הבחירות בתנועה הקיבוצית, ממשיכים קדימה
חברי הגוף הבוחר אינם חברים בתנועה הקיבוצית. החברות בתנועה הקיבוצית היא של קיבוצים. לכן הצבעה על מזכ"ל התנועה צריכה להיות של הקיבוצים. כל קיבוץ צריך לקבוע במי הוא תומך.
הבדיחה העצובה, שמעל ל 67% לא באים להצביע ואלו שמצביעים עשו טובה לחבר קיבוצם שביקש זאת מהם, ממש מקוממת. די להסתכל על השונות כדי להבין שלאחר ארבע שנים, החברים לא הצביעו לניר ובכלל לא מכירים אותו אלא הצביעו לחבר קיבוץ שביקש מהם. במיוחד הנקלטים בעשר שנים האחרונות, שלא יודעים למה נחוצה התנועה הקיבוצית. ניר נכנס לתפקיד כאשר 82% לא תומכים בו לא מכירים בו וזאת הצבעה של אי-אמון בתפקיד.
הבחירות האלו נותנות מנדט לשלטון יחיד, שזה מנוגד לגמרי למושג תנועה. המושג "התנועה הקיבוצית" מקפל בתוכו חתירה להסכמה רחבה. חובה לנסות שיתוף החברים והקיבוצים בדיון, וניסיון לגבש סיכום שמקובל על הכול והסיכום הוא ניסיון לחתור לקונצנזוס רחב.
אבל הגרוע מכל, שחברי מזכירות התנועה הקיבוצית הם ממונים על ידי מועצת התנועה, בעוד המזכ"ל כביכול נבחר, הפער הזה והתלות במזכ"ל מסרסים כל דיון ענייני במזכירות והם מנוגדים במאה שמונים מעלות למושג תנועה קיבוצית שפרושו הוא חתירה מתמדת לדיון פתוח וניסיון להסכמה רחבה.
בחירות
תפקיד ועדת הבחירות בתנועה הקיבוצית הוא לנסות לשתף את הגוף הבוחר (חברי הקיבוצים) בהצגת המועמדים ומה הם האלטרנטיבות. לכן חובתה לדעתי היה לעבוד מול הנהלות הקיבוץ לארגן בכל קיבוץ מפגש של שני המועמדים ולעשות הכול שהמצביעים שיבואו להצביע, יידעו מה עומד לדיון והצבעה. הדרך שהוועדה בחרה, משרתת את המזכ"ל הנוכחי משום שלו הקשרים עם מוסדות הקיבוץ ובמידה מסוימת יש מערכת קשרים בין המזכ"ל למכהנים בתפקידים מרכזיים בקיבוץ.
החותמים
בושה כיסתה את פני כאשר ראיתי את רשימת החותמים בעיתונות, הרגשתי שאני רואה מועדון סגור (גילדה) שהשתלט על התנועה. נראה היה לי, שהלחץ והצורך של כול מי שממלא היום תפקיד או כיהן בעבר לחתום על תמיכה בניר היה במילה העדינה ביותר מוזר. ולא ראוי.
שחקני חיזוק
בין החותמים והכותבים על תמיכה בניר, היו אנשים מחוץ לתנועה הקיבוצית, שאינם מכירים את התנועה ובטוח שלא את כישורי המתמודד השני. הם עשו זאת כטובה אישית או בגלל יחסי עבודה עם המזכ"ל המכהן. זה מיותר. זה מזיק. וזה הופך את ההתמודדות לזולה. והעיקר מאוד מקומם. איני יודע למה בחר ניר מאיר לערב גורמים מחוץ לתנועה ולהתערב בבחירות פנימיות אלו ובכתיבת מאמרי תמיכה וחתימות במודעות בעיתונים.
אורך קדנציה
תנועה שרוצה להתחדש ולא לשקוט על שמריה, חיבת לדעתי להגדיר, שמזכ"ל יכהן קדנציה אחת של ארבע חמש שנים. זה ימנע במידת מה את הצורך של עסקניה להמליך מועמד מטעמם וזה יאפשר חידוש ורעננות. זה יעקר אולי את החובה לחתום למזכ"ל הוותיק..
ועדת איתור
מזכ"ל תנועה שזוכה בתמיכה של 18%שבמידה ויוציאו את אלו שבאו להצביע כטובה אישית לפעיל מקומי בקיבוץ פרטי ללא קשר למועמד למזכ"לות, אחוז התמיכה בנבחר יירד משמעותית לחד-ספרתי. לכן, אין למזכ"ל סמכות מוסרית להוביל תנועה קיבוצית מפוארת. לדעתי חובה לעבור לוועדת איתור, אשר תבדוק ותציע את המועמד לכהונה. זה גם יותר מכובד ויותר נכון. גם הפער בין המזכ"ל ליתר חברי המזכירות יאפשר דיון אמתי יותר. וחברי המזכירות יהיו חופשיים יותר להביע את דעתם.
לסיכום
אלו היו בחירות שהגוף הבוחר לא ידע על מה. לשם מה. ובכלל למה צריך תנועה קיבוצית. אינו מכיר את המועמדים. ועדת איתור זאת שיטה טובה בהרבה מאשר "בחירות" שמועמד נכנס לתפקיד ב-18% תמיכה. הגיע הזמן לקיים דיון רציני על תפקיד התנועה הקיבוצית לקראת העתיד ובעיקר לשמוע את דעת החברים על תפקידי התנועה הקיבוצית ומטרותיה לעתיד.
ולבסוף נאחל לניר מאיר הצלחה בקדנציה החדשה.
גיורא ברעם, רוחמה
אחרי הבחירות בתנועה הקיבוצית
הבחירות בתנועה הקיבוצית לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית מאחורינו. ניר ניצח ואפשר להמשיך הלאה כמו קודם. האמנם? לדעתי ואני מעריך שגם לדעת אחרים, מן הראוי שניר והנהגת התנועה יעצרו לרגע ויחשבו על מה שקרה כאן. מה הביא 44% מבין המצביעים להצביע נגד מזכ"ל מכהן, שעשה ועושה רבות על מנת שלכולנו יהיה טוב יותר, או לפחות, מה שעל-פי השקפתו נתפס כטוב יותר עבור כולנו?
חלק מאלה שהצביעו בעד ליאור שמחה חולקים על ניר בנושאים העומדים על הפרק, כמו נושא הפנסיה ובעיקר ההתנהלות מול תנועות הנוער, אבל ההתנגדות לניר נובעת לא רק ממחלוקת בנושא זה או אחר. יש בתנועה התמרמרות על הדרך שבה מתנהלים העניינים ומתקבלות החלטות. התחושה היא שאדם אחד קובע את המדיניות ומקבל את ההחלטות, כאשר ממלאי התפקידים וחברי מזכירות התנועה ממהרים ליישר קו, להציג חזית אחידה ולהתייצב כאיש אחד מאחורי המנהיג.
כשראש ממשלה או נשיא זוכה ב-56% בבחירות, הוא אינו חייב לשתף את הצד המפסיד בשלטון. גם ניר אינו חייב דבר לליאור שמחה או ל-44 האחוזים שנתנו לו את קולותיהם, אבל למרות שאין כל חובה חוקית לעשות זאת, נראה לי נכון למצוא דרך לשילובו של ליאור בהנהגת התנועה.
יזהר בן נחום, בית קמה
הצדדים של המטבע
שוב ושוב נדווח על פשעי העולם,
על שנאת היהודים בתבל,
על חילול מצבות, צלבי קרס וגם –
BDS – ושנאת ישראל.
כבר מאה ועשרים למניין השנים
משפט דרייפוס את הרצל שינה,
אנטישמים – הבין – הם יכו ביהודים
כול עוד לא נקים מדינה.
ואז הרצל ישב גם ימים, גם לילות,
ו"אלטנוילנד" כתב ברעדה,
גם קונגרסים ארגן ופעל בגדולות
"אם תרצו – זאת אינה אגדה".
אז רצינו, השקענו, לחמנו וכן,
מדינת היהודים כאן נולדה,
אך חזון החוזה לא כול כך התגשם,
כי שנאת היהודים לא חדלה.
ולמרות השואה אנטישמים הן יש
ושנאת יהודים רק פורחת,
וכיפה על הראש ועברית ברחוב
הם מתכון לשנאה מתלקחת.
כך נוצר BDS ותקיפת יהודים
בצרפת, בארה"ב, בבריטניה,
ואנחנו צופים, נזעקים ומוחים
לא נוכל להשלים עם המניה.
אך כדאי לעיתים להביט ל"בפנים"
הן נכתב: "שני צדדים למטבע",
זה נכון, בעולם יש שנאת יהודים
אך בבית – כל ילד יודע,
שניקוב הצמיגים בכפרי הערבים
עקירה של מאות עצי זית,
ושריפת כנסיות וקשקוש על בתים
זה היפוך הדבר – כאן בבית!
אז נכון, בשנאת יהודים נילחם
בכול רחבי התבל,
אך בבית, אחי – בלי "אנחנו והם"
לא לכך הן הוקמה ישראל.
מעוז חביב, צרעה
אֵין כְּלוּם כִּי לֹא הָיָה כְּלוּם
גַּם אִם יֵלֵךְ יָשָׁר בַּדֶּרֶךְ
וְיִפְגֹּשׁ כָּל בָּשָׂר,
בְּצוֹק הָעִתִּים
יַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
בַּדֶּרֶךְ הַפְּתַלְתַּלָּה שֶׁלּוֹ,
עַד סוֹפוֹ הַמַּר
עִם פְּלִשְׁתִּים.
יעקב פרידמן, מעין צבי
