אני לא בטוח אם בני גנץ עיין אי-פעם בספרו של ניקולו מקיאוולי "הנסיך". אם לא – חבל וראוי שיצטער על שלא עשה זאת.
לו היה קורא בעיון פרקים בספר, אפשר שהיו נחסכים ממנו הרבה כאבי לב, הרבה החלטות שגויות, והרבה מאד עלבונות שספג מראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, במהלך התקופה בה שירת לצדו כראש ממשלה 'חליפי'.
ככל שאני לא בטוח לגבי בני גנץ, אני יותר ממשוכנע שביבי קרא ושינן היטב את 'עצותיו' של מקיאוולי לנסיך לורנצו השני לבית מדיצ'י, וגם 'ביצע' בפועל לא מעט מהחוכמה הגלומה בספרון הדק שנכתב ב-1513 ופורסם ב-1532.
מה שראוי לכנות במשנתו של ניקולו מקיאוולי כ'ריאליזם פוליטי' קיצוני, או בלשון אחר – 'פרגמטיזם פוליטי', הפך בידיו של ביבי נתניהו מסתם צרור של עצות תיאורטיות ל"נסיך", לאמנות פוליטית במיטבה.
רק בודדים מקרב מנהיגי העולם יכולים לטעון שהגיעו, כמוהו, לרמה כזו של שכלול וזיקוק עקרונות פוליטיים-מדיניים מבית מדרשו של ניקולו מקיאוולי והפכו אותם למדיניות פעילה של יום-יום.
כדי לצקת תוכן לאמור לעיל, בחרתי להציג לקורא קובץ מקרי בהחלט, ממגוון רחב של 'עצות', שהציע מקיאוולי לנסיך הצעיר, באחת ממדינות צפון איטליה (פירנצה), בראשית המאה ה-16.
- אין זה מחובתו של "הנסיך" לשמור את הבטחתו, כשזו עשויה לגרום לו נזק.
- "הנסיך" חייב להיות מוכן לפעול באופן בלתי מוסרי בזמן הנכון.
- על "הנסיך" לנהוג בעורמה ובדו-פרצופיות כלפי נתיניו.
- על "הנסיך" לסכסך בין קבוצות שונות בקרב העם, כדי שאלה לא יתאגדו ולא יפעלו נגדו.
- לעולם יסיט "הנסיך" את האש ממנו ויציג תמיד את היריב באור שלילי.
- ניתן ואפילו מותר להשתמש בכוח לחיסול יריבים פוליטיים.
- לעולם לא יהא "נסיך" חסר טעמי חוק ומשפט, כדי ליפות בהם את הפרת הבטחותיו.
- מן הראוי ש"הנסיך" ידע להטיל על אחרים את האחריות למעשים שגורמים לציבור לקטרג עליהם. במילים אחרות, החלטות לא פופולריות ראוי להטיל על היריבים. ההצלחות, לעומת זאת, חובה עליו לזקוף וליחס לעצמו.
- מותר ורצוי להשיג יתרונות של יציבות וביטחון, גם במחיר של שחיתות מוסרית.
את משנתו של מקיאוולי ניתן למצות באמירה חד-משמעית: פוליטיקה יש לעשות ללא שמץ התחשבות במוסר.
על "הנסיך" לנקוט בכל האמצעים כדי לשמור על שלטונו. זו מטרת העל שלו. מקיאוולי העניק במפורש העדפה לשלטון שנקנה בכוח הזרוע על פני שלטון החוק.
שליט המעוניין לשמור על מעמדו צריך, לדעתו , שידע לגרום לעוול בעת הצורך. האזרחים שופטים את "הנסיך" רק על פי התוצאה הסופית של מעשיו.
לפיכך ומכאן מתבקשת, לדבריו, המסקנה 'שהמטרה מקדשת את האמצעים', כל האמצעים כשרים. רק מי שמצליח לנצח ולבסס שלטון, הוא זה שהופך באופן מעשי לצודק!.
כאמור, "הנסיך" הוא בבחינת "מדריך" לשמירה על הכוח הפוליטי. בשיקול שבין 'מוסר' לפוליטיקה גוברת הפוליטיקה; בשיקול שבין 'צדק' ו'כוח' גובר הכוח, וביחס שבין 'טוב 'ל'רע' – גובר הרע, אם וכאשר יש צורך בכך.
המוסר אינו אמור לכבול או להגביל את 'השליט'. אסור שיהיו ל"נסיך" עכבות מוסריות של אמירת אמת, אי-קיום הבטחות וכיו"ב. הוא צריך לעשות אך ורק מה שטוב ומה שנחוץ לו לשימור שלטונו.
למטרה זו מותר לו לשקר ולהונות. מי שמבקש להיות 'מוסרי בפוליטיקה, שלא יחתור לשמש 'מנהיג'. השניים הללו לא הולכים ביחד…..
הספר "הנסיך", מרגע שיצא לאור, הפך לאחד הספרים המושמצים ביותר בהיסטוריה הכתובה. רבים תקפו את הנאמר בו, בהתייחס בעיקר לנתק המוחלט שמוצע בספר בין מוסר, צדק, יושר, הגינות, לבין ריאליזם פוליטי קיצוני, שאינו מתחשב במאומה.
הספר 'תרם' לעולם מושג הקרוי "מקיאווליזם" – שיטות פעולה פוליטיות חסרות לב הנגועות בחוסר מצפון, מניפולטיביות, צביעות, בוגדנות, רמאות וערמומיות.
בין המוני הפרשנים למשנתו של מקיאוולי, היו גם פסיכולוגים פוליטיים שביקשו לאפיין את מבנה אישיותו של 'מנהיג' הפועל ברוח 'עצותיו'. לדעתם, המאפיינים של 'אישיות מקיאווליסטית' הם:
מי שמתרכז בלעדית באמביציות ובאינטרסים שלו; מי שמעדיף כוח וכסף על פני מערכות יחסים; מי שמנצל ומתמרן אחרים כדי להתקדם בפוליטיקה; מי שמוכן לשקר ולרמות בעת הצורך; מי שנטול עכבות וערכים מוסריים ומי שמסוגל להזיק לאחרים כדי לקדם את מטרותיו.
מקיאוולי סבר שעצותיו מועילות ל"נסיך", משום שהעם הוא בהגדרה הפכפך בדעותיו ובהתנהגותו. לשליט ולעם – כך קבע – ישנם אינטרסים מנוגדים.
מכאן המלצתו ל"נסיך" להיות 'תחמן' ולא להותיר לעם פנאי לדאוג לאינטרסים שלו. "הנסיך" הוא בלבד זה שאמור לקבוע את סדר היום הציבורי. כשהוא מזהה שתמיכת התומכים בו נחלשת, עליו למצוא מיידית דרך להחליש אותם וליצור 'קואליציה' חדשה שתתמוך בו.
כמו זיקית, גם "הנסיך" צריך לדעת מתי להחליף את 'צבעו' ואת התנהגותו. משום בוגדנותו של העם, על "הנסיך" לדעת למעול באמון ולנהוג לעיתים באכזריות בלתי אנושית.
לסיכום, לא צריך 'יום-לימודים-ארוך' כדי להבין, מהו המשל, מיהו המושל ומה הנמשל.
לו מקיאוולי היה חי כיום בקרבנו, הוא היה גאה בנתניהו תלמידו המוכשר, ובוודאי מעניק לו "צל"ש נסיך", על שזה הצליח ליישם רבים מ"עצותיו".
כמו "הנסיך" דאז, גם מעשיו של ביבי כיום מעידים, שבעיניו כל פעולה ראויה ובלבד שתקדם ותשמר את שרידותו השלטונית. ראוי להודות שעד היום הוא הצליח בכך כלל לא רע.
תגובה אחת
המדינה הרוויחה מפעולותיו של נתניהו?