"אני אישית הכרתי את נירים כמדריך לחקלאות אורגנית וכמדריך תפוחי אדמה ובטטות. נירים היה קיבוץ מוביל בגידול בטטות- הקיבוץ בנה את התשתית לגידול בטטות כולל חדרי קירור מותאמים ואפילו ניסו פה אסיף בטטות בעזרת קומביין. אבל עוד בשנת 2022 נטש הקיבוץ את גידול הבטטות בשל אי כדאיות כלכלית, ובמקום זה ניסה גידול כותנה אורגנית ותפוחי אדמה. אני אישית לא הייתי מחובר לאבוקדו פרט לסיורים של הארגון לחקלאות אורגנית בהם נגענו גם באבוקדו שחלקו הגדול היה אורגני בתחילת שנות ה-2000. את גידול האבוקדו האורגני עזבו עם התפרקות חברת אגרקסקו (חברה שעסקה ביצוא תוצרת חקלאית מישראל) לאחר שהתברר שהמחירים שקיבל האבוקדו האורגני בתקופת אגרקסקו היה עקב סבסוד צולב פנימי שמטרתו הייתה להעלות את רווחיות הענף האורגני מול סבסוד האבוקדו הרגיל. ברגע שחברת אגרקסקו התפרקה נעלם סבסוד זה והאבוקדו האורגני איבד את הכדאיות הכלכלית שבו ולכן ננטש והמטעים עברו לממשק גידול רגיל."
בר חפץ נולד בקיבוץ נירים, דור שלישי בקיבוץ. הוא נשוי ואב לשני ילדים.
לענף האבוקדו הגיע כבר בגיל 16 כחלק מהחינוך הקיבוצי שכלל גם יום עבודה במשק. אביו של בר, נמרוד חפץ, ניהל את המטע במשך שנים רבות אבל דווקא בתקופה בה הגיע בר לעבודה במטע עסק אביו בעבודה אחרת. לאחר שירותו הצבאי למד בר חפץ תואר ראשון בפקולטה לחקלאות ועבד במטעים של קיבוץ מעברות עד שחזר לנירים ולמטע האבוקדו בשנת 2012.
קיבוץ נירים, 7 באוקטובר 2023,
קיבוץ נירים ממוקם בעוטף עזה ממערב לכביש 232, והיה אחד הקיבוצים שנכבשו על ידי החמאס. הטבח בנירים בוצע על ידי ארגון הטרור חמאס בבוקר יום שבת, 7 באוקטובר 2023- חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד. בטבח בנירים נרצחו לפחות 9 בני אדם ורבים נפצעו. חמישה מחברי המשק נרצחו וחמישה נלקחו בשבי, שלושה מהם חזרו במסגרת העסקה להחלפת שבויים ושניים חזרו בארונות.
בר חפץ, מנהל מטע האבוקדו של הקיבוץ, היה סגור בממ"ד עם בני משפחתו כל אותו היום וחייהם ניצלו. שנה אחרי הטראומה חברי המשק עדיין מפונים ומתגוררים כיום בבאר שבע. בר נוסע כל יום מבאר שבע לקיבוץ ובחזרה כ- 40 דקות כל כיוון.
המטע במלחמה:
לקח כ- 3 שבועות מתחילת המלחמה עד שניתן היה לחזור ולהתחיל בתיקונים במטע. כל תנועה היתה צריכה להיות בתיאום עם הצבא. הנזק העיקרי למטע היה למערכות ההשקיה שדרשו שיקום רציני. רק בתחילת דצמבר, אחרי עסקת החטופים הראשונה, יכולנו לחזור ולעבוד במטע בצורה סדירה. בגלל חוסר הנגישות למטע ומחסור בכוח אדם נפגע ממשק הגידול הרגיל, והמטעים למעשה לא עובדו כלל בחודשים אוקטובר ונובמבר- כל הקטיפים נדחו והזנים לא נקטפו במועד האופטימלי מבחינת מחיר ומצב הבשלה.
במשך מספר שבועות לא ניתן היה להשקות חלק מחלקות המטע עד לשיקום מערכות ההשקיה שכאמור ניזוקו במלחמה.
נושא נוסף הוא הגיזום- גיזום העצים ועיצובם מהווה את אחד המרכיבים החשובים בממשק הגידול השנתי של עץ האבוקדו ותפקידו להבטיח אחידות ויציבות ביבול בין השנים. בעונה הנוכחית הגיזום נזנח במודע לטובת עבודות קטיף ודישון. הדילוג על הגיזום ניכר במטעים ומבטיח אמנם יבול גבוה מאוד השנה אבל צפוי לגרום ליבול נמוך בעונה הבאה לאחר שהמטע ייקטף ויעבור גיזום מסיבי יחסית כדי להחזירו לממשק מקצועי קבוע. מכאן שהמלחמה תשפיע על המטע לפחות לשלוש העונות הקרובות.
בנוסף, קטע יחסית קטן מהמטע נשרף עקב פגיעות פצמ"רים. קטע זה נכרת ואנחנו מנסים לחדש את העצים- חלקם אכן מראה סימני התחדשות, אבל חלקם מת וניאלץ להחליפם.
כוח אדם על רקע המלחמה:
ישר עם פרוץ המלחמה כל התאילנדים עזבו וחזרו לתאילנד והעבודה בחודשים אלו התבססה על מתנדבים בגילאים של 20-30 שקיבלו גם סבסוד מהמדינה. בהמשך הגיעו גם עובדים ישראליים שהתגוררו בקיבוץ רוחמה והוסעו יומית לנירים ובסוף חזרו העובדים להתגורר בנירים. מסוף פברואר 2024 התחילו לחזור התאילנדים.
נושאים ייחודיים למטע האבוקדו בנגב:
השקיה: כמות הגשם באיזור הנגב המערבי היא מזערית, והקרקע מסוג לס בינונית-קלה ולכן המטע מושקה רוב השנה. שיטת ההשקיה בנירים היא השקיה יומית איטית ומתמשכת לאורך רוב שעות היום. יש במטע חיישני לחות-קרקע ודנדרומטים- חיישני התעבות מים על הגזעים- אבל כיוון שבפועל ההשקיה היא יומית, פחות מתחשבים בנתוני הבקרה המיועדים להתריע בפני כשלים. מי ההשקיה למטע מגיעים מהשפד"ן- אלו מי שפכים מטוהרים (שעברו טיהור בחולות של ראשון לציון). המים מכילים אמנם כמות מסוימת של יסודות הזנה אך הם מתוגברים בדישון- בעיקר קומפוסט בתוספת חנקן במים בעת הצורך.
מכות שמש: קרינת השמש בנגב חזקה ועלולה לגרום למכות שמש בעלים, אבל לא ברמה שמצריכה התערבות או נקיטת צעדים מיוחדים למניעתם.
הפריה: הפריית עצי האבוקדו נעשית על ידי דבורים. הזנים העיקריים במטע הם הס או דמוי הס- זנים שקליפתם משחירה עם ההבשלה והם מבוקשים מאוד באירופה. בכל שורה שלישית במטע נוטעים זן מפרה בכל עץ שלישי כדי להבטיח מספיק מפרים במטע ופיזור שלהם בצורה שפריחת המפרים תהיה בעלת נגישות טובה לכל עצי המטע. כמפרה משמש לרוב זן האטינגר.
עשביה: במטעים צעירים משלבים כיסוח עשביה בין שורות העצים וריסוס בקוטלי עשבים, בנירים לא נהוג לזרוע צמחי כיסוי לאור מיעוט הגשמים באזור.
הגנת הצומח: במטעים ירוקי עד כמו אבוקדו השאיפה היא להגיע לאיזון טבעי ולכן מרססים רק אם יונתן מעוז- פקח המזיקים של שולחן מגדלי האבוקדו אומר לרסס. נגד עש התפוח המדומה פועלים בעיקר בעזרת בלבול.
מרססים מווסתי צמיחה כמו מעכבי ג'יברלין כמו מג'יק שמביאים להגדלת הפרי.
יבול: לשאלתי בדבר יבול האבוקדו שהוא לכאורה נמוך לעומת הדרים, תפוחי אדמה וגזר נעניתי כי ההשוואה צריכה להיות ביעילות קלורית (אנרגטית) מכיוון שפרי האבוקדו עשיר בשמנים הרי ששיעור הקלוריות בו הוא גבוה יותר והתוצאה דומה לגידולים אחרים.
כאן בקיבוץ נירים יש דוגמא נוספת להתחדשות והיציאה מהמשבר שמובילה החקלאות הכוללת מטעים כמו אבוקדו והדרים. כל שאר שטחי החקלאות בימים אלו זורעים בקצב עוד עונת סתיו של תפוחי אדמה. נקווה ששיקום החקלאות כאן מסמל את שיקום היישוב וחזרת התושבים לקיבוץ בעתיד הקרוב שבו נשמע בו שוב גם צהלת ילדים.
