בסוף היום השני של הכנס המדעי האחרון בירושלים, פרשתי ויצאתי למחרת, לטיול מתוכנן לכפר רג'ר המיוחד, בגבול לבנון, שיש בו גם דיר, מחלבה, עדר בקר והכול ביישוב מעניין ומרתק. שווה להגיע לשם!
הצטרפתי לטיול של חברת מאורות מקיבוץ גבע, בהדרכתה של עדי זרחי המנוסה, מגוש משגב והגענו לכפר מדהים, שרק לאחרונה נפתח לביקורי ישראלים.
רג'ר הוא הכפר העלאווי היחידי בישראל, שנמצא כמה קילומטרים מכביש 99, בין קריית שמונה לחרמון, קוראים לו רג'ר ויש שכותבים עג'ר, שכן מדובר באות הערבית ריין, שאין לה ביטוי בעברית. העלאווים הם מוסלמים, אבל מושפעים מאוד גם מהנצרות. זה זרם ששייך לאיסלאם השיעי, שהוא מיעוט בסוריה, אבל שולט במדינה ובצבא והנשיא אסד עצמו משתייך אליו. העלאווים הגיעו לרג'ר מצפון סוריה, כנראה כבר לפני כ-500 שנים. את ההשפעה הנוצרית מרגישים בכל מקום, ובעיקר בפסלי השיש, בכיכרות ובגנים ואולי גם בליברליות היחסית של התושבים ובסובלנות, כלפי בני הדתות האחרות.
זהו כפר סורי קטן, בן מאות שנים על גבול לבנון, עם תושבים מיוחדים, שאחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש רמת הגולן, מצאו עצמם תושביו תחת שלטון של מדינה אחרת, שמסרבת לקבל אותם.
בישראל החליטו שלא רוצים את הצרה הזו וניסו להעביר אותם ללבנון. הבעיה שהם לא לבנונים וגם שם לא מוכנים לאמץ אותם. מה עושים? סוגרים מכל הכיוונים. במשך שישה חודשים היה הכפר סגור מכל עבר, עד שמישהו למעלה הבין שאין ברירה. הזמינו את האו"ם, שמתח את קו הגבול בדיוק באמצע הכפר – חציו ללבנון, חציו לישראל. אבל בגלל שאי אפשר להפריד ככה בין אנשים, בפועל הכפר נשאר בישראל.
בכניסה לכפר הציבו שער צהוב גדול ועמדה קטנה של הצבא. מ-1967 ועד 1990 השער היה נסגר כל יום ב-22:00 והתושבים היו בעוצר – אין יוצא ואין בא, עד הבוקר. מתישהו השער נפתח לתושבי רג'ר בלבד, אבל לאנשים מבחוץ הכניסה עדיין בלתי אפשרית, ללא אישור צבאי והזמנה מבן הכפר שמקבל אותך – מנותקים.
ואז הוחלט לפתוח את הכפר המדהים
כאמור, במשך עשרות שנים הכפר היה סגור למבקרים ופתוח רק לנותני שירות.
לפני 3 שנים, הצבא יחד עם ראש המועצה, שמוכרת על ידי ישראל, החליטו לפתוח את הכפר באופן מבוקר לקבוצות עם אישורים – שבוע מראש, פרטי זהות, קבוצות מאורגנות ו-3 מקסימום.
והנה, ב-9.22, ביטלו בבת אחת את כל החסמים ופתחו לכולם בלי הגבלות.
שליש אדמה ישראלית ע"פ האו"ם ושני שליש לבנונית. האזרחים על פי מדינת ישראל שיושבים על אדמת מדינה עוינת. אין שום הפרדה פיזית בתוך הכפר ויש 3,000 תושבים, רובם עובדים בישראל וחלקם נותנים שירותים בכפר – כל המורים הם תושבי הכפר וכולם אזרחים ישראלים.
מבחינת סוריה הם אזרחים סוריים וזכאים ללימודי השכלה גבוהה בסוריה. 30 רופאים יש בכפר הקטן. הם יוצאים ללמוד בסוריה, שם הלימודים חינם ואחרי שהם חוזרים, הם עוברים את הבחינות הישראליות ומשתלבים בבתי החולים כאן ולמרות שהם יכולים – אף אחד מהם לא עזב את הכפר…
כפר נקי ומטופח להפליא
מיד בכניסה לכפר כולנו מופתעים מאוד – מראה יפהפה של ניקיון וטיפוח. מדובר בכפר מבריק, הכבישים מצוחצחים, הבתים צבועים בצבעים שונים והגינות מטופחות. בלב הכפר יש כיכרות עם מזרקות העשויות שיש מצוחצח, והגן שבמרכז הכפר, גן השלום, הוא יצירת אמנות. מפעל הפיס וגופים בישראל תרמו את חלקם לטיפוח ולעיצוב ההמראה היפה של הכפר, שנמצא בקצה הצפוני של ישראל.
המחלבה של מוחמד ומונא פתאלי
הגשמת חלום להקמת דיר – לפני שנים היו למונא ולמוחמד כמה פרות בחצר ואז היה מותר, היא הכינה גבינות לבנות עם מתכונים ותיקים ובראשם, גבינת שנקליש – גבינת מסעות מיובשת בשמש ועטופה בזעטר, שהוא אנטי-בקטריאלי ואפשר לקחת אותה למסעות ארוכים.
בכפר החליטו שאסור להחזיק בעלי חיים בחצרות, כדי לא ללכלך את הכפר ולהביא ריחות לא רצויים. מונא ומוחמד נאלצו למכור את הפרות והצאן. בשנים האחרונות, מוחמד ומונא יצאו אל מחוץ לכפר, בנו דיר ישראלי, קנו עדר עזים וכבשים ובנו גם מחלבה צמודה. מונה עושה, בנוסף לשאנקליש, גם גבינה צ'רקסית ועוד גבינות לבנות קשות.
כיום יש לזוג, עדר כבשים עם למעלה מ-100 ראש, כ-30 עזים, משתמש לא מעט בהורמונים, להגברת הפוריות והוא טוען שאחרי הרבעה הוא מקבל בין 7-3 טלאים להמלטה. את הזכרים מוחמד מוכר והשאר גדלים לתת חלב.
היונקים נשארים עם האם עד לגמילה וגדלים בסככה צמודה.
הם פתחו מחלבה מחוץ לכפר מקבלים קבוצות ומוכרים גבינות במקום ויש ביקוש… מהחלב מייצרים מוחמד ומונא גבינות, שאנקליש – גבינה שיכולה להישמר כמה חודשים מחוץ למקרר, וכאן נוהגים לגרד אותה על פיתות ומאכלים שונים.
במבנה קטן שצמוד לדיר, נמצא המטבח של מונא, ולידו חדר אירוח. בחורף הקמין דלוק וחם שם ונעים. שם אנחנו מתיישבים כשמונא מגישה למרכז השולחן את הגבינות שהיא מכינה – לאבנה חמצמצה, גבינות מתובלות בקצח, שאחת מהן מזכירה חלומי וכמובן שאנקליש, חביתה טעימה, סלט ירקות קצוץ וטרי ופיתות דקות חמות, שהיא אופה על הסאג' וכך משלימים את ארוחת הבוקר הנהדרת.
בכפר מתפתחת תשתית לתיירות, הגענו ביום שהתחזית דיברה על יום גשום ולכן הגיעו מעט קבוצות לכפר והיינו די לבד.. כך יכולנו לסייר בכמה מקומות בכפר וכל העת אמרנו וואוו…
למטה רואים את הגדר שמפרידה עם לבנון ותחושה של יישוב גבול, עם מראה נפלא בתוך הכפר וגם על צפון ישראל היפהפה..
כפר מדהים בסביבה ירוקה ויפה בגליל העליון, על גבול הלבנון וסוריה…
