו בעולם ואת האופן בו הוא פועל. התפיסה הדתית מצמצמת את האדם למי שכפוף לחלוטין לכוח עליון. תורת האבולוציה גם היא מצמצמת אותו ורואה בו תוצאה של כוחות ושל תהליכים טבעיים שגם שולטים בו ומנהלים את כל פעולותיו. בשתי המערכות האלה המרכיב של אחריות האדם לגורלו כמעט נעלם.

"חלקו הראשון של הספר מתמקד בתפיסת האדם כישות בעלת חופש ויכולת בחירה וכמי שאחראי לתוצאות מעשיו. להראות כיצד התודעה הייחודית לאדם מאפשרת לו חופש בחירה ויכולת לעצב את עולמו . זאת שאלה עמוקה ומורכבת, לכן אני בונה את הטיעונים שלב אחר שלב בצורה בהירה ומובנת ככל האפשר.

"אין בספר הישענות על סמכות, ולכן לא תמצא בו ציפייה לקבל טיעון כלשהו כי 'מישהו נחשב אמר כך או כך'. כל הטענות הן ביסודן אמפיריות והקורא יכול להתבונן ולשקול אם לקבל אותן או לא. זה מבנה שנבנה בהדרגה קומה על קומה ממש כפי שבונים בניין מהיסודות כלפי מעלה."

מה הייחודיות של הספר? למה הוא כל כך חשוב?

"אני מאמין שבספר אני מציג נקודת מבט חדשה על מה זה להיות אדם. אין כאן ניסיון ליצור דוגמה חדשה או תיאוריה מוחלטת, אלא לבסס תמונת אדם כיישות בעלת תודעה פועלת, יוצרת ואחראית – גם כיחידים וגם כקבוצה או קולקטיב."

מי קהל היעד של הספר?

"אני מאמין שמי שמתעניין בשאלות של תודעה, מוסר, חינוך, משמעות, חופש בחירה ויצירה ימצא בספר הזה הרבה חומר למחשבה ואולי גם דרכים חדשות להתבונן על האדם ועל העולם בו הוא פועל. מורים, מדריכים, מחנכים, אנשי רוח ימצאו בו להערכתי חידוש משמעותי לא רק ברמה התיאורטית, אלא גם ביכולת להבין את עצמנו ואת הדרך בה העולם הפנימי שלנו פועל."

טקסט פילוסופי

"מותר האדם" הוא הוא טקסט פילוסופי, אך יש בו גם קריאה להתעוררות, להכרה בכך שעיקר ההתפתחות של המין האנושי לא נמצאת בתוספת ידע או בשכלול טכנולוגי, אלא בהתפתחות התודעה ובדרך בה רואה האדם את עצמו ואת מקומו בעולם.

"לתפיסתי מאפיין מרכזי של חברה בעלת תודעה מפותחת הוא ביכולת לקחת אחריות כלפי הדורות הבאים", אומר אסף סולומון. "מה שלא באמת מתקיים בחברה שלנו כיום. אנחנו לא יודעים להבטיח לילדים שלנו שיהיה להם בעתיד מקום בטוח להיבנות ולחיות בו והמסר שאנחנו מעבירים להם באופן תת מודע הוא 'שהעולם תחרותי לכן לא נוכל להבטיח לכם דבר. תצטרכו להתחרות – מי שיצליח ישרוד ומי שלא לא'. זהו מסר מוגבל ועצוב מאוד שמעכב השקעה אמיתית בתנאים שיאפשרו לקהילה כולה לשגשג."

אסף גם קושר בין היחס לדורות הבאים לשאלת האלימות והמלחמות: "מי שנשלח להילחם הם הצעירים, דור העתיד ואילו מי ששולח אותם הם המבוגרים – לא הילדים ששולחים את עצמם," הוא טוען. "באופן עקיף המסר שאנחנו כמבוגרים מעבירים להם בדרך הזאת הוא שיש די והותר ילדים בעולם, לכן אפשר להתייחס אליכם כאל מוצר מתכלה בר החלפה ולהרשות לעצמנו לשלוח אתכם לקטול זה את זה – 'תתמודדו כדי לשרוד'. אני לא מדבר דווקא על הילדים הפרטיים של כל אחד ואחד, אלא על המסר הכללי שאנחנו כמבוגרים משדרים לדור הבא. מצד אחד אנחנו לא יודעים להבטיח להם קיום בכבוד, עולם שפוי לחיות בו וכלים אמיתיים לעשות זאת ומצד שני אנחנו מרשים לעצמנו את הלוקסוס הזה – לשלוח אותם להרוג ולהיהרג."

למה זה קורה לדעתך?

"יש לכך כמובן סיבות רבות. רבים מאמינים כי זאת דרכו של עולם וכי אי אפשר כלל לחשוב אחרת. מי שמעוגן בתפיסת עולם מפוצלת ויש רבים שזוהי תמונת עולמם על פיה נחלק העולם לשולטים ולנשלטים, למנצחים ולמנוצחים – בראייתם זהו דבר טבעי ובמקרים רבים אף ערך שיש לפתח ולהעצים. כיוון החשיבה שאני מציע בהקשר הזה ככל הנראה נוגד תפיסות מקובלות אצל חלקים רבים מהציבור וזה להביא פחות ילדים לעולם. אני מאמין שכשיהיו פחות ילדים הרעיון לשלוח אותם למות במלחמה יהיה פשוט לא מתקבל על הדעת. לא יהיה לנו את ה'עודף' הזה שנוכל להרשות לעצמנו לאבד."

היה לך חשוב גם לגעת בנושא המיניות

"נכון. אחד העיוותים הקשים והמזיקים ביותר בחברה ובתרבות האנושית כיום הוא מגוון הרגשות והדימויים השלילים שנקשרו לחוויה המינית. בתפיסתי קשר מיני איננו סוג של מותרות או מקור להנאה רגעית, אלא צורך חיוני שבא אחרי אוויר, מים ומזון. זוהי אנרגיה שמביאה חיים, הכוח המחבר מול כוחות מפרידים והיא ככל הנראה גם המקור לאחת החוויות העמוקות שהאדם מסוגל לחוש למעט אולי התעוררות רוחנית. קשר מיני גם חשוב ביותר לבריאות – הפיזית והנפשית של האדם."

אי אפשר לסיים את השיחה המרתקת בלי לגעת גם בשאלה שנראית אקטואלית היום יותר מתמיד – מקומה של הטכנולוגיה בחיינו וכמובן של הפיתוח האחרון הבינה המלאכותית. גם כאן העמדה של סולומון חד משמעית: "החשש משינויים טכנולוגים", הוא אומר "אינו חדש והוא מלווה אותנו מאות שנים לפחות, ככל הנראה יותר". "נכון אמנם שבמקומות מסוימים התפתחות טכנולוגית מחליפה את האדם ויש גם מקרים בהם כניסתה של הטכנולוגיה גורמת לאובדן או להחלשות של יכולות כאלה או אחרות, כפי שקורה לרבים לאחרונה בהקשר ליכולת הטבעית להתמצא במרחב ולנווט מאז כניסתם של היישומונים לתחום, אך הטכנולוגיה היא כלי, היא איננה המהות ואת המהות מגדירה התודעה. למחשב, לרובוט או לבינה מלאכותית כלל לא משנה מה יקרה, איך ייראה העתיד וגם לא איכפת להם אם הם ישרדו או לא – אך לאדם כן. איך ייראה העתיד תקבע התודעה האנושית, הטכנולוגיה יכולה רק לתמוך בכך. אם ניצור מציאות של שולטים ונשלטים, של מנצחים ומנוצחים בה טובתו של האחד באה על חשבון אחרים, אז הטכנולוגיה תהיה עוד כלי שיוביל אותנו לשם. אם נלמד ליצור מערכות של אמון, של שיתופי פעולה ושל מרחב חופשי ליצירתיות ולביטוי אישי גם כאן הטכנולוגיה יכולה להיות לעזר רב – הבחירה היא רק בידינו."

"מותר האדם" הוא ספר עיון עמוק, מאתגר ומרתק, אבל יש בו גם מסר של אופטימיות ושל תקווה. "התפתחות התודעה," אומר סולומון. "נעה מהמקום המפוצל שחווה את העולם כזר, כעוין וכמנוכר אל האחדות בה החוויה היא של קשר, של שייכות, של חופש בחירה, של יצירתיות ושל משמעות. התהליך איננו רציף, יש בו עליות ונסיגות – האדם יכול לתמוך בו באופן מודע ובמקרים אחרים לעכב או להתנגד לו, אך בסופו של דבר הוא מתרחש כל העת."

"בסופה של הדרך יש עולם שהוא פחות זר, פחות אלים ופחות מנוכר ובפער ניכר. מי שירצה יוכל גם לקרוא לו גן עדן. המשיח לעומת זאת לא מגיע. התפתחות התודעה הוא פרויקט שכל כולו באחריותנו".

הספר "מותר האדם: מבוא לתיאוריה על האבולוציה של התודעה" זמין באתר ההוצאה: nivbook.co.il