פרופסור ישעיהו פולמן, לשעבר המדען הראשי במשרד החקלאות. הפעולה החשובה ביותר בהיותו המדען הראשי של משרד החקלאות – קביעת מדד לחלוקת מענקים
זה סיפור נדיר ומדהים כאחד. ישעיהו פולמן נולד בפיוטרקוב, פולין, נלקח מהוריו בגיל עשר והועבר על ידי המשטר הנאצי לאושוויץ, שם שהה שבעה חודשים לפני ששוחרר מהמחנה ובן 13 בא עם הוריו לארץ ישראל, שנה לפני הקמת המדינה, מבלי שראה עד אז כיתת לימוד בבית ספר ומבלי שידע קרוא וכתוב. כילד באושוויץ הוטבע על ידו השמאלית מספר – B1367. לימים בנו של ישעיהו חרט על ידו את המספר שהיה על ידו של אביו לאות סולידריות עם מה שעבר האבא בהיותו ילד.
בחודש אפריל 1947 הגיע לארץ וחודש אחר-כך התייצב בר המצווה בשערי בית הספר בבן שמן. מנהל בית הספר מרדכי אבי-שאול התבונן בנער שלא למד מימיו, הסתובב אנה ואנה בחדר וחשב באיזו כיתה ישתלב התלמיד החדש. מכאן ואילך הכל היסטוריה: בן 29 היה ישעיהו פולמן לחוקר בעלי חיים בדרגת דוקטור, בן 51 פרופסור מן המניין ובשנים 1991-1995 המדען הראשי במשרד החקלאות. היום, בן 86, יושב ישעיהו פולמן, בדירתו בקומת הגג של הבית בעיר רחובות ונזכר בימים מעניינים לאורך שנות פעילותו במרכז המחקר וולקני ובמשרד החקלאות הממשלתי.
ישעיהו פולמן מציין בראשית שיחתנו כי הפעולה החשובה ביותר בהיותו המדען הראשי של משרד החקלאות – קביעת מדד לחלוקת מענקים. "עד שהגעתי לתפקיד מענקי המחקר חולקו על בסיס פרוטקציה ויחסים אישיים. רק כך יכולת לקבל כסף. היכרת מישהו, היית קרוב אליו, היית מסודר. אני שיניתי את דרך חלוקת המענקים. הקמנו וועדה והיא קבעה את המדדים לחלוקת המענקים. הוועדה הורכבה מחוקרים בוולקני ובפקולטה לחקלאות והחלוקה הייתה על שתי רגליים. רגל אחת בחנה עד כמה הנושא חשוב והרגל השנייה בחנה באיזו מידה המחקר הנדון מעשי".
"שגריר צרפת בישראל ועימו נספח חקלאי חדש בשגרירות צרפת בתל-אביב, נפגשו עם "רפול" ועם מנכ"ל משרד החקלאות גדי שליטין. השר איתן והשגריר הסכימו על שיתוף פעולה במחקר חקלאי במימון שווה בין שתי המדינות. אחרי שהאורחים סיימו את הפגישה והלכו, פניתי לשליטין וביקשתי לדעת מהיכן יבוא הכסף של ישראל למימון מחצית מההסכם. אתה יודע מה גדי שליטין ענה לי: "אין לנו כסף, אנחנו לא חושבים על כסף. סתם דיבורים. אין לנו כל כוונה לממש את ההסכם"
מה היה תקציב לשכת המדען הראשי ולמי העברתם מענקים?
"התקציב השנתי היה 30 מיליון שקלים. מחקרים שעיקרם עידוד ייצוא. גם עגבניות שרי, גם תנובת חלב גבוהה של בקר, ריבוי וולדות של צאן וגם אבוקדו".
וכיצד התייחסה הנהלת משרד החקלאות למדען הראשי?
"המדען ישב דרך קבע בישיבות עם שר החקלאות ולי היה מה לומר בדיונים השונים. הקשיבו לי ושמעו לעצותיי. היה חשוב שנקבל תקציבים ראויים כדי לממן מחקרים שתוצאותיהם יסייעו בעתיד לחקלאי ישראל".
הכל התנהל כשורה, לא היו חריקות או סטייה מהחלטות?
"אספר לך על אירוע שלדעתי מעולם לא פורסם. יום אחד הגיע לפגישה עם שר החקלאות, רפאל (רפול) איתן, שגריר צרפת בישראל ועימו נספח חקלאי חדש בשגרירות צרפת בתל-אביב. האורחים מצרפת נפגשו עם "רפול" ועם מנכ"ל משרד החקלאות גדי שליטין. השר איתן והשגריר הסכימו על שיתוף פעולה במחקר חקלאי במימון שווה בין שתי המדינות.
אחרי שהאורחים סיימו את הפגישה והלכו, פניתי למנכ"ל שליטין וביקשתי לדעת מהיכן יבוא הכסף של ישראל למימון מחצית מההסכם. אתה יודע מה גדי שליטין ענה לי: "אין לנו כסף, אנחנו לא חושבים על כסף. סתם דיבורים. אין לנו כל כוונה לממש את ההסכם". בכירי משרד החקלאות הגיעו להסכם שלא התכוונו לממש אותו? לרפול לא הייתה בעיה לא לממש את ההסכם. כששר מגיע להסכם עם מדינה כמו צרפת ומראש אין כוונה לממש את ההסכם זה אומר שזה נוהג כזה במשרד ממשלתי".
"לאורך שנים במשרד החקלאות לא שמרו מספיק על החקלאים. לא העניקו להם די תמיכה. אישית, אני לא מרוצה מהתנהלות השרים כי לא ראו לנגד עיניהם את חשיבות החקלאות ולא עזרו לחקלאים שנזקקו לעזרת המדינה"
היה שת"פ טוב עם וולקני?
"מכון וולקני שירת את החקלאות בביצוע המחקרים עם חשיבות לעתיד החקלאות ולייצוא החקלאי. המדען היה צריך לחלק כספי מענקים. השקעתי מאמץ גדול בנושא הזה ומעולם לא באו אלי לומר לי שהם לא מרוצים מחלוקת המענקים. שיתוף הפעולה עם וולקני היה טוב מאד".
ממרחק שנים, מה דעתך על התנהלות משרד החקלאות בשנים האחרונות?
"לאורך שנים במשרד החקלאות לא שמרו מספיק על החקלאים. לא העניקו להם די תמיכה. אישית, אני לא מרוצה מהתנהלות השרים כי לא ראו לנגד עיניהם את חשיבות החקלאות ולא עזרו לחקלאים שנזקקו לעזרת המדינה".
כתב ספר על הטרור הערבי
ישעיהו פולמן נולד בחודש ינואר 1934 בפולין. בן 13 עלה עם הוריו לארץ. נשוי לד"ר אהובה פולמן, שהייתה 40 שנה רופאת שיניים ברחובות, "רוב הלקוחות היו ממכון וייצמן". הורים לשלושה ילדים, חמישה נכדים ושני נינים.
הבת הבכורה מיכל (60) נשואה+1 חוזרת בתשובה, סיימה מכללה למוסיקה, מלמדת פסנתר ושיעורי דת ומתגוררת בירושלים. רון (57) אב לשלוש בנות, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת בן גוריון, היה טייס קרב בחיל האויר בדרגת רב-סרן, מתגורר בתל-אביב. אורנה (49) חיה עם בן זוג+1, פסיכותרפיסטית, מתגוררת בשכירות בכפר ויתקין.
שירותו הסדיר בצה"ל עבר עליו ביחידת השלישות הראשית ברמת-גן. ישעיהו פולמן למד חקלאות, תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים ואחרי שנה וחצי עבר לרחובות, שם השלים תואר שני ותואר שלישי, דוקטורט, בגידול בעלי חיים, צאן ובקר. בשנת 1959 החל לעבוד בתחנה לחקר החקלאות ברחובות שלימים הפכה למכון וולקני. הוא נמנה עם החוקרים הבכירים בוולקני עד צאתו לגמלאות בשנת 1999 בן 65.
בשנת 1991 מינה שר החקלאות רפאל איתן את פרופסור ישעיהו פולמן למדען הראשי במשרד החקלאות ובסיום שירותו זה שב לעבודה במכון וולקני. במהלך עבודתו בוולקני היה בכמה תקופות בשבתון באנגליה (פוסט דוקטורט), לוס אנג'לס, חווה חקלאית ליד מלבורן באוסטרליה, וכן שבתון ב-MIT בבוסטון לתשעה חודשים.
בשנת 1990 מונה סגן מנהל למחקר של מינהל המחקר החקלאי ושימש מנהל מדעי של המינהל וכיושב ראש הוועדה הפרופסיונלית. פרסם 100 מאמרים מדעיים בעיתונות המקצועית ו-60 מאמרים בעיתונות המקומית. בשנת 1997 היה דירקטור מטעם הציבור במועצת המנהלים של חברת "מהדרין". בשנת 2004, חמש שנים אחרי פרישתו מהשירות הציבורי, כתב ספר בשם: "סיפורה של גדר ההפרדה, האמנם הפקרת חיים?"
"זו הייתי תקופה קשה של פיגועים. בשנים 2000-2004 נרצחו בפיגועי טרור כ-900 בני אדם ואלפים נפצעו. הכאב מפעולות הטרור היה עצום. כל ערב שדרן הטלוויזיה אמר וחזר ואמר: הקלות הבלתי נסבלת שבה מחבלים עוברים את הגדר. המילים 'עברו בקלות' עוררו אותי לכתוב את הספר. אריק שרון לא רצה בכלל להקים גדר. קירשנבאום ולונדון הזמינו אותי להופיע בתכנית שלהם אחרי שקראו את הספר ואמרו בשידור שכל אחד מהפוליטיקאים במדינה – חובה שיהיה לו ספר כזה".
הספר יצא ב-400 עותקים שנמכרו בתוך פרק זמן קצר.
ישעיהו פולמן מבצע מדי יום התעמלות על שטיח בביתו. בערבים הוא יוצא לצעדה של שעה. בחורף, בגשם, הוא מבצע את הצעדה בתוך הדירה. פעם בשבוע הוא מבצע פילאטיס מכשירים. בני הזוג חברים במועדון "עמך" שחברים בו ניצולי שואה. "שם הוא רוקד אתי" מתערבת רעייתו אהובה בשיחה.
לישעיהו פולמן היו שני אחים. האחד, שלמה, נספה בשואה. השני, רון, נולד בשנת 1946 והיום הוא בעלים של חברה לכימיקלים.
היכן הם היום – בניהו מנדל
