מחלוקות בין הורים פרודים על מסגרות החינוך של ילדיהם הגיעו לדיון בבית המשפט לענייני משפחה
שאלות הנוגעות לחינוך הילדים הקטינים של הורים שנפרדו מגיעות לא אחת לדיון משפטי בבתי המשפט לענייני משפחה. כך גם מחלוקות בין הורים, כאשר רק אחד מהם מבקש כי הילד ימשיך להתחנך במסגרת הקיבוצית, מגיעות להכרעה שיפוטית בהעדר הסכמה. על השיקולים המנחים את בית המשפט ועל המורכבות והקשיים במקרים אלה, ניתן ללמוד מהסיפורים הבאים.
התנהלות ההורים לא לטובת הילדה
מחלוקת שהתעוררה בין הורים, קודם פתיחת שנת הלימודים לגבי המסגרת החינוכית בה תלמד ילדתם הקטינה שעלתה לכיתה א', שהתחנכה אותה עת במסגרת החינוכית בקיבוץ, נידונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, אצל השופטת שירלי שי.
האב עתר לקבוע שהקטינה תלמד בבית הספר הקהילתי, אך האם ביקשה להורות כי הקטינה תמשיך ללמוד במסגרת החינוכית בקיבוץ (בית הספר של המועצה המצוי בקיבוץ). בדרך להכרעה שמע בית המשפט המלצה של מומחית שהתבקשה לבחון את השאלה לפי עקרון "טובת הקטינה".
השופטת הסבירה כי בשאלה של בחירת מסגרת החינוך יש לבחון מספר שיקולים: בטחון ויציבות בחיי הקטינה, הבטחת השתלבות הקטינה במסגרת חינוכית עתידית, פגיעה בסדר יומה של הקטינה, הבטחת קיומה של מסגרת חברתית שוטפת לקטינה, שיקולים לעניין קשיי ההורים, מעמד ההורה המשמורן ורצון הילד.
המעבר לכתה א' ממסגרת של גן הוא משמעותי ביותר, תארה השופטת. כאשר מדובר במעבר למסגרת חדשה, בית ספר, שאינו מוכר עדיין לקטינה, נכון יהיה לבחור עבור הקטינה את המסגרת החינוכית בקיבוץ. שם תוכל הקטינה ללמוד עם אותם ילדים המוכרים לה מהגן, איתם התחנכה בשנים האחרונות ובכך ייחסך ממנה הצורך להסתגל, בנוסף למסגרת חדשה, גם לחברה חדשה. כך תהיה המסגרת החדשה המשך ישיר ורציף למסגרת החינוכית בה שהתה עד היום, נימקה השופטת, והיא תוכל לשהות עימם גם בשעות הצהריים, בבית הילדים, במתכונת התנהלות לה היא רגילה.
מנגד, דווקא רישום הקטינה, כבקשת האב, לבית ספר אחר, אמרה השופטת, "יחייב שינוי ביציבות הקיימת של הקטינה, גם בנוגע לחלוקת זמני השהות של הקטינה אצל ההורים אך במיוחד בצורך שלה להסתגל למסגרת חינוכית אחרת לא מוכרת".
גוזרים על ביתם מעורבות בהליכים משפטיים
מה רוצה הילדה הקטינה? שאלה השופטת. מאחר ומדובר בקטינה שרק עולה לכתה א', לא ניתן לבחון את רצונה באופן מלא, לא נכון לשמוע את קולה ואולי אף אין מקום לתת לכך משקל, בוודאי שלא משקל מהותי ומשמעותי. עם זאת, המשיכה השופטת, המומחית ציינה כי בתשובה לשאלתה את הילדה, השיבה לה הקטינה שהיא רוצה ללכת לבית הספר של ילדי הקיבוץ יחד עם חבריה מהגן. משכך, פסקה השופטת ש"טובת הקטינה היא רישומה במסגרת החינוכית בקיבוץ".
עוד התייחסה השופטת ל"התנהלות ההורים" "שהותירו את בתם היחידה, בחוסר וודאות מוחלט, היכן תלמד" (עד לשלב זה של ההכרעה השיפוטית). "במקום לשים את טובת הקטינה בסדר עדיפות ראשון, עסוקים ההורים בתחרות ביניהם, בטובתם, במי ינצח ובמי יפסיד, ובמי יטיל מורא גבוה יותר על בית המשפט, כאשר תוצאת התנהגותם עגומה בכלל ולגבי הקטינה בפרט. אם סבר מי מההורים כי בהתנהלותו זו הקטינה אינה מעורבת, הוא טעה ובגדול. הצדדים גוזרים על בתם הקטינה, הכל כך צעירה, מעורבות בהליכים משפטיים, בין אם ישירה ובין אם עקיפה, מזה מספר שנים, ומוטב כי ישכילו לחדול מכך, ויבחרו לשים בצד את התחרות מי ינצח, שהפכה לשיח היחיד המתקיים ביניהם".
קטינה ללא מסגרת חינוכית
מפתח תקוה לטבריה. השופטת ורד ריקנטי-רוסהר דנה בעניינם של בני זוג לשעבר, שנפרדו ולהם ילדה משותפת כבת 4 שנים וחצי. ההורים גרו בקיבוצים סמוכים. הקטינה התגוררה עם אמה והתחנכה בגן ילדים במקום מגורי האם בקיבוץ. בחופשת הקיץ האחרונה מיהר האב לבית המשפט וביקש לאסור על האם לשנות מקום מגורי הקטינה ומסגרתה החינוכית ולהורות על המשך לימודיה של הקטינה בגן בקיבוץ. האב סיפר כי בעקבות סיום תקופת השכירות של האם בקיבוץ היא הודיעה לאב שהיא עוברת עם הקטינה לגור בעיר המרוחקת 170 ק"מ מבית האב.
לטענת האב, האם ביצעה את המעבר עם הילדה, ללא הסכמת ובניגוד לטובת הקטינה, במיוחד שיש בכך כדי להרחיקו ממנה. הוא תבע להורות על רישומה של הקטינה במסגרת הקיבוצית בה התחנכה בשנה הקודמת.
האם סיפרה שהיא נאלצה לשנות את מקום מגוריה בעל כורחה לאחר שנדרשה לפנות את הדירה בה גרה. היא הביעה חשש מפני התנהלות האב, הלינה שהוא מתנער מצרכי הקטינה, אינו משלם מזונות ולא שוהה עם הבת מספיק. לטענתה, המעבר ישפר את איכות חיי הקטינה. מדובר בסביבה בטוחה ויציבה בעבור הקטינה, היא הסבירה, לצד משפחה מורחבת תומכת. לדבריה ניתן יהיה למצוא חלופות של זמני שהות בין האב לבת שלא יפחתו מהזמן בו האב ישהה עם הקטינה, בהשוואה למצב ששרר עד היום.
מעשים חד צדדים של האם
השופטת לא השתכנעה ואף מתחה ביקורת על מעשיה החד צדדיים של האם. היא אמרה שבני הזוג פרודים כבר למעלה משנתיים. האם מעולם לא עתרה לחיוב האב במזונות הקטינה ולפי טענת האב הצדדים התנהלו בפועל באופן שכל אחד נשא בצורכי הקטינה בזמן שהיא שהתה עימו.
השופטת פסקה שעל האם לשוב ולגור באזור המגורים הקודם שלה, אך לנוכח מצוקת הדיור באותו מקום, היא התירה לה למצוא מגורים בישוב המצוי במרחק שלא יעלה על 40 ק"מ מבית האב, כך שניתן יהיה לאפשר המשך התחנכותה של הקטינה בגן בקיבוץ עליו הסכימו בעבר ההורים.
השופטת העירה כי היא מודעת לכך שעל הקטינה להיקלט מחדש בגן, לאחר ש"ביצעה פרידה ממנו", אך בנסיבות ובשים לב לטובת הקטינה, "אין הצדקה להותיר את הקטינה ללא מסגרת חינוכית", כאשר הגן (בקיבוץ) מהווה עבורה "מסגרת חינוכית מוכרת ויציבה". השופטת קבעה שיתקיים בהמשך דיון בהמשך לגבי "הסדר ההורות, זמני השהות והמסגרת החינוכית, בשים לב לרצונה של האם להעתיק את מגורי הקטינה".
עם זאת אמרה השופטת כי לנוכח התרשמותה "מהתנהלות האם שפעלה באופן חד צדדי ושלא כדין", היא חייבה אותה בהוצאות ובשכ"ט האב בסך של 7500 שקלים.