"החקלאים הם החוסן הלאומי של מדינת ישראל"

בקנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, טוענים כי היחס לחקלאות הישראלית חייב להשתנות לאחר המלחמה * "לחקלאים הישראלים יש תפקיד כפול: גם אספקת מזון טרי וגם שמירה על הגבולות. המדינה חייבת לתמוך בהם יותר באמצעות מנגנוני ביטוח כי ביטוח יוצר ודאות בעולם של אי ודאות," אומר מנכ"ל קנט, שמוליק תורג'מן

השמאים והמעריכים של, קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, מסייעים בימים אלה לאנשי מס רכוש לתעד ולהעריך את הנזקים האיומים שגרמה המלחמה לחקלאים בצפון ובדרום. קנט היא חברת ביטוח ממשלתית, בשותפות הממשלה והחקלאים, המבטחת את החקלאים הישראלים מפני נזקי מזג אוויר. לא מפני נזקי מלחמה. כל הפיצוי לחקלאים בנושא זה יגיע ממס רכוש, אך אנשיה התגייסו כעת במלוא המרץ כדי לסייע לחקלאים לאמוד נזקים ולקבל כמה שיותר מהר פיצויים ממס רכוש.

החקלאות הישראלית היא חגורת ביטחון

שמוליק תורג'מן, מנכ"ל קנט, מספר כי עוד התגייסות שנעשית למען החקלאים בימים טרופים אלה היא הקדמת תשלומי הפיצויים לחקלאים בגין תביעות נזקי מזג אוויר שהוגשו עוד טרום המלחמה. "לצערנו זו הייתה שנה עם  הרבה  נזקים לחקלאות בשל פגעי האקלים, כעת, בגלל שאנחנו מודעים לבעיות שנוצרו בתזרים המזומנים של החקלאים עקב המלחמה, אנחנו  משלמים מקדמות ומעבירים פיצויים כמה שיותר מהר, כי זה משמעותי עבורם."

אולם מעבר למאמץ היומיומי לסיוע לחקלאים בעת משבר זו, תורג'מן מוטרד בעיקר ממה שיקרה להם ביום שאחרי: "המלחמה הזו מלמדת אותנו שאסור בשום אופן לחזור למצב שהיה לפני המלחמה, שבו החקלאות הישראלית נמדדת רק לפי מחיר העגבנייה, והאם אפשר להוזיל את מחיר העגבנייה בחצי שקל באמצעות יבוא מטורקיה, במקום  הגדלת התמיכה בחקלאות הישראלית. ראינו עד כמה לחקלאות הישראלית יש יתרונות לאומיים שהם הרבה מעבר לגידול ירקות וביטחון תזונתי. החקלאים הם אלה שמחזיקים לנו את גבולות המדינה. החקלאות הישראלית היא חגורת ביטחון, היא ערך לאומי משמעותי לשמירה על ביטחון המדינה. החקלאים מצפון ומדרום הם אלה שעוטפים את ישראל. לכן המדינה צריכה לתמוך בחקלאות, לעודד חקלאים להישאר בתחום ולעודד את הדור הבא של החקלאים."

עוד טרם המלחמה דיברתם על קשיי החקלאים המתעצמים בגלל משבר האקלים, האם לא נוצרה מודעות כבר אז לעידוד החקלאים?

"המלחמה רק מעצימה את הנזקים המתמשכים שהחקלאים סופגים בגין משבר האקלים. אנו מזהים מגמה ארוכת טווח לפיה השינויים האקלימיים גורמים לכך שקשה הרבה יותר לעמוד בדרישות של אספקת מזון טרי ורציף במחירים סבירים. בשנים האחרונות הייתה כאן מדיניות שלא עודדה את החקלאות הישראלית לייצר את מלוא היכולת שלה. ברגע שהחקלאים בישראל ייצרו פחות, אז המדינה מצאה פתרונות יבוא כדי להוזיל את יוקר המחיה. אבל זה לא הפתרון, הפתרון הוא לסייע לחקלאים לספק תוצרת טרייה מקומית בכמויות גדולות ובמחירים סבירים. הרי גם יבוא המזון לא סייע בסופו של דבר בהוזלת המחירים."

האם החסרונות של יבוא מזון גוברים על היתרונות?

"בוודאי. תלות ביבוא מזון בזמן מלחמה היא דבר בעייתי מאוד. חלק גדול מיבוא המזון של ישראל נעשה מטורקיה, וטורקיה כיום לא אוהדת את ישראל. מה גם שכאשר יש משברים עולמיים כמו משברי אקלים, משבר הקורונה או משברים גיאופוליטיים כמו מלחמת אוקראינה, מדינות העולם דואגת לספק את המזון שלהן לעצמן לפני שידאגו למדינות אחרות. הן השכילו לעודד חקלאים ולתמוך בהם, ולעתים הן אף עוצרות את יצוא המזון מהן החוצה כדי שלתושבים שלהן לא יהיה חסר מזון. כאשר מדינות באירופה ספגו בצורות שגרמו להפחתת יבול, הן מנעו יצוא מזון מהן. אנחנו לא יכולים להסתמך על כך שנעמוד בתור ונצטרך לבקש טובות ממדינות אחרות. אנחנו צריכים לדאוג לספק את המזון שלנו בעצמנו. זה גם לא נכון לייבא מרחוק מזון, כאשר בישראל אפשר לספק תוצרת טרייה תוך יום אחד בכל רחבי הארץ, לעומת מזון שמגיע מחו"ל באוניות תובלה במשך שבועיים שלושה, והוא הרבה פחות טרי".

מסכנים את חייהם כדי לספק מזון

ליבו של תורג'מן נמצא בימים אלה עם החקלאים שמסכנים את חייהם תחת אש, רקטות וטילים כדי להמשיך לספק מזון לתושבים. "בעיתות משבר תמיד רואים עד כמה החקלאים חשובים. יצרני הביצים ממשיכים לאסוף ביצים תחת נפילות של רקטות כדי לדאוג שיהיו ביצים על השולחן. הרפתנים באזורי מלחמה ממשיכים לחלוב. מגדלי הירקות ממשיכים לקטוף. הם מסכנים את עצמם כדי לספק מזון לאזרחים. אני לא רוצה שאחרי שהמלחמה תסתיים הם שוב ייפגעו. איזה אינטרס יש לתושבים לחיות באזורי גבול מסוכנים כשגם הפרנסה שלהם נפגעת ואין להם ודאות ביום יום? אם לא תהיה להם פרנסה שם וכל מה שיחכה להם זה סיכון ביטחוני, הם לא יסכימו לגור שם. במדינות אירופה, כאשר רוצים לדאוג שמחירי התוצרת לא יהיו גבוהים, תומכים בחקלאים בגלל ההפסד הצפוי להם מהמחיר הנמוך לעומת עלויות הייצור. הצורך לתמוך בחקלאות קיים בכל מדינות העולם המערבי, לא רק בישראל. למדינה יש אינטרס עצום לדאוג למזון רציף וטרי במחירים סבירים כל השנה."

אז מה צריך לעשות?

"לממשלה יש הזדמנות לחוקק ולגבש תוכנית לאומית לחיזוק החקלאות באמצעות ביטוח. הממשלה צריכה להצהיר שהחקלאות הישראלית קודמת לכל, לעודד אותה, לתמוך בחקלאים ולדאוג שמקומות הפרנסה שלהם לא ייפגעו. היא צריכה לדאוג לכך שהם ימשיכו ליישב את חבלי הארץ המרוחקים, כי אין שם אלטרנטיבות אחרות."

תורג'מן מדגיש כי הדרך הנכונה והטובה ביותר לממש סיוע לחקלאים היא דרך מנגנוני ביטוח. "אלה מנגנונים יעילים ושקופים יותר, כאשר הכסף הציבורי מגיע לידיים הנכונות, משיג מטרות ייצור מזון, ומונע תנודתיות במחירים."

מדוע דווקא סיוע באמצעות מנגנוני ביטוח?

"העסק החקלאי הוא עסק עם סיכונים ברמה גבוהה. החקלאי מוציא את כל ההוצאות שלו עד רגע הקטיף, והוא עדיין לא בטוח שכל ההוצאות יחזרו אליו לאחר מכן. מספיק יום אחד של מזג אוויר קיצוני ועבודה של עונה שלמה תרד לטמיון. לכן אם הוא יתחיל להפחית סיכונים בעצמו, יש מצב שייווצר חוסר במזון. ניהול סיכונים נכון ונבון כולל רכישת ביטוח. ככל שהמדינה תאפשר לבטח גידולים חקלאיים בפרמיות מסובסדות נמוכות לחקלאי, והכיסוי שהוא יקבל יהיה טוב יותר, כך הוודאות שלו תגדל והוא יהיה מוכן להשקיע יותר, לגדל יותר ולהבטיח מזון לתושבים. בכל העולם מדינות מבינות שביטוח הוא המנגנון היעיל ביותר לתמיכה בחקלאות. במדינות בהן אין ביטוח טוב, החקלאות נמצאת בדעיכה. הביטוח מחזק ודאות בעולם של אי ודאות."