במושב באר טוביה נערך פיילוט לפרויקט חקלאי-אקולוגי מעניין: גידול אקוופוני המשלב חסה ודגי באס באמצעות אותה מערכת מים, כאשר הדגים מספקים דשן לחסה והחסה מנקה את המים עבור הדגים. כך משיגים חיסכון במים ומזון נקי מרעלים
גיא ומיכל נאור בשותפות עם אופיר רונן, אחיה של מיכל, הקימו את גרינפיש – חווה אקוופונית במושב באר טוביה.
גיא נולד בקיבוץ זיקים בשנת 1966. במקצועו הוא איש מחשבים, עבד בחברות מאוד גדולות וכן היו לו כמה סטארטאפים. גם היום יש לו סטארטאפ והוא מייעץ ב"בנק לאומי" בנושא הענן. לשאלה היכן למד את נושא המחשבים, הוא עונה: "לא למדתי. לימדתי את עצמי. כבר בשנת 1981, כשהייתי ילד, היה לי מחשב בבית. במסגרת עבודת הגמר בתיכון בניתי מערכת השקיה ממוחשבת, כאשר מעט מאוד ידעו משהו בנושא המחשבים. השירות שלי בצבא היה בחיל ההנדסה ביחידה לסילוק פצצות. אחר כך טיילתי שנים רבות בחו"ל, במזרח הרחוק".
רעייתו של גיא היא מיכל לבית רונן, דור שלישי במושב באר-טוביה. מיכל היא ראש הוועד המקומי במושב ועוסקת בקדרות. אביה היה חקלאי בעל לול גדול מאוד. לבני הזוג שלושה ילדים. המשפחה עברה להתגורר בארצות הברית למשך תשע שנים, שם הקים גיא שלושה סטארטאפים.
שותף לגיא ומיכל גם אחיה אופיר רונן, בן ממשיך במשק אביו. הזוג נאור קנו משק נוסף בבאר טוביה. הפיילוט הוא במשק של אופיר. "זה פיילוט שאנחנו עושים תוך כדי התהליך לקבלת היתרים לבנות חווה גדולה." אומר גיא. "בינתיים אנחנו מתנסים במערכת ולומדים אותה".
לפרויקט החדש של גידול משולב של חסה ודגים, כתב גיא בעצמו את תוכנת הניטור. כל הממצאים מועלים לענן וכן נמצאים אצלו באפליקציה בטלפון, כך שיש פה מעקב רצוף, גם מרחוק, אחר הנתונים.
איך עובדת המערכת
"המערכת נקראת מערכת אקוופוניקה, שזה בעצם שילוב של גידול הידרופוני של צמחים בשילוב גידול דגים" מסביר גיא, "הרעיון במערכת זו הוא, שהדגים מספקים את הדשן לצמחים והצמחים מנקים לדגים את המים. נוצרת מין סימביוזה של שניהם. הדגים עצמם גדלים במערכת שנקראת מערכת RAS – Recirculating Aquaculture System,
מערכת סגורה שמסחררים בה את המים באופן קבוע. המערכת כוללת פילטר תוף מכני, שמוציא את הלכלוך הגס מהמים, ופילטר ביולוגי שממיר את האמוניה שהדגים פולטים לניטראט, חומר אותו החסה יכולה לצרוך כדשן. בכל מערכות ה RAS קיימים הפילטרים הנ"ל, וכדי למנוע את הצטברות הניטראט, מוחלפים כל יום כעשרה עד עשרים אחוזים מהמים. המים שמוצאים נשפכים לביוב או משמשים להשקיה. לעומת זה, במערכת שלנו אין כלל פליטה של מים מהמערכת. הסיבה היא: החסה מסננת את המים והמים חוזרים נקיים לדגים. המערכת שלנו מכילה 150 קוב מים. החסה גדלה בחממה בתוך בריכה בשיטת DWC (רפסודות קלקר על בריכה בעומק 45 ס"מ). והדגים – דגי באס למאכל, גדלים במבנה סגור, בשתי בריכות של 30 קוב כל אחת. אנו מוסיפים כחמישה קוב מים בשבוע למערכת, כמות המים הדרושה לגידול החסה. המים מבודדים לאורך כל הדרך, כך שאין חשיפה לשמש או למזיקים. גידול אקוופוני צורך כעשרה אחוזים מהמים הדרושים לגידול חסה בשדה, וכמובן החיסכון במים בגידול הדגים אף גדול יותר. כך שהפרויקט שלנו מאוד ירוק, מאוד אקולוגי. אין פליטה החוצה, אין זיהום ואין שימוש בחומרים מסוכנים.
מרכיב חשוב נוסף במערכת הינו מתקן מינרליזציה, שתפקידו להפוך בעזרת חימצון את הפסולת המסוננת לדשן נוזלי נוסף עבור החסה. מערכת זו מונעת פליטת פסולת, ומספקת לחסה חומרים נוספים כגון ברזל, סידן, גופרית וזרחן שמקורם במזון הדגים.
יתרונות המערכת
"כמה יתרונות למערכת הזו" אומר גיא, "הראשון הוא, שהיא לא מזהמת את הסביבה; השני, היא לא מבזבזת מים; ויתרון שלישי: מבחינה ביולוגית הכול נקי. אי אפשר להכניס למערכת הזו שום חומר מזיק, אי אפשר לרסס, (אפילו לא חומר אקולוגי ידידותי). הדגים מטבעם הם יצורים מאוד רגישים. כל דבר שיתווסף והוא רעיל במידה זו או אחרת עלול להרוג את הדגים מיידית, כך שכאשר מקבלים את המוצרים שלנו, ברור שלא הוכנסו שום גורמים רעילים למים. הדגים הם אינדיקציה לכך שהמים שלהם ושל החסה לא מזוהמים. הדבר היחיד שאנחנו מכניסים לתוך המערכת הוא האוכל של הדגים, שמניע את כל התהליך. אנחנו כרגע בשלב הייצוב של המערכת, כיוון שהדגים עדיין קטנים יחסית. ייקח כנראה עוד חודשיים עד שהמערכת תתייצב לגמרי".
הדגים כאמור, הם דגי בס למאכל. מחזור הגידול שלהם הוא שמונה עד תשעה חודשים עד לשיווק. איתם גדלות החסות שהינן גידול מתאים לשיטה זו.
הגידול ההידרופוני מקובל ונפוץ בארץ, "אבל אנו פונים לשוק שמחפש גידולים ידידותיים לסביבה, ונקיים מבחינה ביולוגית" אומר גיא, "אנחנו בשלב בדיקה אילו זני חסה מתאימים יותר או פחות. היום יש בחממה שלנו תשעה זני חסה".
מאין הגיע הרעיון?
בתשובה לשאלה זו עונה גיא: "יש בארץ מערכות קטנות ביתיות ולימודיות עם כמה עשרות דגים. לפני כשנתיים החלטנו מיכל ואני שאנחנו רוצים לעשות חקלאות מודרנית. התחלנו להתעניין בפן היותר מסחרי מקצועי של האקוופוניקה. מסתבר שאין בארץ ידע רב על מערכות אקוופוניקה מסחריות. יש מומחים לחסה לחוד ומומחים לדגים לחוד. אנחנו מחברים את השניים לכדי מערכת יציבה וכלכלית. קראתי אין סוף מאמרים מקצועיים על שיטת הגידול, על מנת ללמוד מהניסיון העולמי. אמנם חוקרים את זה בארץ, אבל לא בקטע המסחרי. למדתי, בדקתי וראיתי כל מיני חוות העובדות בשיטה דומה בעולם. יש כאלו חוות גדולות מאוד בארצות הברית, אוסטרליה, גרמניה ומדינות נוספות. לצערי לא הזדמן לי לבקר בהן עקב מגבלות הקורונה, וכעת בשלב ייצוב המערכת אי אפשר לעזוב את הדגים ולנסוע לחו"ל לבקר בחוות. אבל נגיע לזה בעתיד. בינתיים אנחנו בודקים מרחוק חברות שנמצאות באזורים שדומים לנו מבחינת אקלים; ואיתם אפשר לשתף אינפורמציה וללמוד ולהבין יותר. בעיקר זה ניסוי וטעיה שלנו: מה במים משפיע יותר או פחות וכן אילו זני חסה מתאימים יותר".
בחווה
בביקור בחוות גרינפיש בבאר טוביה התחוור לי בבהירות אופן הגידול. החסות גדלות בחממות, על גבי קלקרים. כל שתיל צומח בתוך כוס רב-פעמית. גיא ומיכל סיפרו שהם מנסים עתה עוד משהו חדש: הם מחליפים את הכוס ברצועת פלציב דק; וכבר מתוך הניסיון הקצר שערכו, החסה עם הספוג גדלה מהר יותר. המים שמגיעים אל הדגים נכנסים אל החממה באמצעות צינור רחב, ומשם מתפזרים מתחת לקלקרים. המים זורמים בין חממת החסה לבריכות הדגים בקצב של 70 קוב לשעה. שורשי הצמחים בחממה נמצאים במים, אשר עומקם כ- 45 ס"מ, והחלק העליון של הצמחים מעל הקלקר. זני החסות שתולים כל אחד בנפרד ברצועת קלקר, כך שניתן להפריד ביניהם בעת הקטיף, ולקטוף בכל פעם מן הרצועה בה השתילים מוכנים מבחינת גודלם. מהחממה יוצאים המים אל מין "באר" ומובלים בצינור חבוי באדמה. משם הם עולים בעזרת משאבה אל מיכל ענק ובו פילטר ביולוגי מתוצרת BioFishency. יש בתוכו קלקרים עליהם גדלים חיידקים שהופכים את האמוניה לניטריט ואת הניטריט לניטראט.
הדגים גדלים בתוך שתי בריכות שנמצאות בתוך מבנה סגור. בתוך המבנה מכניסים חמצן למים בעזרת חמצניות באופן קבוע. כאן גם מאכילים את הדגים, כמובן. איכות המים נבדקת יום יום באמצעות מערכת סנסורים שבנה גיא, אשר מודדת חמצן מומס, PH, טמפרטורה, מוליכות המים, טמפרטורת האוויר ועוד. בנוסף נבדקים המים בעזרת ערכות כימיות לניטור רמת האמוניה, ניטריט, ניטראט, ברזל, זרחן ועוד.
מבריכות הדגים יוצאים המים החוצה והפעם אל פילטר מכני, אשר מפריד בין הלכלוך הגס שעובר למערכת המינרליזציה ובין המים הנקיים שעוברים לחסה.
חקלאות מתקדמת ועיסוקים אחרים
בצד הפרויקט הזה של חקלאות מתקדמת, עוסקים כל שלושת השותפים בעיסוקים אחרים. גיא, כאמור במחשבים. מיכל בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במינהל עסקים. היא היתה יועצת ארגונית, עתה היא קרמיקאית ומשמשת כיושבת ראש הוועד המקומי בבאר-טוביה. אופיר אחיה הוא בעל תואר בכלכלה חקלאית מטעם הפקולטה לחקלאות. הוא ממשיך לטפח את הלול של אביו. כנער גידל עגלים תקופת מה, ועתה הוא יהלומן, מוכר תכשיטים. לבני הזוג נאור יש שלושה ילדים: גל בת ה- 29, בעלת תואר שני בחינוך והיא מורה; נועה בת ה- 25 לומדת בטכניון הנדסה ביו-רפואית ופיסיקה; ועידו בן ה- 21 הוא חייל בצבא.
ומה לעתיד? "בחווה שלנו אנחנו מגשימים חלום של חקלאות מודרנית, מתוחכמת וידידותית לסביבה ולאדם" אומר גיא. "בתקופה בה עתודות הקרקע לחקלאות וזמינות המים קטנים, ומשבר האקלים מאיים על העולם; יש צורך לפתח חקלאות המותאמת לתנאים החדשים, שעדיין תאפשר קיום בכבוד לחקלאים. אנחנו רואים בזה גם פתיחת אפשרויות עבודה לחקלאים חדשים וצעירים, ומאמינים ומקווים שזה יהיה הכיוון אליו תנוע החקלאות הישראלית. אנחנו מייחלים לכך שילדינו יהיו דור ההמשך בחווה".
