בכפר סילבר – או כפי שהוא נקרא בחיבה בפי התלמידים והעובדים בו בשם "הכפר" – השכילו לשמור על קשר עם הוותיקים והפורשים, הגמלאים. השבוע נערך כנס הגמלאים והפורשים השני של ועד הגמלאים, במהלכו הנציחו את בוגרי הכפר שנרצחו ב-7 באוקטובר ואחריו והעלו זיכרונות מרגשים חלקם משעשעים מהחיים בכפר
*תמונה ראשית: כפר סילבר – בניין בית הספר מבעד לעצי הפיקוס. צילום: עדינה בר-אל
בתי הספר החקלאיים בארץ, למרות השינויים שחלו בהם במשך השנים, הם פנינות נוף ארץ ישראליות. כל מי שנכנס בשעריהם רואה את הירוק בעיניים וחש מיד את הקשר אל האדמה. וכזה הוא כפר סילבר בדרום, פינת חמד ירוקה, לא רחוק מאשקלון. כמאמרו של מורה לספרות שלימד במקום בעבר, ד"ר יוסי אופיר ז"ל: "השמים מעל כפר סילבר כחולים יותר."
עוד ידוע שבבתי ספר החקלאיים נוצרת אחווה מיוחדת בין אלו שלמדו יחד באותו מחזור, והקשר ביניהם נשמר במשך שנים. הכפר הוא בעצם משפחה אחת גדולה, בה מתחנכים התלמידים על ידי מורים, מדריכים, מרכזי ענפי המשק ובעצם על ידי כל מי שעובד במקום.
בכפר סילבר – או כפי שנקרא בחיבה בפי התלמידים והעובדים בו בשם "הכפר" – השכילו לשמור על קשר עם הוותיקים והפורשים, הגמלאים. היוזם והפעיל ביותר בעניין זה הוא הקטור שקלובין, שהיה תלמיד ומורה בכפר. והוא נתמך כמובן על ידי הנהלת הכפר בראשותו של המנכ"ל הנוכחי עמוס גופר.
הקטור הקים ועד של ותיקים ופורשים מכפר סילבר. בכנס הראשון לפני כשלוש שנים הוזמנו הגמלאים והפורשים לסיור במרכז המורשת של הכפר, שהוקם במגדל המים הישן. השבוע נערך הכנס השני.
את המפגש פתחה והנחתה שולה שפר, מורה, מחנכת ומנהלת ותיקה, שהתגוררה עם משפחתה בכפר שנים רבות. עתה היא חברה פעילה מאוד בוועד הגמלאים.
לזכר הבוגרים שנרצחו
בתחילת המפגש הועלה זכרם של בוגרי הכפר שנרצחו בשבעה באוקטובר ולאחריו. בסרטון מרגש שהוקדש להם הועלו תמונותיהם, סיפרו על אופים והישגיהם בחייהם ועל נסיבות הרצחם.
ואלו שמותיהם: גיל אביטן הי"ד ממושב ישע, שהיה בכיתת הכוננות ביישובו; אליונה אסטפנקו הי"ד מאשקלון, שהיתה שוטרת ונרצחה בשדרות; חיימי בנעים הי"ד מנתיב העשרה. הוא נרצח כשהיה על אופניו ליד קיבוץ ארז; ניר ברנס ורעייתו נועה הי"ד, התגוררו בקיבוץ אורטל. טיל נפל על הרכב בו נסעו והם נהרגו; תומר דולב דעבול מאשקלון. נורה בטעות על ידי חיילים ששמרו על השער בנתיב העשרה; יגאל וקס ואחיו עמית וקס הי"ד שנרצחו בנתיב העשרה על ידי מחבלים שפרצו למושב; התצפיתנית יעל לייבושור הי"ד ממושב גיאה. שנפלה על משמרתה לאחר שהזהירה לגבי המחבלים שהיא רואה. (ואגב, סבתה ואביה למדו גם הם בכפר סילבר); ראובן הייניק הי"ד מאשקלון, שהתעקש להאכיל את הפרות בקיבוץ כיסופים, הופתע על ידי מחבלים שהסתתרו במשרדו ברפת ונרצח שם; אורן שטרן הי"ד מגיאה, שהתגורר בנתיב העשרה ונרצח באותו יום ארור; גיל תעסה הי"ד, חבר כיתת כוננות בנתיב העשרה. נרצח כאשר קפץ על רימון שהושלך לכיוון שניים מילדיו – ולמרבה הטרגדיה, בנו אור הי"ד הוא אחד משלושת הנערים שנרצחו בחוף זיקים באותו בוקר כאשר יצאו לדוג.
שמותיהם של הנופלים והנרצחים מונצחים על גבי לוח זיכרון ליד בית הכנסת בכפר סילבר. כך נפלו גיבורים.
בית חם לתלמידים ולסגל
לאחר הסרטון הוזמנו בעלי תפקידים לספר על מעשיהם בכפר ולהעלות זיכרונות. אורח הכבוד היה זיו בילהאוס, בנו של אהרון בילהאוס ז"ל, המנהל הראשון של כפר סילבר. זיו סיפר על דרכו של אביו בפיתוח הכפר. הוא הדגיש כיצד אביו טיפח תלמידים באופן אישי, השתדל למנוע נשירה ואפילו מימן לעיתים מכספו דמי לימוד למי שידו לא היתה משגת!
בנוסף העיד זיו על ילדות מאושרת שהיתה לו במקום זה, שעיצב את דמותו ואישיותו. הקטור שקלובין ברך את הנוכחים וסיפר על מטרות ועד ותיקי וגמלאי הכפר: להיות חלק מההיסטוריה של הכפר, להנחיל את המורשת לדורות הבאים וגם לארגן פעילות חברתית ותרבותית עבור הוותיקים והפורשים. "ובעיקר," לדבריו, "לעשות טוב לאנשים." בהמשך הכנס הוקרן סרטון שהראה את כפר סילבר בעבר ובהווה, עת נוספו בניינים והרחיבו את המשק בענפים חדשים.
נתן ארמן, שהיה מדריך חברתי, מנהל פנימייה, מדריך של"ח ומורה בכפר, סיפר אנקדוטות מעניינות על הכפר ועל תלמידיו. אחד הסיפורים היה בעת היותו מנהל הפנימייה. נודע לו שאחד התלמידים לא אוכל כלל בארוחת הצהריים, ואילו בארוחת ארבע "טורף" סנדוויצ'ים עם ריבה.
הוא שוחח איתו באופן פרטי, ואז הנער גילה לו את הסוד: "אני לא יודע להשתמש בסכין ובמזלג." סופו של הסיפור, שנתן הזמין אותו לאכול עמו בימים הבאים ולימד אותו…
נתן סיפר סיפור מעניין נוסף על עולים מאיראן שהגיעו לכפר. הם "סחבו" בלוקים מאתר בנייה בכפר וקרשים מן הנגרייה והקימו בחדריהם בפנימייה מדפי ספרים. סופו של הסיפור: כאשר התגלה הדבר, נלקחו מהם הבלוקים והם שימשו לבניית קיר. ואז הקימו הנערים קול זעקה. מסתבר שהוריהם הבריחו באמצעותם שטרות של דולרים מאיראן, והנערים החביאו את הכסף בחורים של הבלוקים…
איתן פלדי היה המנכ"ל השני של הכפר. הוא העלה ציוני דרך בתולדות הכפר, פלדי סיפר על הקשיים בשנים הראשונות, עם גירעונות רבים וחשש לעתידו של הכפר. הוא סיפר על כך שהם נלחמו על כל ילד וילד. לדבריו, לעיתים נמשכו המועצות הפדגוגיות עד אור הבוקר, כדי לחפש פתרונות לילדים עם קשיים מיוחדים.
מה שהנחה את הסגל היה אמונה ביכולתו של כל ילד. האוכלוסייה היתה הטרוגנית. אחת התופעות בפנימייה היתה גנבות, החניכים גנבו זה מזה. לאחר מאמצים הצליח הסגל ליצור אמון בין כולם והגנבות נפסקו. איתן סיפר על יום העבודה השבועי שהיה ערך מקודש. זה היה יום קבוע בשבוע, בו במקום ללמוד עבדו התלמידים בענפים החקלאיים השונים בכפר. וכך המשק התפתח והתקדם למרות שלא היה גיבוי כלכלי מגוף חיצוני. יש לציין שבשנות הניהול של פלדי, מספר התלמידים עלה משלוש מאות ושישים לאלף ומאה תלמידים.
במהלך השנים שימש כפר סילבר כמקלט לילדים עולים מארצות שונות. בשנת 1976 – בימים בהם שלטו חונטות הגנרלים בארגנטינה – הגיעו תלמידים לפנימייה. בשנת 1979 הכפר קלט בני נוער מאיראן בעקבות מהפיכת חומייני ועליית האסלם. ולהבדיל בארץ, לאחר הסכם השלום על מצרים ופינוי חבל ימית, הסגל של כפר סילבר התגייס לשכנע הורים מהיישובים המפונים שהגיעו ליישובי חוף אשקלון, שירשמו את ילדיהם לבית הספר בכפר. כך הגיע גרעין חשוב של תלמידים לכפר. במרוצת הזמן הגיע גם נוער מבית ספר "תרבות" במקסיקו, כדי להשתלב בפנימייה וללמוד בבית הספר.
מיצוי הפוטנציאל האישי
דני פרק, שהיה מנהל בית הספר השש-שנתי, נשא גם הוא דברים, וסיפר על מורשתו של קודמו בתפקיד, אבינועם גרנות ז"ל. גם דני סיפר על קשיים, התלבטויות, ותהה על מקומו של בית הספר החקלאי בימים אלו.
אחריו דיברה מנהלת בית הספר בהווה, ענת בסל, שסיפרה על התפיסה החינוכית של בית הספר בהווה, על המסלולים והמגמות שנוספו כדי לאפשר לכל תלמיד למצוא תחום שהוא חזק בו. מנכ"ל הכפר עמוס גופר, הציג את יעדי בית הספר לחמש השנים הבאות. ביניהם: מיצוי הפוטנציאל האישי של כל תלמיד, פיתוח המשק החקלאי, הפיכתו למרכז להוראת חקלאות טכנולוגית ועוד. אחרון הדוברים היה יו"ר הדירקטוריון עו"ד בני סלע, שברך את הנוכחים בכנס ואת העושים במלאכה בכפר.
מסתבר שבכפר סילבר פועלות היום כמה מסגרות חינוך. מלבד חטיבת הביניים והחטיבה העליונה של בית הספר התיכון, בה לומדים תלמידי פנימייה ותלמידים אקסטרנים מרחבי הדרום כולו. יש גם בית ספר "אדם ואדמה" מייסודו של "השומר החדש", מכינה קדם-צבאית וצעירים "שינשינים" (בשנת שירות).
לסיכום, לצד משק חקלאי איתן, בכפר סילבר יש חיבור בין התלמידים השונים שלומדים בבית הספר: דתיים וחילוניים, חניכי פנימייה ולומדים אקסטרנים ועוד. כפי שציינו רוב הדוברים, הצוות משקיע מאמצים רבים כדי שכל התלמידים ימצאו בו את התחומים שהם חזקים בהם וימשיכו ללמוד תוך כדי היכרות עם עולם החקלאות, חיזוק הקשרים החברתיים והמשך המארג האנושי המיוחד שהוא כפר סילבר.
