החטא (שלשלה לכיסה 350,000 מכספי חברים) ועונשו (תשעה חודשי עבודות שירות). פרק חובה למבקרי פנים ותמרור אזהרה לחברים
חברת קיבוץ יגור לשעבר שהועסקה כמזכירה בענף הבניין בקיבוץ הודתה והורשעה בעבירות של גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, והשמטת הכנסות בדיווח לפקיד השומה.
גנבה, רימתה, הפרה אמון
בית משפט השלום בחיפה גזר את עונשה של חברה לשעבר בקיבוץ יגור שהועסקה כמזכירה בענף הבניין בקיבוץ, בשנים 2012 – 2017, וריכזה את רכש העבודות הקבלניות מספקים שונים. כתב האישום שהוגש כנגדה, תאר שהנאשמת "הציעה לחברי הקיבוץ, שביקשו לשפץ את בתיהם או לרכוש אביזרים סניטריים לבתיהם, לבצע את הרכישה בסיועה, מספקים שעובדים עם מחלקת הבניין בקיבוץ".
היא אמרה לחברים כי "אם הם ימסרו לידיה עבור הספקים כסף מזומן, הם יזכו להנחות משמעותיות" מהצעות המחיר שקיבלו מהספקים.
הרוכשים, חברי הקיבוץ, "האמינו למצג הכוזב שהציגה בפניהם הנאשמת, ושילמו לה סכום מצטבר של 350,000 שקלים", אך היא "לא העבירה לספקים את הכסף המזומן שמסרו לידיה החברים (שרכשו את המוצרים), ושלשלה אותו לכיסה".
בכך לא הסתיים מעשה המרמה, שהרי היה צריך לשלם לספקים. הנאשמת, "העבירה את החשבוניות שהוצאו על ידי הספקים עבור הרוכשים (חברי הקיבוץ) לתשלום במחלקת החשבונות של הקיבוץ, כדי שהקיבוץ ישלם לספקים את סכומי הרכישות", מבלי שאמרה שחשבוניות אלה כבר שולמו בידי הרוכשים.
הנאשמת "הסתירה מהקיבוץ", כלשון כתב האישום, כי מדובר בציוד פרטי שהחברים הם שהיו צריכים לשלם תמורתו (ולא הקיבוץ), ולא סיפרה שהחברים מסרו לה כספים במזומן כדי שתעשה זאת. הקיבוץ, לנוכח המצג הכוזב שהציגה הנאשמת בפניו, שילם לספקים בעד הציוד שסופק בהתאם לחשבוניות, בסכום מצטבר של 1,270,212 שקלים, ובכך נגרם לו הפסד כספי.
עוד הואשמה הנאשמת שלא הגישה לרשויות המיסים דוח על הכנסותיה, "שצמחו מהתנהלותה זו", ולא דיווחה לפקיד השומה על "סכום ההכנסה" שלה בסך 350,000 שקלים.
במסגרת הסדר טיעון דיוני, תוקן כתב האישום. סכום הגניבה שיוחס לנאשמת בכתב האישום המקורי הוקטן מסך 592,640 שקלים לכדי 350,000 שקלים בכתב האישום המתוקן. הנאשמת הודתה והורשעה בעבירות של גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, והשמטת הכנסות בדיווח לפקיד השומה.
ניצול חברי הקיבוץ
בבית המשפט נשמעה עדותו של פרקליט הקיבוץ, עו"ד גיורא מיכאלי. הוא סיפר כי הנאשמת "נשאה במשרה בה הייתה לה גישה לכספי הקיבוץ ושליטה עליהם", סמכות אותה מוסר הקיבוץ "רק לאנשים עליהם הוא סומך". אין מדובר רק "בשימוש בתחבולות או ברישום כוזב", אלא "בגביית כספים במזומן מחברי קיבוץ, חלקם חברים שלה, שלשול הכספים לכיסה ודיווח כוזב לקיבוץ". היא "רימתה את הקיבוץ ואת חבריו", אמר עו"ד מיכאלי, והדגיש כי "חברי הקיבוץ מעוניינים שהנאשמת תיענש בכל חומרת הדין על מעשיה ועל הבגידה בהם". הוא תאר ש"הקיבוץ הגיע להסדר עם הנאשמת לפיו הקיבוץ מחל על חלק ניכר מסכום הגניבה, מפני שהיה ברור שהיא לא תוכל להחזיר את כל הסכום. הוא תאר שסכום החוב, לפי ההסדר, נמוך מאותם 350,000 שקלים, ונפרס לנאשמת למשך 20 שנה". עוד הוא "ביקש לפסוק פיצוי לטובת הקיבוץ".
המדינה-המאשימה ציינה כי "העבירות בוצעו באופן שיטתי ומתוחכם, לאורך תקופה, תוך ניצול חברי הקיבוץ והקיבוץ עצמו. המדינה ביקשה להטיל עליה עונש מאסר בין שלוש לחמש שנים.
הסניגור, עו"ד תומר נווה, סיפר על נסיבותיה האישיות של הנאשמת (בת 47), על הוריה הסיעודיים ועל כך "שכל הנטל הכלכלי נופל על הפנסיה שלהם". הנאשמת, כבת 47 עזבה את הקיבוץ בחודש פברואר האחרון, "ללא פנסיה או זכות אחרת". הסניגור ציין שאין לנאשמת עבר פלילי. יש לה ילדה, ובעלה-לשעבר עזב אותה בעקבות האירועים. הסניגור ביקש להסתפק בעונש של חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
השופטת אורית קנטור שאלה את הנאשמת מדוע ביצעה את המעשים הללו, ונענתה ש"היא עשתה טעות עליה היא משלמת מדי יום". "מה הנאשמת עשתה עם הכסף?", הוסיפה ושאלה השופטת. הסניגור השיב כי "לא רק היא נהנתה מהכסף והיא הייתה בזוגיות עם אדם שגם נעצר ונחקר, אך היא לקחה על עצמה את כל האחריות".
השופטת הדגישה את "הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשמת", וציינה את הצורך ב"שמירה על מערכת אמון בין חברי קיבוץ בשל יחודיותן של קהילות אלה". "הנאשמת גנבה מהקיבוץ, בו הייתה חברה, כ-350,000 שקלים, בהיותה עובדת הקיבוץ, גרמה לקיבוץ הפסד כספי של 1.2 מיליון שקלים, ונזק לאמונם של חברי הקיבוץ שנפלו קורבן למעשי הנאשמת ולאמון הקיבוץ עצמו בחבריו".
עזבה את המקום ששימש לה בית
בבואה לגזור את העונש הניחה השופטת על "כף החובה" את חומרת העבירות והמעילה באמון הקיבוץ, את ההפסד שגרמה הנאשמת לקיבוץ ואת העובדה שהיא ניצלה את היכרותה עם הספקים. על "כף הזכות" הניחה השופטת את חלוף הזמן, "הנסיבות האישיות הלא פשוטות" של הנאשמת, את עזיבתה את המקום "ששימש לה בית שנים רבות, בו גידלה את בתה וחיה עם בן זוגה. היא ציינה כי הנאשמת הודתה "בהזדמנות הראשונה" "וחסכה שמיעת 88 עדי תביעה" (רובם חברי יגור) וניהול הליך ממושך. גם ההסכם לפיו היה על הנאשמת לעזוב את הקיבוץ ולשלם לקיבוץ פיצוי לפי הסדר התשלומים עמד לזכות הנאשמת ("גם אם לא בסכום הנזק המלא שגרמה לקיבוץ").
סוף דבר, גזר בית המשפט על הנאשמת עונש מאסר לתקופה של תשעה חודשים אותו היא תרצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה זהה, אם תעבור עבירה זהה במשך שלוש השנים הקרובות, וכן התחייבות בסך 10,000 שקלים שלא לעבור עבירות אלה. השופטת לא פסקה לחובת הנאשמת כל פיצוי נוסף לטובת הקיבוץ.
